"ספר הקיץ": לא על המומינים לבדם

מאפיין זה בולט לא רק ביצירתה הענפה לילדים - יצירה שנחשבת לפסגה אמנותית של ממש, כזו שניפצה את תקרת הזכוכית שספרות הילדים עדיין סובלת ממנה - אלא גם ביצירתה למבוגרים.

אפיזודות קצרות, תמימות ופראיות

"ספר הקיץ" שרואה אור עתה בתרגום לעברית בהוצאת "קרן", פורסם ב-1972 והיה אהוב על ינסון במיוחד. הוא מהווה נדבך חשוב בפנייתה של ינסון לקהל בוגר - פנייה שבאה לידי ביטוי בספרות ובציור כאחד, שכן ינסון תפסה עצמה בראש ובראשונה כציירת. אף על פי שלא זכתה להכרה של ממש כאמנית פלסטית (לפחות לא בזמן יצירתה), הביטוי הוויזואלי שהעניקה לטקסטים שכתבה, בדגש על ספרי "המומינים" השונים (בפיקצ'רבוק, בקומיקס ובספרי הפרוזה) - ולטקסטים קלאסיים שאיירה ("ההוביט", "אליס בארץ הפלאות", "ציד הסנרק"), הוא ייחודי ומרשים מאין כמותו.

יכולתה לעצב דמויות אגדתיות ספציפיות מאוד ובעלות מאפיינים ייחודים, לצד עיצוב אווירה וסביבה בפיוטיות ותנופה רגשית אדירה, מיצבו אותה בשורה הראשונה של המאיירים האירופאים. באיוריה, כמו בכתיבתה - וכפי שניתן לראות גם על פי הספרים הקלאסיים שאיירה - מתגלמת אותה הרמוניה של ניגודים: הדמויות האגדתיות המשונות הן אנושיות מאוד, הקו העדין והשובב מכיל בתוכו גם אימה ופחד, הצבעוניות הולכת יד ביד עם עיסוק במוות, וכן הלאה. ועל כן קהל היעד אינו תחום וברור, כי אם רב-גילי.

בספרי הילדים שלה ניתן למצוא התייחסות כנה, ישירה, נטולת מניפולציות רגשיות ומרגשת, בנושאים שספרות הילדים (במיוחד בתקופתה - לאחר מלחמת העולם השנייה) ביקשה להתרחק מהם, בין השאר בטענה שהם אינם מתאימים לילדים. נושאים כמו פחדים, מוות, עצבות ואי-צדק, כך גם בכתיבתה למבוגרים, העולם שינסון מתארת מורכב משילוב שהופך תחת ידיה למסעיר ונפלא: שילוב של התלהבות ילדית וסקרנות שאינה יודעת גבולות עם עובדת המוות. פראות ומשחקיות, לצד נוקשות בוגרת וכאב משתק.

העירוב הזה הוא גם אחת הסיבות שקשה לקבע את יצירתה של ינסון מבחינת קהל היעד, שכן כאשר היא רוצה לפנות לילדים, היא למעשה מדברת גם אל המבוגרים, וההיפך. "ספר הקיץ", לדוגמא, יענג קוראים בוגרים על השפה החופשית היפהפייה והאלגנטית שבו, על תנופת תיאורי הטבע והסביבה, ועל האופן המתוחכם שדרכו משרטטת ינסון את מערכת היחסים בין ילדה קטנה וסבתה - מערכת יחסים המבוססת על שותפות הדדית, על מרידה במוסכמות, על חקירה מעמיקה את העולם, וכל אלו מתקיימים במרחב מבודד בארכיפלג בפינלנד.

קוראים צעירים ייהנו לבטח מההומור העדין שבטקסט, מהדיאלוגים הישירים והמלאים בכל-טוב, שנדיר למצוא כמותם בספרות לצעירים, ומהתנועה הדו-כיוונית בין הסבתא לנכדתה, במהלך השיח המרתק ביניהן.

הפרספקטיבה בספר זה היא כפולה: הפרספקטיבה הבוגרת של הסבתא והפרספקטיבה הילדית של הילדה. אולם ינסון, כמו תמיד, מתנגדת לדיכוטומיה, ומראה היטב כיצד אלו שלובות זו בזו, מזינות זו את זו, עד כי לא רק שאי אפשר לנתק את האחת מהשנייה, אלא שנדמה כי אין להן קיום עצמאי כבודדות, והן לעולם לא יהיו חד-ממדיות.

