דורטמונד נפרדת מהקוסם: היעד החדש של קלופ
אחרי שהפך לאחד מבכירי המאמנים בעולם והגיע בגרמניה לפסגות חדשות, יורגן קלופ הבין: זה הזמן לעזוב את דורטמונד. נדב יעקבי מסביר מה הסיכוי שהוא יעשה את דרכו לאנגליה (ומה קלופ בעצמו חושב על זה), משחזר את תחילת הסוף שלו בסיגנל אידונה פארק ובטוח: הוא עוד יחזור, ובגדול. "מר עולם"
אין ספק, יורגן קלופ הפך בארבע השנים האחרונות לאחד המאמנים הבכירים בעולם. הוא נמצא היום בשורה אחת עם פפ גוורדיולה, קרלו אנצ'לוטי וז'וזה מוריניו, אחרי שלקח קבוצת אמצע טבלה אפורה בבונדסליגה והפך אותה במהירות הבזק לאחת מהקבוצות המלהיבות באירופה. המניות של קלופ טיפסו לשמים.
הוא עדיין צעיר, רק בן 47, ולמרות שלפני שנה האריך את החוזה שלו בדורטמונד עד 2018, במהלך העונה הנוכחית הבין שזה הזמן לעזוב. אף אחד לא כעס עליו כמובן. ההנהלה של דורטמונד
והאוהדים ימשיכו לאהוב ולהעריך אותו גם כשיוליך בעונה הבאה קבוצה אחרת – כל זמן שזו לא תהיה באיירן מינכן כמובן...
אז ראשית, אפשר להבהיר: קלופ לא יאמן את באיירן, בטח לא בתקופה הקרובה, גם אם גווארדיולה יעזוב את האליאנץ ארנה שנה אחת לפני סוף חוזהו. יש גבול גם לציניות בכדורגל. וקלופ הוא אדם שרחוק מציניות. והוא גם אוהד של דורטמונד. בשבע העונות שלו בקבוצה הוא התחבר בכל נימי נפשו למועדון, לעיר ולאוהדים. אז לא, את באיירן הוא לא יאמן. אבל היכן כן?
בקיץ שעבר היו שמועות שמנצ'סטר יונייטד מעוניינת בו. אם הוא קיבל הצעה או לא, אף אחד לא יודע בוודאות. אבל סביר להניח שביונייטד העדיפו את קלופ הצעיר והאנרגטי על פני לואי ואן חאל, שמבוגר ממנו בכ-20 שנה.
באיירן? לא אופציה
קלופ אמר בעבר כי היעד הבא שלו בקריירה יהיה אנגליה. האנגלית שלו אומנם מצחיקה ועילגת, אבל מובנת. "אני יכול לאמן רק במקום שאני יכול לתקשר באופן ישיר ובשפה ברורה עם השחקנים", הוא אמר. "ואני יודע רק גרמנית ואנגלית".
וחוץ מזה, קלופ הוא מאמן שמתאים כמו כפפה לכדורגל האנגלי המהיר, הדינאמי, הפיזי. "הכדורגל האיטי והטקטי מבחינתי הוא כמו מוזיקה קלאסית, ואני הרי אוהב הבי מטאל", הוא הסביר פעם בשפתו הציורית. אז באיירן מינכן היא לא אופציה (אולי בעתיד הרחוק, בטח לא עכשיו), ספרד ירדה מהפרק, והאפשרויות ההגיוניות כעת הן מנצ'סטר סיטי, ליברפול וארסנל.
