ולתפארת מדינת ישראל: הספורטאים מדליקי המשואות
דייויד בלאט נגע בשמיים, עומרי כספי נולד מחדש, ירדן ג'רבי התמקמה שוב על הפודיום וליאור רפאלוב כבש כל הדרך לגביע היסטורי. סיפורי ההצלחה הישראלים של השנה בספורט מעבר לים גרמו לנו לרצות לחלק גם להם משואות, מסוג קצת אחר
רק אתמול בערב הדליקו 14 מאושרים ומאושרות את משואות יום העצמאות בטקס המסורתי בהר הרצל. מלאי פאתוס (מוצדק), עם לחלוחית בעין ותחושת שליחות בלב הם עלו על הבמה, והוצגו כפורצי הדרך המרכזיים של השנה החולפת.
אנחנו ראינו כי טוב, והחלטנו להביא את הגרסה שלנו לטקס הזה עם הומאז' של מדליקי משואה מסוג אחר, אבל לא פחות פטריוטי. איך עשינו את זה? בחרנו את חמשת הספורטאים הישראלים שגרפו - בתחומם - את ההצלחות המרשימות ביותר בגולה בשנה שחלפה מאז יום העצמאות הקודם. כאלה שעשו קצת יחסי ציבור למוצר החבוט העונה לשם "ספורט ישראלי", והבקיעו יותר שערים, רצו יותר מהר מהאחרים וקלעו יותר נקודות על הבמות הנחשבות.
חגיגות ה-67 הן הזדמנות מצוינת לחלוק לשגרירים המצטיינים כבוד, לערוך להם סיכומי ביניים קצרים, לחלק תעודות עם ציונים לשבח ולהזמין אותם להדליק את הלפיד שלהם בגאווה. ולתפארת הספורט בישראל.
הכדורסלן: עומרי כספי
ההספק העונתי: עונתו השישית של כספי בארה"ב הייתה אחת הטובות שלו בקריירה. 8.9 נקודות למשחק (הכי הרבה מאז עונת הרוקי ב-2009) התווספו לשיאים אישיים באחוזים לשלוש (40.2), לשתיים (48.9) ובאסיסטים (1.5). זה אולי לא הספיק לו כדי לסחוב את סקרמנטו החלשה לפלייאוף סנסציוני, אבל כנראה שגם כספי לא היה יכול לבקש יותר מעצמו. גם סקרמנטו לא יכולה לדרוש יותר מהשחקן שלה, שמעמדה של שחקן משלים הפך לבורג מרכזי רגע לפני חופשת הקיץ.
נימוקי הוועדה: בדיוק כשנראה היה שהמניות של כספי כשחקן NBA בצניחה איטית והדרגתית, הוא נסק. זה אמנם קרה בשלהי העונה, על סף הגארבג' טיים, אבל עדיין במגרשי הליגה הטובה בעולם. וכשזה המצב, גם העובדה הזאת מקבלת משמעות פחותה. חודש אפריל שלו היה בסטנדרטים של סופרסטאר (19.9 נקודות ו-5.8 ריבאונדים בממוצע למשחק), ואם היינו מעיינים בסטטיסטיקות שלו מבלי להבין שמדובר בו, לא היינו מצליחים לנחש שכספי עומד מאחוריהן ולא רודי גיי.
הפורוורד היבנאי שבר את תקרת הזכוכית של עצמו, קבע תקדים מחודש בכל הנוגע לציפיות שלנו והפך ךכדורסלן ישראלי לגיטימי על הבמה הכי גדולה בעולם. בזכות כספי למדנו שיש חיה כזאת, ושהיא אפילו יודעת לקלוע בכמויות לא רעות בכלל.
ציפיות להמשך: עבור כספי, שחתום בסקרמנטו לעונה אחת בלבד, המטרה הקרובה תהיה כנראה לבנות מאיפה שהתחיל מחדש העונה. הקינגס עדיין לא הודיעו רשמית על הארכת חוזהו, אבל סביר להניח שהפיניש המעולה שלו תחת ג'ורג' קארל יגרום לזה לקרות – ויאפשר לו להוציא לדרך את עונתו השביעית סך הכל מעבר לים והשלישית בסקמרנטו.
