בת 1.5, בת 3 ובן 5 - שוקלים מעל 100 ק"ג
רק בת שנה וחצי, וכבר הגיעה למשקל 15 ק"ג, אחותה בת ה-3 שוקלת 34 ק"ג ואחיהן בן ה-5 שוקל 48 ק"ג. האוכל שהם זוללים בשבוע, יכול להספיק לשתי משפחות למשך חודש
דאגה מהמימדים העצומים של הפעוטות: שלושה אחים בני משפחה בהודו, שוקלים יחד כמעט 100 קילוגרמים. האחות הצעירה, בת שנה וחצי הגיעה ל-15 ק"ג, הבינונית בת השלוש הגיעה ל-34 ק"ג, והגדול בן החמש כבר שוקל 48 ק"ג.
קראו עוד:
נתונים חדשים: 1 מכל 3 ילדים בישראל - שמן
הלחץ עבד: הקמפיין נגד השמנת ילדים יוסר
דו"ח: מהי המדינה השמנה בעולם, ואיפה ישראל?
כעת אביהם, רמשבאי נאנדוואנה בן ה-34, מתכנן למכור כליה אחת שלו, כדי שיוכל לשלם למומחה, שיפתור את בעיית ההשמנה הקיצונית של ילדיו. "אם הילדים שלי ימשיכו לגדול בקצב כזה מהיר, הם יהיו בסכנה למגוון בעיות בריאות, ואנחנו חוששים שימותו", אומר האב.
כל היום במטבח כדי להשביע את רעבונם של הילדים
יוגיטה ואנישה אוכלים 18 פיתות הודיות ביום, קילו וחצי אורז, שתי קערות מרק בשר, שש חבילות צ'יפס, חמש חבילות ביסקוויטים, 12 בננות וכליטר חלב ביממה. הרעב הקיצועי שלהם כופה על האם, פראגנה בן בת ה-30, לבלות את רוב היום שלה בבישול במטבח."היום שלי מתחיל עם הכנת 30 פיתות הודיות", מספרת האם פראגנה, "וקילוגרם אחד קארי ירקות. לאחר מכן אני עדיין במטבח מכינה עוד מזון".
ההורים גילו רק לאחרונה שהילדים סובלים ממחלה בשם פריידר-וילי, הגורמת בין היתר להתקפי זלילה בלתי נשלטים, קומה נמוכה, בעיות קוגניטיביות, בעיות בהתפתחות מינית, וכאמור רעב המשכי בלתי פוסק הגורם להשמנה מסוכנת.
האם שוקלת פחות מבנה בן ה-5
אביהם של הילדים מרוויח רק כ- 35 אירו לחודש, סכום שאינו מספיק כדי לקנות די אוכל כדי למלא את רעבם של הילדים, המגיע ל-110 אירו בחודש.
בינתיים, החל האב לחפש עזרה רפואית וכבר נועץ ברופאים רבים שהמליצו להעביר את המשפחה לבית חולים גדול יותר. "אנחנו מחפשים עזרה ראשונית מרופא. לא נוכל לממן בית חולים גדול", הוא אומר. עד כה הוציאו בני המשפחה 540 אירו בחיפוש אחר רופאים לטיפול במהלך שלוש שנים.
הילדים אינם מסוגלים לדבר, ואינם עצמאיים. "אני כל כך נואש, שאני מוכן למכור את הכליה הימנית שלי עבור הילדים", מספר האב בייאוש.
האם, אינה מסוגלת להרים את ילדיה מפאת כובד משקלם או להשתמש בטרולי כדי לטייל איתם בעגלת תינוק. "אני שוקלת רק 40 ק"ג, כך שזה בלתי אפשרי להקים אותם וזה הופך לסיוט כשאני לא איתם.
"הם לרוב נשארים באותו מקום למשך יום שלם, ולכן אינם יכולים ללכת לבית ספר. כל מה שהם עושים כל היום זה לאכול לשחק ולצחוק ביניהם. אני רוצה שהילדים שלי יקבלו חינוך, ינגנו, שיהיו להם חיים. אלה אינם חיים", אומרת בכאב האם.