שם הכל על השולחן / "מחוץ לרדאר"
לרובנו טניס שולחן הוא שעשוע כיפי במהלך חופשה במלון, בשביל מיכאל טאובר (21) מדובר במרכז חייו. בקרוב הוא יעלה על מטוס לצרפת כדי להתניע קריירה מקצוענית. וגם: הקרבות הסיניים המרתקים שימתינו לכם באליפות העולם
שיקום מי שלא שיחק טניס שולחן, או פינג-פונג כפי שאנחנו אוהבים לקרוא לו, מעולם.
אם זה ליד הבריכה במלון, בתנועת הנוער או בבסיס הצבאי. נדיר מאוד למצוא שולחן עם רשת במרכזו, עומד מיותם. לרוב יימצא סביבו, מלבד שני השחקנים האוחזים במחבטים משני צדדיו, גם תור ארוך של אנשים המחכים להחליף את השחקן המפסיד. ללא ספק לשולחן הפינג-פונג יש סביבו הילה מיוחדת שגורמת לנו להימשך אליו.
להילה הזו קוראים כיף. טניס שולחן הוא משחק מאוד כיפי. רובנו ככולנו התנסינו בו בנקודה זו או אחרת של חיינו ונשמח לחזור אליו למשחק קצר כשיזדמן לנו בחופשה הבאה בטורקיה.
בניגוד גמור לפופולאריות הרבה של המשחק כשעשוע מזדמן, מעטים ביותר הישראלים שהחליטו לקחת את התחביב הזה צעד אחד קדימה ולנסות לפתח קריירה מקצוענית בטניס שולחן.
למיכאל טאובר (21) היה את הכישרון וכוח הרצון להשקיע כדי להפוך את התחביב שלו לעיסוקו המרכזי בחיים. בעוד ארבעה חודשים הוא יעלה על מטוס לצרפת בדרכו למון דה-מרסן, עיר הידועה בבסיס חיל האוויר הצרפתי הגדול השוכן בה, שם יצטרף לקבוצה המקומית המשחקת בליגה השלישית בצרפת במטרה להתניע קריירה מקצוענית.
טאובר גדל בת"א ובילדותו נרשם לחוג טניס שולחן, שם זיהו אצלו כישרון טבעי והמליצו לו לעבור למועדון רציני יותר. כשאני שואל אותו האם בתור ילד הוא היה למעין אטרקציה באירועים חברתיים, אחד שמביס בזה אחר זה שחקנים מבוגרים ממנו, לתדהמתם של הנוכחים במקום, הוא מעדיף להצטנע אבל בסופו של דבר מודה בחיוך ש"אכן היו מקרים כאלו".
בגיל 14 טאובר עזב את ביתו וחיק משפחתו לטובת לימודים בתנאי פנימייה באקדמיה למצוינות בספורט בווינגייט. "אלו היו שנים טובות מאוד", הוא נזכר, "הייתה לי שם את כל המעטפת הנחוצה לספורטאי וגרתי עם ספורטאים אחרים עם סדר יום דומה לשלי. מצד שני זה לא דבר קל לעזוב את החברים והבית. גם בבי"ס לא מחכים לך, הייתי צריך להשלים לבד את כל המבחנים והשיעורים שפספסתי כשהייתי בתחרויות בחו"ל, זה לא בלתי אפשרי אבל זה לא פשוט".
"אנשים שצופים במשחק נכנסים להלם"
מי שצפה פעם במשחק טניס שולחן מקצועני יודע שמדובר בענף כמעט אחר מזה שאנו נוהגים לשחק להנאתנו. הכדור עובר מצד לצד במהירות מסחררת, השחקנים עומדים רחוק יחסית מהשולחן ומצילים כדורים בלתי אפשריים שנראה שגם חומה בצורה מבטון לא הייתה מצליחה לעצור.
"אנשים שרואים משחק מקצועני בפעם הראשונה נכנסים להלם", מאשר טאובר, "הם לא תמיד מצליחים לראות את הכדור, יש המון סיבוב והמהירות מטורפת. אין כמעט מישהו שלא אוהב לשחק טניס שולחן בארץ, אבל ברגע שאתה מנסה לעבור לרמה המקצוענית זה עלול להפוך לעיסוק פחות כיפי ולפעמים אפילו קצת משעמם. יש המון שעות של אימונים ולא כל אחד בנוי לזה".
