למה אפילו מונופול לא שורד לנצח
הקפיטליזם יכול לפעול במצב שמאפשר ליצרנים להרוויח. לשם כך, הקפיטליזם זקוק לעזרת החוקים של המדינה שבתוכה הוא מתנהל. אבל אם כך, איך נוצר מונופול? והאם הקפיטליזם הוא מערכת גלים של עליות וירידות , או שמא כל המערכת הזו תטבע? טור שני בסדרה
בטורים הקרובים אני מבקש להציג כמה פרקים מספר מרתק בשם "האם לקפיטליזם יש עתיד?" (Does Capitalism Have Future?). הספר יצא לאור ב-2013 והוא כולל כמה פרקים.
לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס :
- הקפיטליזם החדש: איך זה עובד?
- אל תטעו, גם אתם סתם עוד כבשה בעדר
- זכויות דמוקרטיות? ביטחון כלכלי יותר חשוב
כל פרק מציג תפישה שונה בקשר לעתידו של הקפיטליזם. בטורים הבאים אציג את תפישתו של הסוציולוג הכלכלי עמנואל ולרשטיין (Immanuel Wallerstein) ומתישהו בעתיד אציג גם את הכותבים האחרים ואת המודלים העתידיים שהם מציגים.
קפיטליזם הוא מערכת
ולרשטיין מניח כמה הנחות בסיס פשוטות, כמעט אינטואיטיביות. אחת מהן אומרת שהקפיטליזם הוא לא סתם אוסף של תנועות אקראיות, מנהגים והרגלים; הקפיטליזם, הוא טוען, הוא מערכת. וכמו כל מערכת יש לו התחלה כשהוא נולד, יש לו אמצע כשהוא פועל בשיא, ויש לו סוף כשהוא מתחיל לגמגמם ובסוף להיעלם.
מכאן ברור לנו שהמסקנה של ולרשטיין תהיה שהקפיטליזם הוא משהו שעומד להסתיים מתישהו, ושתחליף אותו מערכת כלכלית שלטונית אחרת. אלא שהתפיסה הזו שנויה במחלוקת. אני משמש כאן כדובר לעמנואל ולרשטיין, ומציג את העמדה שלו.
לכל מערכת, ולרשטיין יגיד לנו, יש עקרון פעולה. מעין רעיון עיקרי שפועל בבסיסו ומאפשר את כל מה שהמערכת עושה.
קשה לי להדגים דבר כזה, אבל אשתמש בחוסר היכולת שלי כדי לנסות. הנה, עומד לפנינו "האדם"; אנחנו, אני וכולנו. האם יש לנו משהו בסיסי עמוק שמפעיל אותנו? שוב, זה שנוי במחלוקת. יש כאלה שיגידו שהעקרון שעומד בבסיס האדם (וכל יצור חי) הוא להעביר את הגנים שלו הלאה. אנשים שמאמינים בתזה הזאת ינתחו כל פעולה שלנו, ויראו כיצד היא נובעת מהעקרון הזה.
לזה בעצם ולרשטיין מתכוון. אבל הוא כמובן מחפש את עקרון הפעולה של המערכת הכלכלית הקפיטליסטית.
התשובה שלו היא שהקפיטליזם היא מערכת שמטרתה לייצר כל הזמן עוד הון. אם יש לך סכום, אתה משקיע אותו ומרוויח יותר. מה אתה עושה אז? אתה פותח עסק. למה? כדי להרוויח יותר. ומה תעשה עם הרווח? תשקיע שוב. ולמה? התשובה ברורה.
למה המדינה צריכה לעזור לעסק גדול
אמרנו שלדעת חוקרים מסויימים, האדם פועל כדי להגשים או לממש את העקרון היסודי שלו; לשמר את הגנים שלו. ככה אמור גם הקפיטליזם להתנהל. ואיך פועל הקפיטליזם כדי לממש את העקרון שלו, שואל ולרשטיין. הוא יענה שהקפיטליזם חייב לתפקד רק בסביבה מונופולית, או כזו שמאפשרת מעין מונופול.