הג'ודוקא: ירדן ג'רבי
הספק עונתי: סגנית אלופת העולם (מדליית כסף באליפות שנערכה ברוסיה) ובעלת שלוש מדליות זהב בטורנירי הסבב העולמי. לאור הישגיה נבחרה פעמיים לספורטאית שנת 2014, הן על ידי משרד הספורט והן על ידי הוועד האולימפי.
נימוקי הוועדה: שנת 2013 החלומית של ירדן ג'רבי, במהלכה גם הוכתרה לאלופת העולם, קיבלה המשך ישיר בחלק האחרון של עונת 2014. עונה שהתחילה רע מבחינתה הסתיימה שוב על הפודיום של אליפות העולם, כשהיא לא משאירה פירורים ליריבות בעוד שלושה טורנירי גראנד-פרי וזוכה בפעם השביעית בחייה גם באליפות ישראל.
בזמן ש"הראש בראש" של אליס שלזינגר עם האיגוד הגיע לנקודת הרתיחה הצפויה (והסתיים בעזיבה שלה לבריטניה), ג'רבי התרכזה בשיפור ביצועים על המזרן והתבססה כספורטאית המצליחה ביותר בישראל בשנים האחרונות. גם אם על 2015 היא עדיין לא הצליחה להטביע חותם, די ברור שג'רבי, שתמיד ידעה לנצח ברגעים הנכונים והחשובים, תעשה הכל כדי להיחקק בזיכרון כג'ודוקא הכי איכותית שצמחה כאן מאז יעל ארד המיתולוגית.
ציפיות להמשך: לעלות שוב מדרגה אחת במעלה הפודיום באליפות העולם, ולחזור לעניינים גם באליפות אירופה. הכל כדי שהיא תגיע במוכנות שיא כדי לטרוף כל מה שהיא רואה בברזיל, ואז גם לקחת גם את המדליה האולימפית המיוחלת.
הכדורגלן: ליאור רפאלוב
הספק עונתי: 17 שערים ו-19 בישולים (בינתיים), פלוס גביע בלגי (שהביא במו רגליו) והעפלה לרבע גמר הליגה האירופית בעונה שעומדת על סף סיום בקלאב ברוז', ביתו בארבע השנים האחרונות.
נימוקי הוועדה: בדומה לגרף הביצועים המשודרג של כספי, גם רפאלוב מגיע לקצה גבול היכולת של עצמו דווקא בעונתו הרביעית בבלגיה. ואולי זה לא קורה דווקא, והקשר פשוט היה צריך את הזמן להשתפשף בקלאב ברוז' כדי להפוך להיות עמוד התווך שלה וללטש את היכולות, שכבר לא משאירות מקום לבלבול. המספרים הדו-ספרתיים שלו בבלגיה, כולל שער הניצחון שהביא לברוז' גביע וגרם לאוהדים להכתיר אותו כגיבור החדש שלהם, הם הטובים בחייו. ועם עונה כל-כך משכנעת, מה הפלא שביברס נאתכו, שעושה חיל בפני עצמו ברוסיה, נושל מעמדת הליגיונר הישראלי הבכיר?
ציפיות להמשך: בטווח הקרוב הוא אוחז בשתי מטרות: 1. להמשיך להיות המנוע של קלאב ברוז' בקרב על האליפות. 2. ללכת עד הסוף בליגה האירופית, ולהמשיך עם הקבוצה את המומנטום הנפלא במפעל (היחידה שלא הפסידה בו). בטווח הרחוק רפאלוב כבר צריך לבחון את ההמשך גם ברמת המאקרו, והציפיות שלו יהיו נגזרת של ההחלטות הקרובות שייקח באשר לעתידו. האם ימנף את ההצלחה כדי לעשות קפיצת מדרגה לאחת הליגות הבכירות? או ישתקע בבלגיה עוד קצת כדי לתקוע יתד בליגה שבה הוא מרגיש כל כך בנוח? ואיך כל זה ישפיע על התפוקה העתידית שלו בנבחרת?
