רץ אל הלא נודע
בתום המתנה ארוכה ומתסכלת, תיאו וולקוט הצליח להפוך מעוד טאלנט מנופח לכוכב הבלתי מעורער של ארסנל – למשך עונה אחת בלבד. פחות משנתיים לאחר מכן, כשבין לבין גם סבל מפציעה קשה, הסילון האנגלי מוצא את עצמו בשולי הרוטציה של ארסן ונגר ועם סימני שאלה רבים בנוגע לעתידו באצטדיון האמירויות
אחת הרעות החולות של תקשורת הספורט באנגליה היא הנטייה לנפח כדורגלנים מקומיים למימדים אסטרונומיים, כשברוב המוחלט של המקרים אין לכך אחיזה של ממש במציאות.
כך למשל הבועה האנגלית ידעה למתג את וויין רוני, אחד שדווקא כן עמד בציפיות הרבות ממנו והפך לכוכב-על בקנה מידה עולמי, כ"פלה הלבן" - כינוי שזכה אף לגיבוי מסר אלכס פרגוסון האגדי. דוגמאות מייצגות ונפוצות בהרבה לניתוק ולדיספרופורציה של המדיה הבריטית הן אלו של ג'ו קול, תום קלברלי, שון רייט פיליפס ואחרים, שעוד בטרם הגיעו לגיל 20 השוו חדשות לבקרים לשמות הגדולים ביותר של הענף בעמדותיהם, אך לימים התגלו כשחקנים בינוניים.
במובנים רבים, גם תיאו וולקוט הוא קורבן של הציפיות. כל המאפיינים שהוזכרו קודם ליוו את תחילת ימיו ככדורגלן מקצועני - החל מתג מחיר אסטרונומי של 9 מיליון ליש"ט ששילמה ארסנל לסאות'המפטון עבורו בינואר 2006 ועד להייפ העצום סביבו שהוביל לזימון שערורייתי לסגל של נבחרת אנגליה למונדיאל באותה שנה, זאת בטרם מלאו לו 17 ומבלי שרשם דקת משחק אחת בפרמייר-ליג.
קרוב לעשור אח"כ ו-וולקוט, שנראה כאילו רק אתמול לבש לראשונה את מדי התותחנים, כבר בן 26, הוותיק שבשחקני הסגל של ארסן ונגר (להוציא את אבו דיאבי שלא משחק באופן פעיל) ואחד שחתום על לא מעט רגעים יפים בהיסטוריה של המועדון הלונדוני. יחד עם זאת, מבט על הקריירה של הסילון האנגלי משאיר טעם של החמצה ורושם שמדובר בעוד שם מבטיח מיני רבים שלא מיצה את מלוא הפוטנציאל שלו.
קשה למצוא כדורגלנים באנגליה שמעוררים מחלוקת כה רבה ודעות מנוגדות באופן קיצוני כמו וולקוט – ניתן לראות זאת ברשתות החברתיות, בפורומים של האוהדים ובקרב מיטב הפרשנים בממלכה. מחד, יש את אלו הסוברים שפרט למהירות אין לו יותר מדי מה להציע, שהוא לוקה במסירה האחרונה, לא מספיק טכני עבור ארסנל האלגנטית, סובל מחוסר עקביות בסיומת מול השער ובעיקר לא ניחן באינטליגנציית המשחק הנדרשת לרמות הגבוהות ביותר. אחד המבקרים הוא כריס וודל, כדורגלן נבחרת אנגליה לשעבר, שטען לפני מספר שנים כי "לוולקוט אין את המוח הנכון כדי להיות כדורגלן. הוא שייך למועדון מצוין שמשחק כדורגל נהדר, אך אני מופתע מכך שלאורך כל התקופה שלו בארסנל הוא מעולם לא פיתח את המשחק שלו".
אחרים יטענו כי המהירות של וולקוט, שמאפיינת באופן כה מובהק את סגנון המשחק שלו, היא נשק יוצא דופן המהווה מטרד תמידי להגנות יריבות. כמו כן, הוא מסוגל לשחק הן כחלוץ והן בשני האגפים ולהגנתו ייאמר שבשנים האחרונות שיפר בצורה ניכרת את המיומנות שלו בתוך הרחבה. "תיאו הוא שחקן עם יכולת יקרה מפז לשנות או להכריע משחק כדורגל", כתב אדם קראפטון מה"דיילי מייל". "הוא משתמש במאפיין האחד והקטלני ביותר כדי להשליט טרור בהגנת היריב – מהירות מסחררת".
