חלבן 35 שנה: "היום רק רוצים להיות מנהלים"
אריה פישמן (58) ירש מאביו את קו חלוקת מוצרי החלב בעמק יזרעאל, פאולט צמח (61) החלה לעבוד כאחות סיעודית לפני 36 שנה וציון רשדי (67) צפוי לפרוש בקרוב לפנסיה מהמפעל בו החל לעבוד עם שחרורו מהצבא. לרגל יום העצמאות, בדקנו אילו שינויים הם רואים בשוק העבודה לאורך השנים?
"היום יש יותר חיפוש אחר נוחות"
לפני 34 קיבל אריה פישמן (58) מאביו יהושוע, את קו החלוקה של תנובה בעמק יזרעאל. יהושוע עצמו רכש את הקו בשנת 1961, כחצי שנה לאחר שעלה לארץ עם אשתו שפרה ושלושת ילדיהם מרוסיה, בה שירת בצבא האדום. המשפחה התגוררה בעפולה ויהושוע היה מקיץ מדי יום ב-2:00 לפנות בוקר כדי להגיע לאסוף את המוצרים ומשם לחלק את מוצרי החלב לצרכניות, מכולות וחדרי האוכל באזור.
החלוקה התבצעה במשאית, כמובן, אבל כשזו התקלקלה מספר פישמן כי אביו השתמש גם בסוס ועגלה. כשאריה קיבל לידיו את קו החלוקה, עם שחרורו מחיל האוויר בגיל 24 - כבר חלו שינויים. השמנת והגבינות הגיעו עדיין בכדים, אבל החלב כבר אוחסן בבקבוקי זכוכית ובשקיות, שהוחלפו בתורם במיכלי פלסטיק וקרטון. לא רק מגוון המוצרים השתנה - אלא גם המשאיות.
גם אריה, כיום תושב קיבוץ חפציבה ואב לארבעה, מתעורר כיום מדי יום לפנות בוקר, נוסע למרכז החלוקה ומשם ממשיך לישובי עמק יזרעאל. בצהריים הוא מגיע הביתה ומקדיש זמן למשפחתו ולתחביביו, בהם ריקודי עם, לימודים, רכיבה וגלישה וכן חברות בוועדות הקיבוץ. בנוסף הוא עומד בראש ארגון המחלקים בחברה.
בין היתרונות בעבודה הוא מציין כי אפשר להרוויח בה טוב וכי היא דינאמית, כאשר האנשים מולם הוא עובד, הפכו למכרים טובים ומהווים עבורו את "הם החלק הטוב ביותר בעבודה". עם זאת הוא מודה כי לא ירצה להעביר את הקו לילדיו. "אלו חיים לא פשוטים", הוא מודה. "אני רק מקווה שמי שייקח את הקו יחוש את אותה תחושת שליחות שאני מרגיש, כי חייבים לספק את הסחורה, בכל מצב".
בתשובה לשאלה מה הבדלים העיקריים לעומת שוק העבודה של פעם, הוא מציין כי "שוק העבודה כיום מאופיין בהרבה יותר משרות שלא היו קיימות פעם והרבה יותר דינמי. בהתאם, העובדים מחפשים ריגושים וגיוון לעתים קרובות יותר ובשל כך לא דבקים במקום עבודה לאורך שנים ארוכות. היום יותר אנשים רוצים להתקדם ולהיות מנהלים. יש פחות נכונות לעבודות כפיים ויותר חיפוש אחר נוחות לצד משכורת טובה.
"בזמני המסר בבית היה שעבודה חשובה, אבל מה שבמקום הראשון הוא יציבות, שהשכר תמיד מגיע בסוף החודש ושיש פנסיה. נכנסנו למקום עבודה בידיעה שהוא לכל החיים ושממנו נפרוש לא בהכרח רק כמנהלים. בזמני גם עובדים ללא השכלה אקדמית יכלו למצוא עבודה טובה בשכר הוגן. היום אני מעריך שזה יהיה יותר קשה למצוא תנאים כאלו מבלי שיהיה לך לפחות תואר ראשון".
"חשוב שיהיה חיבור חזק למקצוע"
פאולט צמח (61) מכפר גלעדי, מנהלת סיעוד במרפאה של קופ"ח כללית בקרית שמונה ואחות, החלה לעבוד כאחות סיעודית לפני כ-36 שנה – עם סיום בי"ס לאחיות הדסה עין כרם. בתחילה עבדה כאחות במרפאות טיפת חלב בדרום ובהמשך עברה צפונה עם בעלה, איש קבע, ועבדה במרפאות קיבוציות באזור.