המאמן: דייויד בלאט
הספק עונתי: הגיע עם קליבלנד, בעונתו הראשון כמאמן קבוצת NBA, לפלייאוף מהמקום השני במזרח עם מאזן 29:53. ברמה האישית הוא הוכתר על-ידי אחד העיתונאים הבכירים בארה"ב, מארק סטיין, למאמן השליש השני של העונה. מאוחר יותר גם נבחר למאמן חודש מרץ במזרח.
נימוקי הוועדה: שנה בלבד אחרי שזכה בטרבל עם מכבי תל-אביב, דייויד בלאט החליט שאין צורך לחכות יותר מדי. בגיל 56 הוא חי את החלום הנצחי של כל פרסונת כדורסל באשר היא, ומוליך את השחקן הטוב בעולם, לברון ג'יימס, לעונה רוויית אירועים וכותרות. פחות מחודש לאחר משחקו האחרון ביד אליהו, בלאט כבר סיכם עם ראשי הקאבס על חוזה היסטורי לשלוש שנים, ובהמשך גם התבשר על סגירת המעגל הדרמטית של המלך עם מדינת אוהיו.
כאילו מטען העונה הראשונה בליגה לא מספיק כבד, העיתונאים לא מספיק לוחצים והקהל לא מספיק תובעני, בלאט הפך באחת לאיש שמחלק הוראות לשחקן שלא אוהב לקבל הוראות מאף אחד. ועם כל זה, מלבד פנצ'רים נקודתיים בתחילת העונה, הקואוץ' מפרינסטון למד לנטרל רעשים גם במקום שהוא לא תל-אביב, ועבר בשלום עונה מוצלחת יחסית.
ציפיות להמשך: כאן כבר צריך להבדיל בין הציפיות שלנו כישראלים והציפיות האמיתיות, ובין הנסיבות המקצועיות לסנטימנטים ולרגשות. מצד אחד, לקבוצה שמחזיקה בסגל שלה את מותג ה"ביג 3" קשה לעשות הנחות בכל הקשור להגדרת היעדים. מצד שני, אף אחד מעולם לא הבטיח כי הקבוצה בעלת השחקנים הטובים ביותר תהיה בסוף היום גם הקבוצה הטובה ביותר. ובדיוק מהסיבה הזאת אפשר בהחלט למצוא בסביבה קבוצות טובות מקליבלנד. איך זה יסתיים? אולי בגמר המזרח. אולי בגמר ה-NBA. ואולי, אל תספרו לו, באליפות. ואולי זה בכלל לא משנה, בגלל שאת ההישג של חייו בלאט כבר רשם בכל מקרה.
האצן: דונלד סנפורד
הספק עונתי: מדליית ארד באליפות אירופה שנערכה בציריך.
נימוקי הוועדה: חרף האכזבה מהפסילה בחצי גמר אליפות אירופה באולם, לאליפות אירופה שנערכה כחצי שנה קודם לכן בציריך, סנפורד הופיע כמו שצריך. האצן הישראלי השכיח את הזיכרונות העקומים מתקרית הנעליים באולימפיאדת לונדון, ופיצה עליה עם ריצה נהדרת, תוצאה נפלאה במקצה ל-400 מטרים (45.27) ושיא ישראלי חדש. בסוף היום הכל הסתכם במדליית ארד חגיגית, שהפכה אותו לישראלי השני בהיסטוריה שעולה על הפודיום במעמד הזה, ולגרסה המודרנית של אלכס אברבוך.
ציפיות להמשך: לענוד כמה שיותר מדליות על הצוואר, להגיע לגמר האולימפי ובעיקר לרוץ מהר. לפני שייגמר.
כמעט הדליקו גם
חנה קנזייבה-מיננקו (ארד באליפות אירופה באולם בקפיצה משולשת), ביברס נאתכו (11 שערים ו-8 בישולים במדי צסק"א מוסקבה בכל המסגרות), אלכס שטילוב (ארד באליפות אירופה בסופיה), נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית (ארד באליפות אירופה).
לפנייה לכתב/ת 