לצורך העניין, נגיד שמצב "מעין מונופולי" הוא מצב שבו חברה מסויימת או מפעל מסויים זוכים לכוח מיוחד שמאפשר להם לשלוט בשוק ולמנוע תחרות מלאה. עכשיו צריך להסביר למה הקפיטליזם יכול לצמוח רק במצב כזה: ולרשטיין יבקש מאיתנו לדמיין שוק שבו יש תחרות מושלמת; שלאף גוף אין בו עדיפות. במשק כזה, תמיד תמצא מוצרים יותר זולים ותמיד אתה - הקונה - תקנה אותם. מטבע הדברים, הרווח של היצרנים יילך ויקטן, ולא יאפשר להם להגדיל את ההון שלהם. לא תהיה להם מוטיבציה לייצר עוד כי הם לא ירוויחו בכלל. לכן, הקפיטליזם לא יכול לפעול במצב כזה.
הקפיטליזם יכול לפעול במצב שמאפשר ליצרנים להרוויח. לשם כך, הקפיטליזם זקוק לעזרת החוקים של המדינה שבתוכה הוא מתנהל. אז איך נוצר מונופול? ובכן, יגיד לנו ולרשטיין, מונופול נוצר כאשר המדינה רוצה ויכולה להגן על יצרנים מסויימים ולאפשר להם לצמוח ולהרוויח. עכשיו עולות שתי שאלות. הראשונה היא למה המדינה צריכה לעזור; והשניה היא איך היא יכולה לעשות את זה. נתחיל בראשונה.
המדינה רוצה לתמוך בעסקים ובמפעלים כדי לספק עבודה לאזרחים, וגם כדי לגבות מהם מיסים על מנת לתפקד. אולי גם כדי לייצא סחורות לחו"ל - ולהרוויח מטבע חוץ. ואיך היא עושה את זה? הרי אין אצלנו חוקים שעוזרים לנו להעדיף חברה אחת על חברתה; זה יישמע לנו מושחת. אבל שימו לב - מה בדבר חוקי הגנת זכויות יוצרים? הדבר הזה נראה לנו כל כך מובן מאליו, עד שאנחנו מתקשים לראות את האספקטים השונים שלו. מתוך הרגל אנחנו תופשים רק חלק מסוים מההגיון של זכויות יוצרים.
אנחנו חושבים שזה ממש הוגן שחברה שהשקיעה כסף ומאמץ בפיתוח מוצר - תרוויח ממנו. לא הוגן שיוכלו לגנוב ממנה את הרעיון. אלא שעכשיו אנחנו מביטים באספקט אחר: החברה שלנו רוצה להגן על חברות מסחריות לא רק בגלל שזה "פייר", אלא גם כדי שהן תוכלנה לצמוח, לפרוח, להחזיק את הקפיטליזם ולאפשר לנו לחיות בתוכו הכי טוב שאפשר.
אז מה בעצם הבעיה?
לפי ולרשטיין, הבעיה היא שמונופול לא שורד לנצח. תוקף זכויות היוצרים פג. ובכלל, חברות מתחרות רואות את המוצר החדש ועוקפות את החוק בייצור דברים שונים אבל דומים. אז הנה, יש לנו תיאור גלי (כמו גלים בים) של פעילות קפיטליסטית: הצמיחה מתחילה מהמצאה חדשה או מפריחה טכנולוגית; הסביבה הכלכלית-מדינית מנסה להגן על חברות שיוצרות את הפריחה הזאת; המפעלים מייצרים, יש עבודה, אנשים מרוויחים וקונים מוצרים אחרים. בקיצור, יגיד ולרשטיין, תקופת צמיחה כלכלית.
אבל אז מגיע השלב השני: זהו השלב שבו קמים מתחרים והרווחים יורדים. וזה קורה עד שמתרחש גל חדש. עכשיו צריך לשאול: האם מערכת הגלים האלה של עליות וירידות תישמר לתמיד, או שמא כל המערכת הזאת תטבע?
לפי ולרשטיין, המערכת הזו של הקפיטליזם לא תשרוד. בטור הבא ננסה לראות למה.
הכותב הוא מומחה לפילוסופיה של הכלכלה, מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות, ומגיש את תוכניות הרדיו "קצה הקרחון " ו-"הויקיפדים - בעקבות הזהב הדיגיטלי " ברשת א' בקול ישראל
לפנייה לכתב/ת 
