למה מי את, עצמאות
העצמאות נתפשת בישראל כחופש המוחלט לעשות כרצונך, אבל מה עם קבלת דעה אחרת וההסכמה לא להסכים? המבחן ביום שאחרי החגיגות
את משק כנפי הדגלים, ענני המנגלים והדי הזיקוקים שעדיין נישאים בעינינו ובאוזנינו, כדאי לנצל לאחר יום העצמאות ה-67 כדי לברר מהי בעצם העצמאות הזאת שכולם מדברים עליה. כי אין ספק שאנחנו מפספסים כאן משהו. עצמאות, הולך וגובר החשש, היא לא בהכרח מה שהכניסו לנו לראש.
העצמאות נתפשת בישראליות כחופש המוחלט לעשות כרצונך, או במילים פשוטות יותר "מי יכול עלי"? עצמאות, בעברית ישראלית עכשווית, היא התנהלות זקופת גו וגם מחציפת פנים, שעושה חשבון לעצמה בלבד ומשוכנעת שאם לא היא לה, למה-מי-לה.
עוד בערוץ הדעות של ynet
המנגל הטבעוני - עצמאות אחרת / אופק רון
אחי נשאר בן 20 / שרית מישאל
זה השכנוע העמוק בצדקה העצמית, הנחישות חסרת הפשרות לבטא ולממש אותה, וההתעלמות (הכוללת התלהמות) מכל מי ומה שמנסה להעלות ספק בפניה: מבפנים ומבחוץ, מלמעלה ומלמטה, מימין ומשמאל. העולם החיצון, בית המשפט העליון, מחאה ציבורית, חשיפה תקשורתית, אלטרנטיבה פוליטית - כולם כאחד יכולים ללכת לחפש. העצמאות כבר מצאה - ואין לה שום כוונה להסביר או להצדיק את עצמה.
אלא שעצמאות, כמו עוד כמה מושגים שיצרנו להם כאן גרסה מקורית, יכולה וראויה להיות מעט שונה. עצמאות, ששיאה חירות, אומרת תחילה חופש המחשבה. ומיד אחר כך, חופש הבחירה. ואין חופש בלי שחרור מוקדם מכבלי מוסכמות מחייבים עד חונקים, מתפישות מחשבתיות שהולבשו בצורות שונות על תינוקות שנשבו. זה לא פשוט, אבל שווה לנסות.
שחרור עצמי-עצמאי כזה מאפשר גישה מחודשת למושג העצמאות. ואז ניתן, לדוגמה, לקבל את העובדה שלציונות, כמו לדתיות, יכולות להיות פנים שונות. לא רק כאלה שמקדשות שטחים, שלא לומר ה-שטחים, שמכפיפות בהכרח את ה"דמוקרטי" ל"יהודי", שרואות במיליטריזם את נשמת אפה של האומה. שמשוכנעות שלעולם אין ברירה.
במרחב העצמאי האמיתי האפשרויות מגוונות והרשות נתונה. באמת נתונה. הקשת כה רחבה, עד שהיא כוללת גם את מה שנמצא מחוץ לה. הרי לכם פצצת עצמאות: אפשר ומותר להיות לא-לאומי במדינה לאומית, ובלבד שאינך עובר על חוקיה (אלה שגם בג"ץ מסוגל לחיות איתם) ואינך פוגע בביטחונה. עצמאות הבטוחה בעצמה מבינה גם שלציבור לא-יהודי, אזרח המדינה, יכולה להיות זהות לאומית שונה. אפילו מציאות מורכבת זו ניתנת לעיכול ולהכלה, בלי שיפלו מעלינו השמיים התכולים-לבנים ובלי שיתחדש, חלילה, מפעל ההשמדה.
ולסיום הטקס, אתגר העצמאות המעניין ביותר הוא דווקא זה של הציונות היונית, השמאלנית, הליברלית. גם לה לא יזיק להתרענן - ואז תבין ותקבל שהחופש, החירות והדמוקרטיה מחייבים הבנה וקבלה של דעות אחרות והכרעות המתלוות להן. זה מבחנה הגדול, והיא מוכרחה לעמוד בו: מבחן ההסכמה עם האי-הסכמה.
אז ביום שאחרי יום העצמאות המסורתי, לא מאוחר לכולנו לצאת לעצמאות מחודשת. ואפשר להרגיע: תפארת מדינת ישראל לא תצא פראיירית בכלל.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