האלכימיה שיוצרת ינסון בין הפרספקטיבות כה עזה, אפקטיבית ומשכנעת, עד כי לעתים הסבתא והנכדה נראות כישות אחת המכילה הרמוניה של ניגודים, כאשר מילת המפתח היא הרמוניה. שכן על אף הפערים ביניהן (פערים שלרוב הם מדומיינים או נתפסים ככאלו משום הנחות תרבותיות מוטעות), הילדה והזקנה יוצרות יחד, מתוך אותה תפיסה כפולה של רגש וחוויה, בבואה של חיים שלמים.

למעשה, "ספר הקיץ" הוא חיים שלמים בזעיר אנפין. הקריאה בו היא מעין הצצה חטופה אך רבת עוצמה לחיים מילדות עד זקנה, מלידה עד מוות. ינסון מצליחה ברומן זה - המחולק לפרקים קצרים, לאפיזודות שאין ביניהן בהכרח קשר פרט להתרחשותן במהלך הקיץ - לחשוף דרך אירועים מינוריים, נטולי פאתוס, וודאי ללא שיוך פוליטי ולאומי כלשהו, את תקופת החיים שחולפת לאטה ומביאה עמה מופעים יוצאי דופן, רגעי החמצה ואכזבה, חרטות וכאבים, תהיות ושאלות, אי-הסכמות ורוגז רב, וגם הרבה חמלה ויופי ועדנה.

איורים מתוך ספר המומינים שעליהם התבססה הסדרה המפורסמת

על ידי שתי הפרספקטיבות היא נמנעת מנקיטת עמדה כמספרת, אף על פי שלעתים היא מבליחה עם משפט מהמם מאין כמוהו, שמשמעויות רבות מקופלות בו (כמו למשל, בסיפור "ברניקי", על הגעתה של ילדה שאין יודעים עליה דבר לביקור באי, שמתגלה כפחדנית, עד שהמספרת עומדת לצדה באמרה: "אורח חייהם פזור הדעת מעולם לא הביא בחשבון מבקר מן החוץ, והם לא הבינו שהילדה בריניקי פחדה מהם יותר משפחדה מהים ומהנמלים ומהרוח הנושבת בעצים").

ביצירתה לילדים ולמבוגרים כאחד ניתן למצוא משמעויות חברתיות, פילוסופיות ומוסריות מרתקות, ודומה כי "ספר הקיץ"

מצטיין במיוחד בניסוח עמדות כלפי התפיסות של המבוגרים את הילדים. שיתוף הפעולה של הסבתא עם שאלותיה של הנכדה ואופייה העצמאי, הנחרץ והשובב - שובה לב לא רק משום השותפות עצמה, אלא כי ינסון מצליחה להעביר בין השורות את ההרמוניה של הניגודים שנמצאת בנפשה של הדמות הבוגרת, שאותה ביססה על אמה האהובה.

כך למשל, כאשר הסבתא מסייעת לילדה לרדת מעמוד גבוה עליו טיפסה חרף האיסור של אביה, נכתב: "ילדה ארורה, חשבה סבתא, ילדה איומה, אבל ככה זה כשאנשים אוסרים עליהם לעשות כל מה שכיף, אנשים מבוגרים".

הצלחת "המומינים" האפילה על יצירתה של ינסון למבוגרים, וכיוון שהחברה תפסה את סופרי הילדים כפחותים מהאמנים שיוצרים למבוגרים, במשך שנים רבות הגדרתה כסופרת ילדים ריחפה מעל ראשה של ינסון כעננה של תסכול. רק בשנים האחרונות יצירתה הספרותית למבוגרים זוכה לעדנה, במיוחד מחוץ לסקנדינביה, בתרגומים של הרומנים (עשרה במספר) שכתבה לקהל בוגר, כולל אסופת סיפורים אוטוביוגרפיים נפלאים.

חובבי "המומינים" ימצאו גם ב"ספר הקיץ" את הנימה הייחודית כל כך לינסון, את יכולת התיאור המרהיבה שלה ואת הניואנסים החכמים. תרגומה המעולה של דנה כספי משכנע כל כך, יפה וענוג, עד שנדמה כאילו ינסון עצמה כתבה את היצירה בעברית. "ספר הקיץ" הוא דוגמה נדירה לאופן שבו ספרות יכולה לפנות למגוון רחב של קהלים, שהיא אוניברסאלית מתוקף הפשטות, הכנות והחן הרב שבה ומשום שהדגש המושם בה - כמו בכל ספריה של ינסון למבוגרים - הוא על תיאור אינטימי, מדויק ועדין של נפש האדם, הנעה כגלי הים, שהיא בה בעת שלווה ובטוחה וגם סוערת וגועשת.

"ספר הקיץ" מאת טובה ינסון. תרגום: דנה כספי, הוצאת "קרן", 148 עמ'.