פצצת זמן בירמוכ והסניף של חיזבאללה בעזה
חמאס בגד באיראן במלחמות בסוריה ובתימן ומצא בקטאר פטרון חדש. טהרן לא עוברת על כך בשתיקה ונראה שהיא מכינה אלטרנטיבה לשלטון בעזה - ארגון "הסבלנים" (חצן) שצובר נשק ברצועה ותומך בחידוש הירי על ישראל
עמדת חמאס הנעה בין קטאר לבין איראן פגעה ללא ספק בתנועה. היחלשות חמאס היא תופעה חיובית בפני עצמה, אולם חולשה זו יוצרת שתי פצצות מתקתקות חדשות, האחת בצפון ישראל, כ-70 קילומטרים בלבד מגבול הגולן - מחנה ירמוכ - השנייה בדרום - סניף חדש של חיזבאללה בצפון רצועת עזה. כיצד נוצר מצב זה? מהן השלכותיו על ביטחון ישראל?
"הנכבה השנייה", "ספטמבר השחור השני"
פלסטינים רבים מכנים היום את האסון המתרחש במחנה ירמוכ "נכבה שנייה", כלומר אסון השווה בממדיו למה שאירע לפלסטינים ב-1948. ירמוכ הוא מחנה הפליטים הפלסטיני הגדול ביותר בסוריה. עד לפני ארבע שנים חיו בו 150 אלף תושבים. המחנה הוקם בשנות ה-50 והוא מתאפיין ברחובות צרים ובאוכלוסייה ענייה.
עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה במרס 2011 נקטו הפלסטינים עמדה ניטרלית, אלא שפלגי האופוזיציה פלשו ב-2012 למחנה בשל מיקומו האסטרטגי, שמונה קילומטרים דרומית לדמשק. עד מהרה הפך המחנה לשדה קרב בין ארגונים חמושים לבין הצבא הסורי. בזיכרון הפלסטיני נחרת היטב טבח "ספטמבר השחור", שביצע מלך ירדן נגד ארגונים פלסטיניים ב-1970. רבים מכנים את ספטמבר 2013 "ספטמבר השחור השני". בחודש זה, אחרי נסיגת הצבא מירמוכ, ניתק המשטר הסורי את המחנה ממים ומחשמל. תוך חודשים ספורים של מלחמה הפך המחנה לגל הריסות, גיהנום עלי אדמות. אין מי שיפנה את הגופות ומחלות מסוכנות מתפשטות במהירות בין הסמטאות צפופות.
אמנסטי: חמאס ביצע פשעי מלחמה ב"צוק איתן"
האוכלוסייה במחנה חשופה יום יום לחילופי אש בין המורדים לבין צבאו של בשאר אסד ובין הפלגים היריבים לבין עצמם, לפגזי הצבא הסורי ולחביות הנפץ של המטוסים הסוריים. המצור יצר משבר הומניטרי חריף כתוצאה ממחסור במזון ותרופות. הפליטים שברחו מהמחנה מעידים על מצב קשה ביותר של מחלות ורעב כבד. הם מדווחים כי האוכלוסיה נאלצת לאכול בשר כלבים, חתולים וחמורים וגם לבשל דשא במקום ירקות. מספר התושבים אחרי ההרג והבריחה מהמחנה ירד לכ-20 אלף. מי אשם במצב הזה?
הזיגזג של חמאס
בדצמבר 2012 הכריז בעזה חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס על תמיכתו במורדים בסוריה. ההכרזה יצרה נתק בין חמאס לבין מי שמימן ואימן אותו שנים רבות - הצבא הסורי וחיזבאללה. הפניית הגב של חמאס לבעלי בריתו נראתה לכאורה כהימור נכון באותה תקופה. המשטר הסורי איבד את השליטה בצפון ובמזרח המדינה ונראה אבוד, ו"האחים המוסלמים" תפסו את השלטון במצרים. אולם שנה לאחר מכן התאושש הצבא הסורי במערב המדינה ושלטון "האחים המוסלמים" סולק בהפיכה צבאית בראשות הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי.
חמאס נשאר ללא פטרון וסבל מאז ממשבר שהחריף עוד יותר בעקבות "צוק איתן". הנהגת חמאס חיזרה אחרי המשטר האיראני וניסתה לשקם את הקשרים עם ציר ה"מוקאומה" (איראן-סוריה-חיזבאללה) על מנת לקבל מימון ונשק לעזה. בעקבות הבגידה של חמאס במשטרו של אסד, משרדי ההנהגה בראשות משעל עברו מדמשק לקטאר.
הצהרה זו היוותה סטירת לחי נוספת לאיראן, התומכת העיקרית בשיעים החות'ים. ההכרזה פגעה ללא ספק בסיכויים לשקם מחדש את הקשרים בין איראן לבין חמאס הנחוצה לחידוש מלאי הנשק של הארגון ולמימון לוחמיו. בנוסף, ההכרזה יצרה מתיחות בקרב מנהיגי הארגון. המנהיגים בעזה, בראשם מחמוד א-זהאר, הצהירו כי עמדת משעל בסוגיית החות'ים אינה מייצגת את עמדת הארגון. הזיגזוג של משעל סיבך את הארגון במלחמת האזרחים בסוריה. מחנה ירמוכ ורצועת עזה הם ששילמו את המחיר.
