שיעור מאלף בכדורסל / על תבוסת מכבי ת"א
יום יבוא וגיא גודס יסתכל אחורה למשחק השני בסדרה של 2015 ויגיד לעצמו – זה הערב בו למדתי המון מגדול מאמני הכדורסל באירופה. בינתיים, הוא צריך לשבור את הראש לאן נעלמו השחקנים שלו. וסופו? הוא אפילו לא מנסה להוכיח שהוא צריך להישאר. שרון דוידוביץ' מסכם ערב מהפנט של כדורסל, אם אתם לא בצד הצהוב
כדורסל הוא משחק נפלא ויפה לעין. בין סבך התרגילים המסובכים, מסתתרת לה תנועה והרמוניה שלא תמצאו בענפים אחרים. אז אמנם לאוהדי מכבי ת"א היה קשה להבחין בזה בתבוסה 82:67 לפנברחצ'ה/אולקר, אבל אתם יכולים לספר להם שהם פספסו תצוגה אמיתית.
סופו על המגרש? הבה נשחק עליו את הפיק-אנד-רול וננצל את האיטיות. טיוס על המגרש? בואו נוציא את השחקן שהוא שומר עליו החוצה ונרווח את הצבע. ההתקפה נתקעה? יאללה, נפנה דרך לגאודלוק, נזוז הצידה וניתן לכישרון לעשות את שלו. הנעת כדור, תזוזה בלתי פוסקת, חיבור נפלא.
מצד שני, לחובבי הכדורסל הניטרליים היה משהו שהפריע בעין. קוראים לו "מכבי ת"א". סופו על המגרש? או שהוא לא יקבל כדור, או שיקבל רחוק מדי. פארגו מצליח למשוך שניים בחדירה? אין שום תנועה של שאר השחקנים. הכדור לא בידיים של פארגו? מכדררים סתם ומשליכים בלוקים משלוש. אין תרגילים, אין חסימות, אין כדורסל.
בקיצור, אם כדורסל יכול להיות קונצרט משובח, אז ההתקפה של הטורקים הייתה שירה בתנועה. וההגנה של הצהובים בקושי שירה בציבור.
מיומנו של המאסטר
גם גיא גודס ייהנה מהמשחק הזה. לא הבוקר, אבל אולי בעוד שנה. או עשור. ביום בו יסתכל אחורה ויגיד בגאווה – זה היה הערב בו קיבלתי שיעור מאלף מהמאמן הגדול בתולדות הכדורסל האירופי. ולא, הוא לא ישב מאחוריו. הוא עמד בצד השני.
ז'ליקו אובראדוביץ' שוב הפציץ. הוא הפתיע עם ארדן (שלא שיחק במשחק 1) וסיפהי (בן 20. ולמכבי יש את ג'וזף פורטה...גם נערי פוסטרים כבר לא מביאים מהנוער?) בחמישייה, שלח שמירות כפולות לסופו, משולשות לפארגו והעדיף להשאיר שחקנים כמו אוחיון ולנדסברג פנויים.
אבל הגדולה האמיתית היא לזהות משברים. בכל פעם שמכבי ת"א מעט נכנסה לעניינים, בין אם זה 3:9 בשתי דקות או 6 נק'
רצופות – הגיע פסק זמן. השלב הבא יהיה לעצור את הצהובים לאחר ריצת 0:2.
האמת היא שהפעם גודס לא קפא. הוא הרחיב את הרוטציה, ניסה כלים חדשים-ישנים וגם היה דרוך יותר עם פסקי הזמן – אבל לא היה לו עם מה לעבוד. אפשר לדבר על החושך של סמית' או "התרומה" של אוחיון, אבל אתם ודאי רוצים לדבר על סופו. שוב. אותו סופו שטענו שהוא מגדולי הסנטרים ביבשת, אבל נתקע עם 0 נק' אמש ו-2 נק' בשני המשחקים הראשונים.
בטח כולכם תצעקו עכשיו שהוא חייב ללכת. שהוא נזק חברתי ומקצועי. שהאפטיות שלו אתמול הייתה מגוחכת. שהחסרונות עולים על היתרונות. אבל רגע, לא צריך לצעוק – גם אם תגידו את זה בשקט וברוגע זה עדיין יהיה נכון. וחוץ מזה, כבר אמרו את זה.
בכל מקרה, מכבי ת"א ראויה לקצת יותר מזה. היא ראויה למאבק אמיתי מול פנברחצ'ה/אולקר ולא להיפרד מהעונה הזה ב-3:0 כואב ומשפיל. היא ראויה לשחקנים שיילחמו עבורה. אבל אחרי משחק כמו אמש, ללא סמית' ורנדל, ללא סופו, ללא אוחיון ולינהארט, טיוס ואלכסנדר... נדמה כי האפשרות שמאות אלפי ישראלים יחגגו את ערב יום העצמאות עם משפחותיהם, עלתה פלאים.
מסכימים? הצטרפו לדיון בטוויטר של שרון דוידוביץ' או בעמוד הפייסבוק .
לפנייה לכתב/ת 
