לחם בנאצים וניצל בזכות ריקוד סביב העץ

למלחמת העולם השנייה חלק משמעותי ויוצא דופן בסיפורו של העם היהודי. כל ילד בישראל לומד על השואה, על זוועותיה ועל לקחיה, והיום – יום השואה כולנו זוכרים את הזוועות שעשו הנאצים ביהודים. אבל יש פרק שלם של לחימה ושל גבורה יהודית, שלא זכה עד כה להיכנס לקדמת הבמה של הזיכרון ההיסטורי היהודי.

הכירו את יום הניצחון היהודי על הנאצים בעמוד המיוחד שלנו 

היהודי שפתח את שערי אושוויץ לחופש

לא שמעתם עליהם: מיליון וחצי לוחמים יהודים מול הנאצים

אלו הם סיפורם של מיליון וחצי הלוחמים היהודים אשר נטלו חלק בלחימה כנגד גרמניה הנאצית. כל אחד ואחת מאותם לוחמים הוא סיפור גבורה יוצא דופן שכמעט ונשכח, אך עוד לא מאוחר לספר ולהיזכר, בדור הזה ובדורות הבאים.

גם כשלחמו מול הנאצים לא שכחו להתפלל ולהניח תפילין. לוחמים יהודים בזמן מלחמת העולם השניה(באדיבות מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה)

זהו גם סיפורו של סבי, לב סולומונוביץ' גורביץ', שהיה בן 42 כשהתגייס לצבא האדום כרופא צבאי. למרות גילו המבוגר יחסית והיותו אבא לשתי ילדות צעירות (אימי ודודתי), הוא בחר להתנדב לצבא האדום במלחמתו בגרמניה הנאצית, בחירה שהושפעה לא מעט גם מיהדותו.

הגיע לווילנה כחייל הצבא האדום וגילה שמשפחתו נרצחה

סבא נולד ב-1899 בווילנה בירת ליטא. אחרי שסיים בהצטיינות את הגימנסיה היהודית (החילונית) בווילנה, שלחה אותו המשפחה ללמוד רפואה במוסקבה. זה היה ב-1917, בדיוק ערב המהפכה הבולשביקית. במוסקבה פגש סבא את סבתי, יבגניה (גניה), על שמה אני קרוי. עם פרוץ המלחמה ב-1941, התגייס סבי לצבא האדום בעוד שסבתי ושתי הבנות פונו יחד עם מרבית תושבי מוסקבה לסיביר הרחוקה ממאורעות המלחמה.

סבא הגיע לווילנה, כאחד ממשחרריה מהכיבוש הנאצי, גם כדי לגלות שמשפחתו כולה נרצחה(באדיבות מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה)

טרם פרוץ המלחמה, בעקבות הסכם ריבנטרופ מולוטוב בין ברית המועצות לגרמניה שהעביר את ליטא לאחריותה של בריה"מ, רצו סבי וסבתי לנצל את חופשת הקיץ ב-1940 לביקור משפחתי בווילנה. ביקור שהנסיבות הביאו בסופו של דבר לדחייתו לקיץ 41, חודש לאחר תחילת המלחמה, עובדה שגרמה כמובן לביטולו. אבל סבא כן הגיע לווילנה, כאחד ממשחרריה מהכיבוש הנאצי, גם כדי לגלות שמשפחתו כולה נרצחה.

הריקוד מסביב לעץ

הרבה זיכרונות היו לסבי מהמלחמה, אחד מהם אשר זכור לי במיוחד נקרא במשפחתנו "ריקוד מסביב לעץ".

בני בריסקין יושב על ברכי סבו לב סולומונוביץ' גורביץ'

בתחילת המלחמה. הגרמנים היו בעדיפות גדולה, הן מספרית והן באיכות כלי הלחימה שעמדו לרשותם, פעמים רבות קרה שכוחות הצבא האדום אוגפו על ידי הצבא הגרמני שכיתר אותם מכל הכיוונים ואילץ אותם להתגנב דרך היערות, אל מעבר לקווי האויב. גם היחידה בה שירת סבי, מצאה את עצמה מאוגפת על ידי הכוחות הגרמניים, מנסה לפלס דרכה במעבה היער.

