"עם הפלמ"חניקים היה קל לצאת לקרב"

"הוא היה חבר טוב וחייליו העריצו אותו. מה צריך יותר אדם? הבוקר נודע לי שהוא נפטר והרגשתי עצוב. היינו ידידים אישיים ובכל ערב חג העצמאות היה מתקשר, הפעם הוא לא התקשר. אבקר את משפחתו בשבעה". כך נפרד פנחס וינשטיין (96), מי שהיה מג"ד בפלמ"ח במהלך מלחמת השחרור, מגדעון (גידי) אילת, שאף הוא היה מג"ד באותה תקופה ונפטר בערב יום הזיכרון בגיל 91. 

אילת ז"ל בפגישה עם הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ בשנה שעברה(צילום: דוד (דדה) עינב)

וינשטיין עם נינו, מיכאל(צילום: ענת וינשטיין אוסלקה)

"הכרתי אותו היטב", מספר וינשטיין על אילת. "כשהוא סיים בית ספר תיכון הוא התגייס לפלוגה ה' בפלמ"ח ואני קיבלתי אותו. אשתי הייתה באותו גרעין שלו בשומר הצעיר, ולכן הכרתי אותו לפני כן. הוא היה 'יקה' במובן הטוב של המילה, חייל טוב, ממושמע ומסודר, עם רצון להשתתף בפעולות. במלחמת השחרור הוא היה מג"ד בירושלים, לדעתי עלה לשם עם המכונית האחרונה. הוא הצטיין בפעולות והיה לו שם טוב מאוד בתור לוחם. עוד לפני כן השתתף בפעולות נגד ה"ספר הלבן" ופעולות נוספות".

וינשטיין מספר על האווירה שהייתה בפלמ"ח באותם ימים: "היינו גאים מאוד בכך שאמרו בתקופה ההיא על הפלמ"חניקים שהיינו גאוותנים. היה לנו במה להתגאות כי היינו יחידה טובה. כולם מילאו פקודות בהתלהבות, רק ביקשו לצאת לפעולות. לפלמ"ח הגיעו לוחמים מתנועות הנוער, אידיאליסטים שחונכו מגיל צעיר למלחמה באויב ואיתם היה קל לצאת לקרב, הם פרצו לפניך. היה אז קשה אבל התוצאה נהדרת. אם בגילי אני יכול לשוחח איתך היום, זה הישג עצום לפלמ"ח".

לוחמי ולוחמות פלמ"ח. "אידיאליסטים שחונכו מגיל צעיר למלחמה"(צילום: אלי סגל)

הוא אב לשלושה, סבא לשמונה נכדים ויש לו כבר נינים, אבל החברים מאותה תקופה הולכים ומתמעטים. "ביום הזיכרון יש לי עצב על החברים שנפלו. החלוקה בין יום הזיכרון לחג העצמאות נעשתה בחוכמה, אבל זה קצת מקשה. ביום העצמאות הראשון לא הייתי בתל אביב או בבית ולא הייתי שותף לשמחה ולריקודים, רק אחרי כמה ימים הגעתי ושמעתי על החגיגות".

מראשוני המתגייסים לפלמ"ח

וינשטיין, יליד 1918, נולד בקייב. ב-1924 עלה לארץ והתגורר עם משפחתו בתל אביב. מגיל 15 היה חבר ה"הגנה" והצטרף לקיבוץ גבעת ברנר. בשנת 1936 יצא לקורס מפקדי כיתות בבאר טוביה ואחריו השתתף בפעילויות של חיל השדה (חי"ש), פלוגות השדה (פו"ש) והפלוגות המיוחדות (פו"ם) באזור הדרום. וינשטיין היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח בשנת 1941, שובץ כמדריך פלוגתי בפלוגה ה' ואחר כך כמדריך גדודי בגדוד השני. בשנת 1945 הדריך בקורס מפקדי

מחלקות ושנה לאחר מכן מונה למפקד הגדוד השני.

במסגרת תפקידו וינשטיין תכנן והשתתף בפעולות רבות נגד המנדט הבריטי: פיצוץ משטרת גבעת אולגה, במבצע ליל וינגייט, בליל הגשרים, בהתקפה על שרונה ועוד. בשנת 1947 מונה לקצין תפקידים מיוחדים במחוז תל-אביב והיה בין מפקדי פעולת ה"סזון הקטן" נגד ארגון האצ"ל. בסוף שנת 1947 הדריך בקורס קצינים בפיקודו של חיים לסקוב, ולאחר פירוק הפלמ"ח אחרי מלחמת העצמאות הוא השתחרר וחזר לקיבוצו. במסגרת שירות המילואים היה וינשטיין מפקד גדוד 91, קצין המבצעים של חטיבה 9, מפקד גדוד 113 במבצע קדש שבמהלכו השתתף בכיבוש עזה וחן יונס. במלחמת ששת הימים שרת במסגרת דובר צה"ל באזור תעלת סואץ. כיום וינשטיין מתגורר בתל-אביב.

וינשטיין מכחיש בהזדמנות זו אמירה שיוחסה לו מתקופת הפלמ"ח – "שק לי בתחת", שאותה אמר כביכול לאחד ממפקדיו. "מימי לא הייתי אומר למפקד דבר כזה. קיבלתי פקודה לבצע משימה בניגוד לערכיי והודעתי למפקד שאת זה אני לא עושה", הוא אומר. לדבריו הוא אינו המג"ד האחרון שנשאר מדור הפלמ"ח, והיה דור נוסף של מג"דים שבאו אחריו ואחרי ידידו גידי אילת ז"ל.