לפני כ-18 שנה החלה לעבוד בשירותי בריאות כללית ולפני כ-6 שנים מונתה למנהלת הסיעוד במרפאה. צמח, שגם השלימה תואר שני במינהל מערכות בריאות, מספרת כי דחתה לאורך השנים הצעות לתפקידים ניהוליים בכירים יותר וכי מה שמחזיק אותה במקצוע זה הקשר עם המטופלים. "בחרתי במקצוע כי רציתי לעבוד עם אנשים", היא מספרת. "אני רואה בעבודה עם מטופלים שליחות אישית ואת המקום הנכון והמתאים עבורי".
גם צמח סבורה, כי השינויים העיקריים שחלו בשוק העבודה, מגיעים מתוך התפיסות של הדור הצעיר. "הדור שלנו חיפש הרבה עניין בעבודה וחיבור אמתי למקום העבודה ולמקצוע, מתוך השקפה שנשארים במקום העבודה לטווח ארוך", היא אומרת. "התגמול ותנאי העבודה היו בחשיבות משנית עבור רובנו ולשמחתי, מקום העבודה שלי הקפיד לאורך השנים להוציא לקורסים, השתלמויות וימי עיון ששמרו על עניין ועל פיתוח מקצועי עבורי ועבור עמיתותיי.
"אני סבורה שבדור הצעיר, רבים יותר שמים את התגמול ואת תנאי העבודה במקום גבוה יותר בסדר העדיפויות. יחד עם זאת, כדי להתמיד ולהתקדם בכל מקצוע, בטח שבמקצוע הסיעוד, חשוב שיהיה חיבור חזק מאוד למקצוע ובמקרה של סיעוד, גם לטיפול ועזרה לאנשים".
"מספיק שאני שברתי את הגב"
לאחר כמעט 45 שנה - ציון רשדי (67), תושב באר שבע, צפוי לפרוש בקרוב מעבודתו במפעל לייצור כלים סניטריים של חברת "חרסה" בעיר. את עבודתו במקום החל בפס הייצור כיוצק אסלות מיד עם שחרורו מהצבא בשנת 1971. חרף העבודה הפיזית הקשה, הוא בחר להשאר במקום. "זה היה מפעל מסודר, שעות קבועות, ארוחות מסודרות וזה התאים לי", הוא מספר. "תמיד קמתי שמח לעבודה. לא היו הרבה מקומות עבודה מסודרים כאלה אז באזור".
כעבור 15 שנים נוספות חלה לדבריו קפיצה נוספת במכונות, עם דרישות חדשות מצד הלקוחות לאסלות מעוצבות ומתחכמות יותר. אולם הוא טוען כי בעוד שבני דורו דווקא הסתגלו לשינויים וחלקם אף עובדים עדיין במפעל – הרי שכיום הוא עד לתחלופה גדולה יותר בקרב העובדים הצעירים.
"מדובר בעבודה לא קלה וכנראה שהישראלים הצעירים פחות רוצים לעבוד קשה", הוא סבור. "פעם העבודה היתה הרבה יותר קשה מבחינה פיזית וכללה יציקה ידנית בתבניות גבס. היום הכל נעשה במכונות ובמכשור ממוחשב. לעובדים הוותיקים לא היתה בעיה - הם רצו ללמוד בכל גיל והשתלבו לאורך השנים. הצעירים דווקא לא מחזיקים מעמד וכשמוצאים עבודה יותר נוחה עם עובדים".
"בזמנו לא היו הרבה מקומות עבודה ואם הצלחנו למצוא משרה החזקנו בה בציפורניים", הוא מוסיף. "כיום יש הרבה יותר אפשרויות והלימודים הגבוהים יותר נגישים, כך שאנשים מרשים לעצמם להחליף עבודות בתדירות גבוהה". עם זאת הוא מודה, כי העדיף כי ילדיו יעסקו בתחום אחר. "דחפתי את הילדים ללמוד משפטים וראיית חשבון. יש לי בת שפית - מספיק שאני שברתי את הגב, אני מעדיף שיהיה להם יותר נוח".
לפנייה לכתב/ת 