זה לא סוד שמעמדו של מנואל פלגריני מעורער מאוד אחרי הכשלונות האחרונים של הסיטי, אבל אין כלל ודאות שהוא יפוטר בסוף העונה. הסיבה פשוטה: ההנהלה הנוכחית של הסיטי סימנה את פפ גווארדיולה כמאמן הבא. המנכ"ל פראן סוריאנו והמנהל הספורטיבי צ'יקי בגיריסטיין עבדו עם פפ בברצלונה ונמצאים איתו בקשר מצויין. יש גם שמועה הטוענת כי אחרי שפפ יסיים את דרכו בבאיירן, המעבר שלו למנצ'סטר סיטי כבר מסוכם. בעיקרון זה יקרה עוד שנה, כשהחוזה בן 3 השנים של פפ יסתיים בבאיירן.
אבל אם הקבוצה תודח בשבוע הבא ע"י פורטו ברבע גמר ליגת האלופות, יכול להיות שפפ יעזוב כבר בסוף העונה הנוכחית. במילים אחרות, סיטי מחכה לגוורדיולה, הקיץ או בעוד שנה, ולכן קלופ לא יגיע לאיצטדיון איתיחאד.
גם ארסנל לא מתכוונת כרגע להיפרד מארסן ונגר, לאור היכולת הנהדרת של הקבוצה בחודשים האחרונים. מה שמותיר כרגע את ליברפול כאופציה הגיונית יותר עבור קלופ.
בכל מקרה, כנראה שייקחו עוד כמה שבועות עד שנדע להיכן מועדות פניו של יורגן קלופ. אסור לשכוח שיש עוד כחודשיים עד סוף העונה באירופה והרבה דברים עוד יכולים להשתנות. הוא עצמו לא ממהר לשום מקום ויודע שבסופו של דבר ההצעות יגיעו.
שבע שנים בגן עדן
דבר אחד כבר בטוח: את מה שיורגן קלופ עשה בשבע עונות בבורוסיה דורטמונד, אף אחד לא ישכח גם בעוד 20 ו-30 שנה. וכדי להבין עד כמה העבודה שהוא עשה שם הייתה מדהימה, צריך ללכת אחורה עד שנת 1997, כאשר ה"שוורצע-גלבן" (השחורים-צהובים) זכו בגביע אירופה לאלופות.
דורטמונד של המאמן אוטמר היצפלד הדהימה אז כשניצחה בגמר את יובנטוס הגדולה של זינדין זידאן ואלסנדרו דל פיירו באצטדיון האולימפי הישן במינכן.
אחרי הזכייה ההיסטורית במועדון מחבל הרוהר כולם היו שיכורי הצלחה. כולם האמינו שזו רק תחילת הדרך בדרך להפיכתה של דורטומונד לאחד המועדונים הגדולים לא רק בגרמניה, אלא גם באירופה.
בשנים הבאות הנהלת דורטמונד משתוללת. נרכשים שחקנים בסכומי עתק והמועדון מונפק בבורסה. בפועל הקבוצה לא מצליחה לשמור על יציבות, שחקני הרכש היקרים כושלים בזה אחר זה, המשכורות המטורפות גורמות לחור ענקי בתקציב וההנפקה הבורסאית הופכת לכישלון מהדהד. שווי המניות צנח ב-80 אחוזים.
במרץ 2005 המועדון נמצא בחובות של 130 מיליון יורו, וזה אחרי שהאצטדיון נמכר ומהבנקים נלקחו הלוואות של עשרות מיליונים. אפילו באייירן מינכן נחלצה לעזרה עם הלוואה של 2 מיליון יורו. דורטמונד עמדה על סף פשיטת רגל. כן, לפני 10 שנים בלבד בורוסיה דורטמונד כמעט ופסקה מלהתקיים. מי שהצילו אותה היו 400 משקיעים של חברת ההשקעות "מולסיריס", ששוכנעו להסכים לתכנית ההצלה של המועדון.
