שיר הבלבול / על הדחת מכבי ת"א מהיורוליג
אלופת אירופה נפרדת מהתואר שלה עם משחק הרואי והרבה כבוד, אבל מעט כדורסל. עונה שלמה מסתיימת לה עם המון רצון, אבל פחות יכולת. ומול קבוצה ומאמן טובים ממנה. שרון דוידוביץ' על סרט בורקס בו סרבי ויווני הובילו טורקים לניצחון בישראל על קבוצה אמריקאית
היא לא שיחקה טוב, אבל היא נלחמה ושרטה. היא סיפקה באופן כמעט הרואי עוד ערב מחסיר פעימה. היא לא נכנעה בבושת פנים לקבוצה חסרת ניסיון במעמדים הללו והיא לבשה על עצמה את המסיכה של אלופת אירופה, לפחות באופי, בכדי להיפרד לקול מחיאות הכפיים של היכל שלם. ראוי.
אבל בסיומה של סדרה בת 3 משחקים, אפשר לקבוע חד משמעית כי ההבדל בין שתי הקבוצות מסתכם למעשה בדבר אחד בלבד: הכדורסל. זו לא רק רמת השחקנים או הסגל האיכותי שנבנה מתקציב גבוה יותר. זה המשחק עצמו, הלך המחשבה.
זו התקפה שמחפשת עוד מסירה ועוד מסירה בסבלנות ולא נרתעת משיטת המשחק שלה, גם כשלא קולעים, לעומת התקפה בצד השני שמשחקת את תרגיל 4. איזה 4? ג'רמי פארגו מקבל כדור ו-4 מסתכלים עליו ולא זזים.
זה ההבדל העצום על הקווים. לא שמישהו חשב אחרת. ז'ליקו אוברדוביץ' חוזר מפסק הזמן האחרון שלו עם שתי חסימות, לשני שחקנים שונים, אחת בחוץ ואחת בצבע, ומסדר נתיב חופשי לסל עבור גאודלוק. סל. גיא גודס חוזר מפסק הזמן האחרון שלו עם כדור בידיים של פארגו, בלי חסימה, בלי תנועה, בלי תזוזה ורק עם זריקה על 3 מגנים. החטאה.
איך לשפוך את הצהוב מבלי לגעת בלבן
"הרצון והיכולת נפגשים בתרנגולת,
נפגשים בתרנגולת וביצה,
איך לשפוך את הצהוב מבלי לגעת בלבן,
מבלי לשבור את הקליפה צריך עצה".
זו הייתה עונה אירופית מבלבלת. גבהים של ניצחונות על ריאל וברצלונה לצד תהומות של הפסדים מביכים. עונה של המון רצון, ולא יותר מדי יכולת. עונה בה "שפכו את הצהוב" וגם "שברו את הקליפה".
כדי להבין עד כמה מבלבלת הייתה העונה של מכבי ת"א, עונת הבכורה של גודס כזכור, יעידו הדקות האחרונות. אותן דקות בהן הג'וקרים הם אלה שהיו אמורים לנצח את המשחק, עם מרקז "לא עשיתי כלום כל העונה" היינס וג'ו אלכסנדר. זה אפילו כמעט הצליח, למרבה הפליאה.
אבל אוברדוביץ' לא פחד. הוא בנה ותכנן קרב חפירות בארץ ישראל, במטרה לעצור כל ריצה וכל מומנטום. להאט את הקצב ולהוציא את הקהל מההתלהבות. והוא עשה זאת בשלבים גדולים של המשחק.
ובכלל, הטורקים לא פחדו. לא מקצין המילואים הלבוש בגדי צבא שהגיע כנראה ישר מהבסיס על מנת להיות אחראי על התופים בשער 11, גם לא מההמנון המאולתר והקולני בפתיחה שבלבל לא מעט את העיתונאי הטורקי לצדי, שלא ידע האם לעמוד או לשבת (אז נתתי לו כסא נמוך). את החבורה המגובשת והמאומנת של שועל קרבות, לא מפחידים במשחק מאולתר ומלא פגמים.
מכבי ת"א שרה את זה לעצמה הבוקר
סרט בורקס
סיכומים כידוע משאירים לסוף. אז הנה הסוף. לפחות ביורוליג: פארגו ראוי להישאר הכוכב והמוביל. סמית' (לאן נעלמת יא חביבי?) ורנדל להוות את הציר עליו נשענת הקבוצה.
יוגב אוחיון לא יכול להישאר רכז מוביל ורכז מוביל אחר חייב להגיע. מסופו, שהיה פעם "מר נקודה לדקה" ונשאר סתם מר בחור, צריך להיפרד. וגיא גודס? - הוא בדרך הנכונה. הוא יישאר, ילמד, יצמח ויתפתח מהעונה הזו.
בסיומה של עונה מלאת עליות וירידות, היו אלה סרבי (אוברדוביץ') ויווני (זיסיס במשחק ענק) שניצחו משחק עבור טורקים, בישראל, מול קבוצה אמריקאית. אז אם נשארתם כעת בלי תכניות לערב יום העצמאות, לפחות קיבלתם יופי של סרט בורקס יומיים לפני.
מסכימים? הצטרפו לדיון בטוויטר של שרון דוידוביץ' או בעמוד הפייסבוק .
לפנייה לכתב/ת 
