100 שנה לרצח העם: איך חי ארמני בטורקיה?
60 אלף ארמנים - ועוד המוני "אנוסים" שהמירו את דתם כדי להינצל ממוות - חיים עדיין בטורקיה, שמסרבת להכיר ברצח העם שלהם. יסמין: "זו ארצי ולא אעזוב, אבל אני עדיין מחכה להתנצלות". מהילדים היא מבקשת לא לדבר ארמנית ברחוב
יסמין רוסטומיאן אולי לא מחצינה את השורשים שלה, אבל היא פועלת באופן יום-יומי כדי לשמור על המסורת הארמנית בחיים ולשמר אותה לעתיד בטורקיה המודרנית. "טורקיה היא ארצי, לא אעזוב אותה", היא אומרת, "ואני לא רוצה שילדיי ייאלצו לעזוב אותה. אם הם יוכלו להישאר כאן זה ישמח אותי".
עוד חדשות בעולם :
- כיתת יורים, שיסוף גרונות: דאעש חיסל המונים
- אנטי-חרם אמריקני: מעמד ייחודי לישראל
- הרודן טיפס על ההר הגבוה ביותר בצ' קוריאה
- לראשונה: חגיגות ענק לישראל בכל רחבי ארה"ב
יסמין היא אחת מ-60 אלף ארמנים אזרחי טורקיה, שנותרו במדינה ומשמרים את קהילתה הארמנית למרות הצל הכבד שמטיל העבר על היחסים בין ארמנים לטורקים. מדינת ארמניה והקהילה הארמנית בפזורה טוענות שמיליון וחצי ארמנים נרצחו בכוונה תחילה על-ידי הטורקים בשנים 1918-1915, בשנותיה האחרונות של האימפריה העות'מנית, והם טוענים כי היה זה רצח העם הראשון של המאה ה-20.
למרות טענות הארמנים, שלפיהן היה זה מבצע טיהור אתני מתוכנן ומוסדר של העות'מנים במזרח אנטוליה, טורקיה מתנגדת לאמירה שהיה מדובר ברצח עם. היא מכירה בכך שהמוני ארמנים נהרגו, אבל טוענת שהם היו קורבנות של מלחמת אזרחים שגבתה את חייהם של מאות אלפי מוסלמים ונוצרים גם יחד.
השבוע תציין ארמניה 100 שנה למעשי הטבח ההם, ולקראת האירוע הזה עורר האפיפיור פרנסיסקוס את זעמה של טורקיה כשדרש מהעולם להכיר בכך שמדובר ברצח עם לכל דבר. טורקיה זימנה לשיחת הבהרה את שגריר הוותיקן באנקרה, ומנהיגיה האשימו את האפיפיור כי הוא הצטרף לקנונייה נגד טורקיה.
בינתיים, הקהילה הארמנית הקטנה שנותרה בטורקיה עושה כל שביכולתה כדי לשמר את התרבות והשפה הארמנית, למרות היותה מיעוט נוצרי כמעט מבוטל בתוך מדינה בעלת רוב מוסלמי מוחלט. יסמין לוקחת את ילדיה מדי יום לאחד מ-20 בתי הספר הארמניים הפועלים באישור משרד החינוך הטורקי, ושם הם לומדים בטורקית ובארמנית.
בחצר בית הספר אפשר לשמוע צעקות של תלמידים הן בטורקית והן בארמנית. "אנחנו שמחים מאוד בבית הספר הספר הזה, הילדים שלנו יכולים ללמוד את השפה שלנו באופן נורמלי", אומרת יסמין. "כשהדור שלי גדל כאן סממנים כאלה היו חבויים יותר, לא דיברנו ארמנית ברחובות. אבא שלי התעקש שניקח קורסים בארמנית בבית וזה היה חשוב לו מאוד".
בית הספר הארמני קרגוזיאן מכבד את לוח השנה הן של המוסלמים והן של הנוצרים, ועל קירותיו יש עדיין ציורים לכבוד חג הפסחא. "יש לנו מורים לענייני התרבות הטורקית ואנחנו מנסים לשלב בין שתי התרבויות שלנו", אומר מנהל בית הספר, ארסובק קוק-מונט.
הקהילה הארמנית הרשמית בטורקיה מונה רק 60 אלף איש – רובם מרוכזים באיסטנבול לצד כמה קהילות קטנטנות במקומות אחרים בטורקיה – אבל בפועל מספרם של האזרחים הטורקים שיש להם שורשים ארמניים גדול הרבה יותר. עשרות אלפי ארמנים התאסלמו בימי מלחמת העולם הראשונה כדי להינצל ממעשי הטבח של העות'מנים, והזהות המקורית שלהם נשכחה במרוצת השנים. חלק מה"ארמנים המסתתרים", כפי שהם מכונים, מגלים מחדש לאט לאט את זהותם, אבל עבור רבים אחרים הזהות הזו אבדה לעד.
משפחת רוסטומיאן לא שכחה את שורשיה או את זוועות 1915. בביתה מציגה יסמין תמונה בגוון חום של סבא רבא שלה שמת באותה השנה. כעת היא מונחת במקום של כבוד על השידה, בין המילונים. המילה "ג'נוסייד" (רצח עם) אינה מופיע בספרי ההיסטוריה הטורקיים, ומי שמתמש בה כדי לתאר את רצח הארמנים ב-1915 מסתכן בהעמדה לדין בגין העלבת טורקיה.
"כשהיינו ילדים לא שמענו אנשים מדברים על רצח העם, זה היה סוד גדול", היא אומרת, "היו אנשים שחשבו שאם הוא יוסתר אפשר יהיה לכסות עליו. בהמשך, כשהתבגרתי, הבנתי". למרות האירועים ההיסטוריים, משפחת רוסטומיאן סירבה לעזוב את המדינה כפי שעשו ארמנים רבים אחרים.
בשנות ה-50 עזבה המשפחה את אזור אמסיה שבצפון-מזרח טורקיה, קרוב לים השחור, ועברה לאיסטנבול. היא התיישבה ברובע בומונטי, ביתם של ארמנים, יוונים ויהודים רבים. "עכשיו העניינים שקטים יותר, יש לנו ביטחון", היא אומרת, אף שהיא מודה כי ברחוב היא מבקשת מילדיה לקרוא לה "אמא" בטורקית ולא
בארמנית.
יסמין מקווה שיום השנה לרצח העם, שהארמנים יציינו ב-24 באפריל, יסייע לטורקים לנקוט צעדים בדרך להכרה באירועי העבר. עם זאת, אין לה אשליות: "אני לא מצפה לשום דבר ממדינות ומפוליטיקאים. אני כן מצפה למשהו מהחברים הטורקים שלי. אני מצפה שהם יאמרו 'יסמין היקרה, אנחנו מצטערים על הטעויות שלנו', אבל רובם למרבה הצער אפילו לא יודעים מה קרה".
לפנייה לכתב/ת 