ירמוכ הופך לשלוחה הדרומית של דאעש
פלג חמאס הנקרא "אכנאף בית אל-מקדס" (פלגי ירושלים) תחת פיקוד נאמני משעל נטל על עצמו לפני כשנתיים את המשימה לשמור על מחנה הפליטים ירמוכ. לצורך כך, כרת ברית עם קבוצות אופוזיציה שחדרו למחנה, בראשם פלג אל-קאעידה "ג'בהת א-נוסרה". בעקבות זאת, חברי "אכנאף בית אל-מקדס" מסייעים למורדים בזירות אחרות. לפני שבוע החליפו חברי "ג'בהת א-נוסרה" את בעלי בריתם בדרום המחנה באזור אל-חג'ר אל-אסוד לארגון חזק ועשיר בהרבה והצטרפו לכ-400 לוחמי "המדינה האיסלאמית" (דאעש) באזור.
דאעש בסיוע "ג'בהת א-נוסרה" הסתער במהירות על המחנה וכבש את רובו. לוחמי ה"אכנאף" של חמאס שמספרם הידלדל לאחרונה לא מסוגלים יותר להגן על המחנה. לפי דווחים שונים, דאעש ערפו את ראשי מנהיגיהם וחלקי גופות רבים מפוזרים ברחבי המחנה. לוחמי "אכנאף בית אל-מקדס" התפלגו, חלקם הצטרפו למנצחים וחלקם ברחו לצפון המחנה וחברו לפלגים הפלסטיניים הפרו-סוריים.
פלגים איסלאמיים מתונים יותר כמו "צבא האיסלאם" ניסו להדוף את התקפת דאעש, אך הצליחו רק להאט את קצב השתלטותם על המחנה. חלק גדול מהפליטים הפלסטינים ברחו מפני אנשי דאעש לצפון המחנה, שבו שולטים עדיין הפלסטינים הפרו-סוריים, בראשם אנשי אחמד ג'בריל, "החזית העממית - המפקדה הכללית", אולם אלה האחרונים אינם מסוגלים להדוף את לוחמי "המדינה האיסלאמית".
חודש אפריל 2015 ייזכר כתקופה שבה "המדינה האיסלאמית" השיגה לראשונה דריסת רגל משמעותית בדרומה של סוריה. לארגון יכולת וניסיון רב במשיכת עריקים מפלגים איסלאמיים מתחרים. במצב של רעב ועוני המשימה תהיה קלה עוד יותר.
בסיס של דאעש בפרבר של דמשק לא רק מאיים ישירות על המשטר הסורי, אלא יוצר לראשונה אופציה להתפשטות דרומה לכיוון ישראל. ארגון "ג'בהת א-נוסרה" חולש כמעט שנה על רוב הגבול עם רמת הגולן. לוחמיו מצויים כעת בברית אירעית עם ארגון המורדים "צבא סוריה החופשי", אולם הוא עלול לבגוד בו בכל רגע כשם שהפנה עורף לחמאס במחנה ירמוכ, ולהצטרף לדאעש.
חיזבאללה חדש בעזה
הבגידה של חמאס במי ששנים רבות תמך בארגון יצר חוסר אמון בסיסי בין איראן לבין חאלד משעל ואנשיו. לפי העיתונות הערבית, איראן זועמת על עמדת משעל בנושא החות'ים בתימן ואיימה כי לא תסייע יותר לארגון בעזה. חמאס נותר ארגון הטרור החזק ברצועת עזה, אולם המשבר שבו הוא שרוי כבר נותן את אותותיו.
בדרום ובצפון הרצועה מצליחים להתקיים פלגים מתחרים ישנים וחדשים, בנוסף לג'יהאד האיסלאמי. בדרום ברפיח פועלים הסלפים התומכים באל-קאעידה ומסייעים ככל הנראה למחבלים בסיני דרך מנהרות. בצפון הופיע לאחרונה בגלוי ארגון חדש שב-2007 כונה "חיזבאללה בעזה" וכיום "חרכת א-צאברון נצרן לפלסטין" (הסבלנים או: תנועת הממתינים בסבלנות לניצחון פלסטין), בקיצור חצן ("מבצר"). דגל הארגון כמעט זהה לזה של חיזבאללה בתוספת מפת פלסטין השלמה.
למרות הכחשותיו, הארגון מואשם בנטייה דתית לפלג השיעה באיסלאם בניגוד לאוכלוסיית הרצועה שכולה סונית. נראה כי איראן מכינה אלטרנטיבה לחמאס. ככל שיגדל כוחה של תנועת "חצן" כך תתעצם הנטייה הפרו-השיעית בקרב האוכלוסייה של צפון הרצועה.
מבחינה פוליטית, הפלג החדש של חיזבאללה מתנגד ל"הודנה" הפסקת האש הממושכת של חמאס עם ישראל, ולוחץ על חמאס לחדש את ירי הטילים על ישראל. הארגון צובר נשק ופעיליו טוענים כי ירו טילים על ישראל במהלך "צוק איתן". באתר הפייסבוק שלו נטל הארגון אחריות לפיגוע הדקירה נגד שני חיילי צה"ל בשילה שבשומרון לפני יותר משבועיים. ארגון ה"סבלנים" מתיימר להיות תנועה עממית אך הוא עדיין קטן ביחס לחמאס. אולם יש לזכור, כי לפני 30 שנה גם חמאס היה ארגון קיקיוני.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
