עכשיו נזכרתם ב"צער גידול בנות"?
הטלוויזיה האמריקאית הציתה את הטרנד ומשיבה למסך קלאסיקות משנות ה-90 בפרקים חדשים. כיצד יתאימו הרשתות הגדולות את "טווין פיקס", "תיקים באפלה" ו"צער גידול בנות", למציאות הנוכחית - ולמה זה קורה דווקא עכשיו?
קורה לעיתים שאדם נכנס לחשבון הפייסבוק שלו, ומגלה שלל הצעות חברות מאנשים שהכיר לפני 20 שנה, כשהיה מתבגר, או אפילו ילד. אנשים מצוינים בלי ספק שאיתם ניהל מערכות יחסים ארוכות יותר או פחות. תגידו ילדותיות? אולי. אבל עדיין עמוקות ונוגעות ללב. יחד הם דמעו, צחקו, הגו במשמעות החיים ובפעם הבאה שהם יקפיצו ביחד שוט של ויטמינצ'יק. זה החזיק כמה שנים ואז נגמר, מכל מיני סיבות. והנה, עשרים שנה אחרי צצים פרצופים מוכרים למחצה בתיבת הפרנד-ריקווסט שלו, ומציעים לו להחזיר עטרה ליושנה ולהצית את אותה חברות ישנה.
מצד אחד - רעיון מקסים, למה לא? בכל זאת מדובר בבנאדם שגדל איתך ומכיר אותך בפורמט הכי גולמי וטבעי שלך. מצד שני - אמנם נעים להעלות זכרונות, ואולי גם לצאת לשיטוט סקרני בעמוד שלו בפייס פלוס קאץ' אפ קטן עם רשימת מלאי עדכנית, אבל מערכת יחסים ממש? של לייקים, שיתופים ותמונות משפחתיות? מה הסיכוי שזה יחזיק?
אמריקה חושבת שזה דווקא יעבוד. בפורמט עדכני כמובן - לא תחזרו לקפץ בשלוליות, ללקק גירים ולהעתיק במבחנים, אבל בהחלט יש מצב שמה שעבד כל כך יפה בעבר הרחוק הוא נצחי ואפשר לקחת אותו הלאה. עובדה, לא מעט חברים טלוויזיונים שלכם משנות ה-90 הסמי-עליזות חוזרים עכשיו בגרסה הבוגרת, המעט כרסתנית ומעט פחות תמימה, אבל חוזרים.
דוגמאות? לא חסר. מאלדר וסקאלי מ"תיקים באפלה" יחזרו לששה פרקים נוספים עם דיוויד דוכובני וג'יליאן אנדרסון בתפקיד עצמם, ויבדקו אם האמת עדיין בחוץ אי שם. קרייג טי נלסון יחזור לשחק את מאמן הפוטבול היידן פוקס ב-13פרקים חדשים של "Coach", שהסתיימה לפני 18 שנה. "טווין פיקס" מיועדת לחזור לתשעה פרקים עם קייל מקלכלן שיחזור לשוחח עם טייפ המנהלים הקטן שלו כאייג'נט דייל קופר, עם או בלי דיוויד לינץ' על ההגה. רשת ABC שוקלת להחזיר את החבובות (ולפי ההודעה הרשמית הם מחכים כרגע להסכמה של מיס פיגי לחתום על החוזה), בקנה כבר מתפתח סרט קולנוע על פי הסדרה "הצלצול הגואל". "גיבורים" אמנם עלתה לאוויר עשור אחד קדימה אבל גם לה ולקאסט הוותיק שלה מתוכננת לידה מחדש, וכמובן האין-הכחשה של "נטפליקס" לגבי החידוש של הלהיט המשגע "צער גידול בנות", שגם הוא עומד לכלול את השחקנים המקוריים.
הייתם מצפים שרגרסיה כזאת תתרחש כתוצאה ממשבר בשוק הטלוויזיה, ממחסור בתוכן, נפילות כלכליות או שביתות תסריטאים, אבל בפועל המהלך הזה מתרחש דווקא בעיצומו של מה שנתפס כתור הזהב של הטלוויזיה האמריקנית. מישהו זוכר את הימים בהם ארבע רשתות ברודקאסט עיקריות קבעו לצופים במה הם יצפו ומתי? בקושי.
השרביט עבר מזמן לחברות הכבלים שנכנסו לתמונה ולימדו אותנו איזו טלוויזיה עושים כשלא צריך לתת דין וחשבון למפרסמים ולרגולטורים, המשיך עם האח הגדול מהאינטרנט ונחת אצל חברות סטרימינג כמו נטפליקס, הולו ואמזון שמממשות את הפנטזיה המושחתת של צופים באשר הם: צפה פחות או יותר במה שאתה רוצה מתי שאתה רוצה, איפה שאתה רוצה, כל עוד אתה משלם.