ד"ר ריינהארד ראובאל והאנס-יואכים ואצקה היו שני נציגי ההנהלה של דורטמונד, שהצליחו במלאכת השכנוע. השניים נחשבים מאז לאנשים שהצילו את המועדון. עונת 2007-8 הייתה הגרועה ביותר של דורטמונד מזה 20 שנה - והיא ניצלה בנס מירידה. המאמן תומאס דול פוטר ובמקומו מונה יורגן קלופ בן ה-39, שהיה מזוהה עד אז עם קבוצה אחת בלבד, מיינץ. הוא שיחק במיינץ 12 שנה ואימן אותה עוד 7 שנים.
הגיע עם טרנינג לפגישה
קלופ לא נחשב אז למאמן גדול, ומיינץ הייתה בסך הכל קבוצה בליגה השנייה. אבל כשהוא החל לשמש כפרשן טלוויזיה בערוץ הלאומי zdf הוא הפך לכוכב. מאותו רגע כבר לא היה בגרמניה מי שלא הכיר את הפרשן הכריזמטי, האמוציונאלי והצבעוני, שדיבר על כדורגל באופן שונה ומיוחד כל כך.
בקיץ 2008 חיפשו באיירן מינכן, המבורג ודורטמונד מאמן חדש. קלופ היה פנוי. בבאיירן החליטו להמר על יורגן קלינסמן, מאמן הנבחרת לשעבר. בהמבורג התלבטו בין קלופ לבין ההולנדי מרטין יול. בסופו של דבר נבחר יול. הסיבה: יול הגיע לראיון בחליפה, קלופ הגיע לבוש בטרייניג.
"אם הייתי עובד כמנהל בנק אולי הייתה לי בעיית אמינות בגלל איך שאני נראה ואיך שאני מתלבש ומתנהג. אבל אני לא עובד כמנהל בנק, אני עובד בכדורגל", אמר קלופ באותם הימים. בסופו של דבר הוא הגיע לדורטמונד. כשקיבל את משכורתו בפעם הראשונה הוא היה בטוח שנפלה טעות. הסכום שנכנס לחשבון הבנק שלו היה קטן יותר מהמשכורת שלו במיינץ...
אבל אז הוא נכנס מיד לעבודה והבין איזה פוטנציאל אדיר יש לקבוצה, שלכל משחק ביתי שלה מגיעים 81 אלף צופים. ההתחלה הייתה לא פשוטה, אבל קלופ שינה את האופי של הקבוצה. הוא הנחיל לה סגנון משחק ייחודי, אנרגטי, התקפי ומסעיר. מה שכל כך התאים לאופי שלו. השחקנים שלו היו מתנפלים כמעט בהיסטריה על שחקני היריב.
הפריצה הגדולה הייתה בעונת 2010-11, עם קבוצה צעירה ומבריקה, שזכתה באליפות סנסציונית. עונה לאחר מכן דורטמונד זכתה באליפות שנייה ברציפות, עם שיא נקודות, 81. והיא גם לקחה בגביע, עם ניצחון בלתי נשכח 2:5 על היריבה הגדולה באיירן מינכן.
ב-2013 דורטמונד סיימה כסגנית של באיירן, אבל הגיעה לגמר ליגת האלופות - עוד הישג מדהים של יורגן קלופ. בגמר בוומבלי דורטמונד הפסידה ל... באיירן מינכן, עם שער ניצחון של אריין רובן בדקה ה-89.
אם מנסים לנתח לאחור, הרי שתחילת הסוף של קלופ בדורטמונד נרשמה כמה ימים לפני אותו משחק גמר בוומבלי. אז התברר שמריו גצה, הכוכב הצעיר והנפלא שקלופ טיפח, חתם בבאיירן. זו הייתה מכה אדירה גם לקלופ וגם לאוהדים. התחושה הייתה שלא משנה עד כמה דורטמונד תצליח על הדשא, בסופו של דבר העוצמה הכלכלית של באיירן מינכן תמיד תנצח בטווח הארוך.