אחרי שחווה לא מעט עליות וירידות וסבל מפציעות רבות שפגעו בהתפתחות שלו ככדורגלן (42 בתשע השנים האחרונות), נראה היה שוולקוט סוף סוף ביצע את הפריצה המיוחלת. עונת 2012/13, שהחלה בעזיבה הטראומית של רובין ואן פרסי למנצ'סטר יונייטד (והתווספה לאלו של ססק פברגאס וסמיר נאסרי קיץ קודם לכן), הותירה את התותחנים עם בור גדול בחלק הקדמי ועם תחליפים לא מספיק טובים דוגמת לוקאס פודולסקי, מרואן שמאח, ג'רביניו ואוליבייה ג'ירו, שאז סבל מחבלי לידה וקשיי התאקלמות בעונתו הראשונה בפרמייר-ליג.
אל תוך הריק היחסי הזה נכנס וולקוט בצורה מושלמת. לא רק שהוא התברך באלמנט המכריע שלא היה לאף אחד מחבריו להתקפה – מהירות, הוא גם הפך למוציא הפועל העיקרי של הקבוצה עם 21 שערים ו-15 אסיסטים בכל המסגרות – מספרי שיא עבורו בשתי הקטגוריות. למעשה, עד להחתמתה המפתיעה של מסוט אוזיל בקיץ 2013, וולקוט היה לעונה אחת הכוכב הבלתי מעורער של התותחנים. כשחתם על חוזה חדש ומשודרג (שכר בגובה 90 אלף ליש"ט לשבוע, לא כולל בונוסים) במועדון בינואר 2013, חודשים ספורים לפני שהיה הופך לשחקן חופשי ולאחר מאמצי שכנוע רבים, נשמעה אנחת רווחה גדולה באצטדיון האמירויות.
אלא שאז שוב הגיעו הפציעות וקילקלו את הכל. וולקוט החמיץ חודשיים בתחילת העונה הבאה בעקבות פציעה בשרירי הבטן, הספיק לכבוש 5 שערים ב-13 הופעות והיה חלק בלתי נפרד מהתקופה המצוינת של ארסנל שהוליכה את הטבלה למעלה מחצי עונה, עד שבינואר קרע את הרצועה הצולבת בברכו השמאלית במהלך הניצחון 0:2 על טוטנהאם בגביע ובכך סיים את הקמפיין באופן טראומתי.
אחד מיני רבים
11 חודשים אח"כ, כשבין לבין הוא נאלץ לראות את המונדיאל מהבית ואף סבל מפציעה נוספת במפשעה שעיכבה את הקאמבק שלו בכמה שבועות נוספים, וולקוט שב למגרשים למציאות אחרת לחלוטין וקודרת בהרבה מבחינתו. אם לפני קצת יותר משנה הוא זכה לעדיפות בהרכב ולמעמד רם בסגל, בעיקר בגלל העדר שחקנים מהירים בהתקפת התותחנים, הרי שהרכישות של אלכסיס סאנצ'ס, אחד המועמדים לתואר כדורגלן העונה, ושל דני וולבק, די ביטלו את הבלעדיות של האנגלי בן ה-26 והעניקו לארסן ונגר מגוון רחב יותר של אפשרויות בחלק הקדמי, כמו גם אלמנטים נוספים, למשל פיזיות, שוולקוט אינו יכול להציע.
לכך ניתן גם להוסיף את היכולת המצוינת שמפגינים יתר השחקנים הקדמיים של ארסנל בחודשים האחרונים, בעיקר מסוט אוזיל וארון ראמזי הוורסטיליים שמוסטים לא אחת לאגפים, כשלצידם בולט אוליבייה ג'ירו שנמצא בכושר ההבקעה הטוב בליגה – 7 שערים בשמונת המחזורים האחרונים ו-13 בכל המסגרות מתחילת 2015. כל אלו, ומעל לכל המומנטום המצוין שבו נמצאת הקבוצה הלונדונית, צימצמו באופן משמעותי את ימי החסד של וולקוט והקשו עליו להסיר את החלודה שצבר בתקופת היעדרותו.