עם כל כך הרבה גופי שידור, שכבר שכחו מה זה לוח שידורים מפני שכל התוכן קיים וזמין כל הזמן, ועם הגמשת הסטנדרט הטלוויזיוני של הצופים, שמאפשר לנו לבלוע דרגות שונות של הפקה - החל מסדרות לואו-טק באינטרנט ועד סדרות טלוויזיה באיכות הפקה קולנועית ומושקעת, ההיצע הפך למפלצתי. אפילו אם הייתם רוצים לדגום רק את הסדרות הטובות יחסית שעולות לאוויר, הייתם צריכים להתפטר ולהתמקם מול המסך לבינג' אינסופי מסביב לשעון.
אבל מה שטוב לנו לא בהכרח טוב לגופי השידור: השפע הזה יצר מציאות שבה סדרה חדשה היא כבר לא כזה שוס כמו פעם. אחוזי הצפייה של פרקי הבכורה של סדרות חדשות הולכים ומתמעטים, יש פחות רייטינג, פחות מפרסמים, פחות מנויים, פחות הכנסות. גופי השידור היום נואשים לתשומת לב, ומה מפתה יותר מבולמוס של יח"צנות-חינם ששוטף את הרשתות החברתיות או הטירוף שאוחז בכלי התקשורת, כתוצאה מהודעה אחת על סדרה שחוזרת מן המתים? נכון, אף אחד לא מבטיח להם שהקהל שיגיע לפרק הראשון בסדרה המחודשת ישאר גם לשאר, כן? אבל את הגשר הזה הם יאלצו לחצות כשיגיעו אליו. בינתיים הם שמו יד על תשומת הלב מופרעת-הקשב שלנו לחמש הדקות הקרובות.
אלא שגם אם דבקון הנוסטלגיה אולי יבטיח לסדרה שיגור אוהד ומסוקר יותר, סנטימנטים לבדם לא מחזיקים צופה מול המסך. בין אם מדובר בסדרת המשך פר אקסלנס, כמו במקרה של מאלדר וסקאלי שפשוט ימשיכו להוות את הציר של "תיקים באפלה" בתפקיד עצמם, ובין אם בסוג של המשכון כמו ב"צער גידול בנות" (שבמקור נקראה "Full House" ועכשיו תהפוך ל""Fuller House), שלוקחת את דור ההמשך (קימי ודיג'יי) ומסדרת סביבן את הסדרה, עשרים שנה אחרי אבל עם השחקנים המקוריים. גוף השידור אולי מקבל מוצר מבושל מבחינת פיתוח הדמויות והסביבה, אבל חימום במיקרו לא יספיק. העבודה הקשה מצפה בעיקר לכותבים, שיצטרכו להתאים את הסגנון והשפה לקצב המהיר והמתוחכם הנוכחי.
ועוד לא דיברנו על זה שאנחנו אולי זוכרים אותן בחיבה, אבל חלק לא קטן מהסדרות ההן ירדו מהסיבה הפשוטה שהן איבדו את הצופים. זכרו את החידוש של "המלאכיות של צ'רלי", שירד אחרי ארבעה פרקים, אל תשכחו את "האשה הביונית" החדשה שאיבדה את הצ'יזיות הנעימה שלה ונעלמה, לנצח תקוננו על "מלרוז פלייס" החדשה, שאפילו הת'ר לוקליר לא הצליחה להחזיק אותה מעבר לעונה האחת והיחידה שהוזמנה ממנה. והמהדרין מוסיפין את העונה הרביעית של "משפחה בהפרעה", שאפילו אם נצליח לזהות את השחקנים שחזרו לככב בה (כן, פורשייה דה רוסי, אני מסתכלת עלייך! כלומר נדמה לי, אני לא בטוחה שזאת את), נתקשה לזהות את ההומור שאפיין את שלוש העונות הראשונות.
יש גם סיפורי הצלחה. לא רבים, אבל יש גם מחזירי-סדרות שהבינו שאי אפשר להחזיר את הצופים לשנות ה-90 ושטוב יעשו לו יביאו את הניינטיז אלינו. הסיקוול של "בוורלי הילס 90210" החזיקה מעמד חמש עונות נאות אחרי שירדה מהרעיון להשאיר באזור חלק מהדמויות המקוריות ושימרה רק את רוח הסדרה. "דאלאס" הצליחה לשלב עלילות מופרכות באופן עדכני ולא ציני. "פארגו" שהומרה מסרט לסדרה, גרפה 18 מועמדויות לפרס האמי. נשאר רק עוד מהלך אחד קטן, עוד פלח רייטינג שולי שגופי השידור עשויים ללכוד אם יחדשו סדרות שכיכבו בהן דמויות ושחקנים שחורים. "מואישה", "הנסיך המדליק מבל אייר", "אריזה משפחתית" - הנייטיז היו מלאות בהן, הגנים שלהם מצוינים והם אפילו הצליחו להיבחר לנשיאות. אז קדימה, לעַבַר!
