הילדה רוצה פירסינג? כך תתנו עצמאות למתבגרים

בפייסבוק של ערוץ הורים כבר ביקרתם? היכנסו עכשיו

איך עושים את זה? איך יודעים כמה עצמאות לתת למתבגר? איך יודעים איפה כדאי לשחרר שליטה ואיפה חשוב להיות נוכחים ולהשגיח?

10 טיפים שיעזרו לכם בדילמה החשובה הזו:

1. להבין שההורות שלכם משתנה: כשילדים מתחילים את גיל ההתבגרות עלינו להתאים את ההורות שלנו לגיל בוגר יותר. ככל שהילדים צעירים יותר כך רמת השליטה שלנו על חייהם גבוהה יותר. ככל שהם גדלים כבר אין לנו שליטה מוחלטת ועלינו לבצע התאמה של ההורות שלנו ולאפשר להם יותר מקומות בהם הם יכולים להחליט ולקבוע.

2. מודעות לצורך של המתבגר בעצמאות: גיל ההתבגרות הוא שלב גיבוש הזהות, והמתבגר זקוק בגיל הזה למרחב ולתחושת אוטונומיה כדי לעשות את הפרידה מאיתנו (שזו המשימה ההתפתחותית שעליו לעשות בגיל ההתבגרות). אם נהיה מודעים לצורך בעצמאות נוכל לשים דגש על הנושא הזה ולשים לב שאנו מלמדים את הילד להיות עצמאי, ומוצאים הזדמנויות להרחיב את מידת העצמאות שלו בתחומים שונים.

לקבל אותם כמו שהם (צילום: שאטרסטוק)

3. הקשבה לעצמנו ובדיקה עצמית: להורים רבים קשה לשחרר שליטה. חלקנו חרדים מאד לאפשר למתבגר לעשות דברים באופן עצמאי, ולעיתים הפחד מנהל אותנו ומשפיע על ההחלטות שלנו. עלינו לבדוק עם עצמנו ולבצע חשיבה מה מונע מאיתנו לאפשר עצמאות ולנסות לעבוד על המקומות האלו כדי לא למנוע דברים שהמתבגר מסוגל לעשות בעצמו, ולאפשר לו להתפתח כבן אדם בוגר.

4. נוכחות הורית והשגחה: אחת הסיבות למורכבות היא שאנו לא משחררים לגמרי את השליטה. במקומות מסוימים עלינו להיות שם בנוכחות ובהשגחה כדי למנוע התנהגויות שעלולות לסכן אותו. כך המשימה שמוטלת עלינו היא למצוא את האיזון הזה בין לשחרר ולבין לאחוז. עלינו לגלות רגישות למתבגר ולשים לב. לבחון כל הזמן איפה לאפשר ואיפה לשים את הגבול. כך אנו נדרשים להקשבה ולרגישות תוך הכרת הילד הפרטי שלנו ושימת לב לסימנים ואיתותים בהתנהגות שלו.

5. דיאלוג עם המתבגר ובדיקה עמו מה הצרכים והרצונות: ילדים הם שונים זה מזה, ולכן חשוב לבדוק עם המתבגר ולנסות להבין מה הצרכים והרצונות שלו כדי לנסות להתאים את רמת העצמאות כמה שיותר לצרכיו. הקשבה למתבגר תאפשר לנו לגלות את עמדתו בעניין.

שיחת הדבורים והציפורים: לדבר עם מתבגרים על אמצעי מניעה

6. גישה אמפטית ותקשורת טובה עם המתבגר: אמפטיה היא היכולת לשים את עצמנו "בנעליו" של המתבגר. זו מיומנות הורית חשובה המשפיעה מאד על הקשר שנבנה עם המתבגר. עלינו להקשיב לו, להיות שם בשבילו, ולנסות להבין אותו ולקבל אותו כמו שהוא. גיל ההתבגרות הוא שלב של בניית הזהות וכדי לצמוח ולהתפתח כראוי המתבגר זקוק לסביבה אוהדת, לראיית הטוב שבו, להסתכלות חיובית כלפיו ולהבנת הרגשות שלו.

7. למצוא את האיזון ולשמור על הסמכות: מתבגרים מאד רוצים עצמאות אך זה לא אומר שניתן להם עצמאות מוחלטת ולא נתערב יותר בחייהם. הם עדיין ילדים ועדיין מאד זקוקים לנוכחות שלנו ולידיעה שיש מי שמשגיח ושם גבולות אם צריך. נכון הם לא אוהבים את זה כל כך אך זקוקים לזה מאד. מתבגרים נמצאים בשלב מאד מבלבל בחייהם ובפנים פוחדים מהדחפים שמתעוררים בהם ולכן הם זקוקים מאד להורים סמכותיים שישמשו עוגן בעת הצורך.

8. התייחסות לטעויות כלמידה וכחלק מהדרך: חשוב שנלמד את המתבגר חשיבה גמישה של החיים, כך שלא יצפה מעצמו למושלמות. עלינו לוותר על ביקורת כי היא הרסנית. במקום זאת לאפשר התנסות גם אם התוצאה לא מושלמת. כאשר אנו מאפשרים לטעות על מנת ללמוד ולהתפתח ורואים בשגיאות חלק מהדרך ומההתפתחות, הילדים מפתחים גישה בריאה לחיים ולא פוחדים לנסות או לטעות.

גיל ההתבגרות: לאן נעלם הילד המתוק שלי?

9. להאמין ולסמוך על המתבגר שלנו: עלינו לבדוק עם עצמנו כמה אנחנו סומכים ומאמינים בילד וביכולותיו. עמדה הורית שמאפשרת עצמאות היא כאשר אנו מסוגלים לסמוך על המתבגר ועל היכולת שלו להתמודד. ככל שנסמוך עליו ונאמין בו, כך יגבר בטחונו העצמי והאמונה שלו בעצמו וביכולות שלו. ככל שנשלוט וניקח על עצמנו תפקידים שהוא אמור לעשות לבד כך הוא ילמד לסמוך עלינו במקום על עצמו ובטחונו יתערער.

10. עידוד והעצמת המתבגר: כדי לעודד ילדים ולהפיח בהם אומץ עלינו לקבל אותם כמו שהם ללא תנאי וללא צורך להוכיח לנו. במקום לצפות לתוצאות מהירות נסביר להם שההתקדמות היא תהליך שלוקח זמן ואנו לא מצפים להתקדמות מהירה ומידית.

נדגיש את החיובי וניתן ערך רב למידת ההשקעה והמאמץ ופחות לתוצאה. כך נפיח אומץ במתבגרים שלנו לקחת עוד ועוד משימות על עצמם ולא לפחד לנסות. ככל שהמתבגר מתנסה ומתרגל כך הוא צובר ביטחון ביכולות שלו ומרגיש יותר עצמאי. ככל שעצמאותו תגדל כך יחוש יותר טוב על עצמו ויסמוך על יכולותיו וכוחותיו ובסופו של דבר יהיה מוכן להתמודד עם החיים.