"ענפיו היו רחבים דיים כדי להסתירם מעיני הטייסים הגרמניים". עץ אלון(צילום: מיכאל חורי)

עדיפותו של הצבא הגרמני הייתה כה גדולה עד שהוא יכול היה להרשות לעצמו להקדיש זמן ואמצעי לחימה לכל חייל סובייטי, ואכן מטוסי המסרשמידט האימתניים חיכו ליחידתו של אבי בקרחת היער הגדולה, אותה היה עליהם לחצות. במרכזה של קרחת היער, עמד עץ אלון עצום,

שענפיו היו רחבים דיים כדי להסתירם מעיני הטייסים הגרמניים. הם רצו כל עוד נפשם בם בכדי להגיע לעץ ולמצוא מחסה תחת ענפיו, אך אחד הטייסים הגרמניים זיהה אותם והחל לירות עליהם מהאוויר בעוד הם רצים מסביב לעץ. הם רצו, והטייס ירה בעקבותיהם, כאילו היה זה משחק תופסת. כך נמשך הדבר עד שהטייס התייאש והחיילים ובהם סבי, ניצלו, בזכות העץ!

אחרי סיום המלחמה בחזית המערב, נשלחה יחידתו של סבי למנצ'וריה, לחזית היפנית ושם סיים סבי את שירותו בדרגת רב סרן ועם חזרתו למוסקבה זכה באותות גבורה והצטיינות.

זיכרון השואה דחק הצידה את העיסוק בגבורה

סבא שלי הוא רק סיפור אחד מבין מאות אלפי סיפורים של לוחמים יהודיים שלחמו בגרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. מאות אלפי סיפורים אשר כלל אינם ידועים לציבור בארץ. יום הזיכרון לשואה ולגבורה, נקבע בסמיכות לתאריך פרוץ מרד גטו ורשה, בכדי להדגיש את מקומה של הגבורה, אך בחלוף השנים ובצדק, נוכח הקורבן האדיר שהיא הביאה על העם היהודי, זיכרון השואה דחק הצידה את העיסוק בגבורה. מליון וחצי הלוחמים היהודים שהיה להם חלק אדיר בתבוסתה של גרמניה הנאצית, כמעט ונשכחו, אל מול העיסוק החשוב בשואה, בזכרה ובלקחיה.

לכן יש צורך ביום חג נוסף, יום הניצחון היהודי.

יום בו נחגוג את הניצחון על גרמניה הנאצית, ניצחון שהושג לא מעט בזכותם של הלוחמים היהודיים, כמו סבא שלי. לוחמים שבניגוד לחבריהם ליחידות, נלחמו לא רק בעבור מדינותיהם, אלא גם בעבור עמם. היום הזה, כ"ו באייר, לא צריך להיות רק חגם של הוטרנים (תיקי מלחמת העולם השנייה) ההולכים ומתמעטים, אלא חגו של העם כולו, חג שיצוין בכיכרות, בבתי הספר ובמוסדות הציבור. כמו שאנחנו מציינים דרך חגי ישראל את ניצחונותינו לפני אלפי שנים, חשוב שנזכור ונזכיר גם את ניצחון הלוחמים היהודיים במלחמת העולם השנייה.

בני בריסקין הוא ראש מטה יום הניצחון היהודי ומנהל תוכניות בינלאומיות בקונגרס יהודי רוסיה. מטה יום הניצחון קורא לציין ולחגוג את יום הניצחון על הצורר הנאצי בין ה-8-9 במאי ע"פ תאריך עברי - כ"ו באייר, כפי שמציינים את כל מועדי ישראל.