וזה לא שוולקוט היה רע במיוחד מאז שחזר מהפציעה, פשוט חבריו לקבוצה היו טובים יותר. הוא כבש שלושה שערים בארבעה משחקים בין ינואר לפברואר, אך מאז די נעלם. 13 הופעות יש לו העונה בכל המסגרות, חמש מתוכן בהרכב, אלא שהפעם האחרונה שבה לבש את מדי ארסנל במשחק רשמי הייתה לפני חודש, ב-17 במארס, כשעלה כמחליף ל-18 דקות בניצחון 0:2 על מונאקו בליגת האלופות. סימן לתסכול הרב שהוא חווה ניתן שמונה ימים קודם לכן, ב-1:2 על מנצ'סטר יונייטד ברבע גמר הגביע האנגלי, כשמצלמות הטלוויזיה תיעדו אותו משליך את האימונית אל הדשא לאחר שוונגר העדיף להשתמש בארון ראמזי כמחליף על חשבונו.
"צריך להבין שתיאו היה בחוץ למשך שנה בגלל פציעה קשה ושרק עכשיו הוא חוזר לעניינים", אמר המנג'ר הצרפתי בתחילת החודש, כשברקע צצים לא מעט דיווחים על מתיחות בינו לבין השחקן. "אנשים נוטים לשפוט אותו בפזיזות ולהעניק לו יחס שלא מגיע לו, למרות שהוא עושה את הכל נכון כדי לחזור לעצמו. כרגע הוא עדיין לא הגיע לנקודה הזו ובהתאם לכך הוא גם לא נמצא במצב רוח אידיאלי. מילת המפתח היא סבלנות", הוסיף.
צומת דרכים
הסיטואציה המורכבת שבה נמצא וולקוט עוררה בשבועות האחרונים לא מעט דיונים באנגליה בנוגע לעתידו בארסנל. אם ב-2013 הוא ניגש למו"מ עם המועדון כשידו על העליונה, מעמדו כיום בסגל של ארסן ונגר מציב אותו בעמדת מיקוח גרועה לגבי חוזה חדש ובהתחשב בעובדה שנותרה לו רק שנה בהסכם הנוכחי, הרי שהסיכוי שיימכר בקיץ הקרוב למרבה במחיר נראה יותר מסביר.
הסטטוס הקיים רק הגביר את הלחץ על וולקוט להפיק כמה שיותר מהחודש ומעט שנותר עד לסיום העונה. מנג'ר נבחרת אנגליה, רוי הודג'סון, מודע גם כן לחשיבותם של המשחקים
הקרובים עבור המשך הקריירה של השחקן: "זה העניין בכדורגל – אם אתה לא זהיר, תמיד יש מישהו מאחוריך שממתין לתפוס את מקומך. לפעמים, לא בהכרח באשמתך, אתה עלול להיפצע ואז העמדה שלך, שנראתה מאוד מובטחת, ניצבת תחת סכנה כעבור מספר חודשים".
"אני לא רוצה להשתמש במונח 'צומת דרכים', אבל החודשיים הבאים יהיו חשובים מאוד עבור תיאו, שיצטרך לספק כמה ממבקריו ובנוסף לוודא שני דברים: הראשון – להישאר בריא, השני – לתפוס מחדש את המקום בהרכב של ארסנל", הוסיף. הודג'סון הגדיל לעשות כשהעניק לוולקוט את חולצת ההרכב במשחק הידידות של הנבחרת האנגלית מול איטליה (1:1) בסוף החודש שעבר, אולם הציב אותו בעמדה זרה לו, כפליימייקר, והוריד אותו לספסל אחרי 55 דקות מאכזבות, בהן נגע בכדור 14 פעמים בלבד.
שמו של וולקוט נקשר בחודש האחרון לכל מועדוני הצמרת בפרמייר-ליג, כשהשמועה החמה של הימים האחרונים מדברת על טרייד מרתק במסגרתו יישלח לאנפילד לצד סכום של כמה מיליוני ליש"ט, בעוד ראחים סטרלינג יעשה את הדרך ההפוכה לצפון לונדון.
במסיבת העיתונאים לקראת המפגש הערב (ש', 19:20) עם רדינג בחצי גמר הגביע האנגלי, ונגר העביר את הכדור לידיו של וולקוט באומרו: "אני צופה לתיאו עתיד נהדר ושערים רבים, לכן אני גם רוצה שיישאר איתנו במועדון". האם זה המהלך הנכון גם מבחינתו של השחקן? סביר להניח שגם כאן הדעות יישארו חלוקות.
לפנייה לכתב/ת 