קרב צמוד עם באיירן? לא העונה
קלופ הצליח במקרים קודמים להתגבר על עזיבות של שחקני מפתח, כמו נורי שאהין ושינג'י קגאווה, ומצא להם מחליפים ראויים – אבל על העזיבה של גצה הוא לא הצליח להתגבר. דורטמונד רכשה את הנריק מיקיטראין ב-27 מיליון יורו, ולמרות שהארמני נתן עונה ראשונה טובה, אחרי העונה הנוכחית ברור לכולם שהוא לא היווה פתרון של ממש לעזיבה של גצה.
גצה היה ה"בוגד" הראשון, אבל לא האחרון. חצי שנה לאחר מכן, התברר כי השמועות לגבי רוברט לבנדובסקי, מלך השערים הפולני של דורטמונד היו נכונות. באמצע העונה שעברה הוא הודיע כי הוא בדרך לבאיירן מינכן.
לקלופ היה הרבה זמן למצוא לו מחליף, אבל הוא שוב לא מצא את המחליפים הראויים. צ'ירו אימובילה האיטלקי ואדריאן ראמוס הקולומביאני הגיעו בתחילת העונה ונכשלו כישלון חרוץ.
כמו בכל עונה, גם בתחילת העונה הנוכחית כל הפרשנים בגרמניה היו תמימי דעים שגם הפעם יהיה קרב צמוד פחות או יותר בין באיירן לדורטמונד. אבל כבר במשחק הליגה הראשון של העונה, בבית נגד לברקוזן, היה סימן ראשון לכך שהפעם זה יהיה שונה. כבר אחרי 9 שניות הבקיע קרים בלאראבי בדרך לניצחון 0:2 של לברקוזן.
ההמשך היה גרוע עוד יותר ובאמצע העונה דורטמונד מצאה את עצמה במקום האחרון בטבלה. אף אחד לא באמת האמין שדורטמונד תרד לליגה השנייה, אבל היה ברור שהקבוצה איבדה את דרכה
, גם מבחינה טקטית. היריבות למדו את השיטה של קלופ ומצאו איך להתמודד איתה.
בינתיים הקבוצה שיפרה במעט את מצבה. היא כבר לא בסכנת ירידה, אבל מצד שני היא לא תשחק בעונה הבאה באירופה. ואולי זה דווקא דבר חיובי עבור קבוצה שתנסה לבנות את עצמה מחדש בעונה הבאה – עם מאמן חדש ועם הרבה מאוד שינויים בסגל השחקנים.
ובאשר לקלופ עצמו, לא צריך לדאוג לו. הוא ימשיך להיות דמות כריזמטית, מרתקת וצבעונית, לא משנה באיזה מקום הוא יהיה. מה שבטוח הוא שאם הקבוצה שתצליח לשים עליו את ידיה, היא תהנה ממנו. האוהדים ייהנו מכדורגל התקפי ואטרקטיבי, ואנשי התקשורת יהנו מההומור המיוחד שלו ומאמרות הכנף המצחיקות.
בשיא תהילתו, לפני כשנתיים, הוא אמר: "יש מקומות מסויימים שבהם אתה צריך להתנהל בדרך מסויימת ולשחק כדורגל בדרך מסויימת, מקומות שבהם אתה לא יכול להישאר מאחור ולהעיף כדורים למעלה. במקומות האלה הקהל לא יקבל זאת. ודורטמונד היא עיר כזאת. כאן האוהדים דורשים שתשחק בדרך שהיא כל כך קרובה לליבי, למה שאני מאמין בו: עם הרבה רגש ובאינטנסיביות ועד לשנייה האחרונה. אנחנו רוצים לשחק כדורגל שאנשים יזכרו אותו".
אז כן, אחרי שבע השנים הנפלאות שעומדות להסתיים עוד מעט, אוהדי דורטמונד לעולם לא ישכחו אותו - והוא לעולם לא ישכח אותם. ואין בכלל ספק שכך יהיה גם בקבוצה הבאה של "קלופו".
לפנייה לכתב/ת 