ואכן, כדי לשכלל את יכולותיו ולהתמודד בהצלחה עם החוויה האינטנסיבית הזו שנקראת טניס שולחן מקצועני, טאובר עובד קשה מאוד. טאובר מתאמן 5-6 שעות ביום, שישה ימים בשבוע, אצל מאמנו האישי, עומר גנדלר. האימונים כוללים עבודה רבה על השולחן אך גם אימוני כושר, ריצות ומהירות.
בדומה לטניסאים גם שחקני טניס שולחן נמצאים במרדף מתמיד עם הדירוג העולמי. שחקני טניס שולחן מתרוצצים במשך השנה מטורניר לטורניר ברחבי העולם במטרה לצבור נקודות ולטפס מעלה בדירוג.
טאובר מדורג כיום 336 בעולם. הישג השיא שלו עד כה היה רבע גמר בטורניר סבב בבלארוס בקטגוריית הגילאים עד 21. באופן לא מפתיע, אחת הסיבות המקשות עליו לזנק מעלה היא היעדר מימון. נוכח התקציב המזערי של ענף הטניס שולחן בישראל, טאובר נאלץ לממן את רוב נסיעותיו לתחרויות בחו"ל או למחנות אימונים מכיסו הפרטי.
"בארץ קשה מאוד להצליח", הוא אומר בצער, "אם אין לך דרך לממן את הנסיעות – זה כמעט בלתי אפשרי להצליח. כדי להגיע למצב נורמלי אני צריך לשחק לפחות שמונה תחרויות בשנה ולצאת למחנות אימונים באירופה או בסין. כרגע, אני ממש לא משחק בכמות הטורנירים שאני רוצה. אנחנו במינוס גדול ביחס לאירופה מבחינת כמות משחקים".
זו אחת הסיבות שטאובר מתכוון להעתיק את מקום מגוריו לצרפת. במקביל למשחקים בליגה הצרפתית, הוא מתכנן לנצל את הקרבה הגיאוגרפית ולשחק בשנה הבאה בכמה שיותר טורנירים ברחבי אירופה.
"אני רוצה להיות שחקן מקצועני שמתפרנס מטניס שולחן, לשם כך אני צריך להיות בין 100 הראשונים בעולם, בצרפת אני אנסה לעשות את הקפיצה הזו. כבר ניצחתי שחקנים באיזור ה-100-200 בעולם, אם אצליח להתחרות כפי שאני רוצה, אני אנסה להיכנס כבר בשנה הבאה ל-200 הראשונים בעולם, זה לא יהיה קל, אבל אני מאמין שזה אפשרי".
החל ממחר ישתתף טאובר יחד עם חמישה שחקנים ישראלים נוספים באליפות העולם. הוא ישחק בטורניר היחידים ובזוגות מעורבים ישתף פעולה עם נלי שויפר. המטרה הראשונה שלו תהיה לצלוח את המוקדמות, להיכנס להגרלה הראשית ומשם לנסות ולהפתיע ולהתקדם משחק אחרי משחק.
ומה אם אכן יצלח את המוקדמות ויגריל בסיבוב הראשון את המדורג ראשון בעולם, מה לונג הסיני? "זו תהיה חוויה לכל החיים", הוא אומר, "בטוח שאצלם את המשחק ואשמור אותו. לשחק בבמה המרכזית נגד שחקן כזה, זה משהו שצריך לנצל ולנסות לגרום למשחק להיות ארוך כמה שאפשר. אנסה פשוט להנות ולשחק חופשי, לא יהיה עליי לחץ".
אליפות סין הפתוחה
את אליפות העולם ליחידים ולזוגות הנערכת אחת לשנתיים אפשר לכנות "אליפות סין הפתוחה", על אחת כמה וכמה השנה כשהיא נערכת בסוג'ואו הסינית.
השליטה כיום של סין בטניס השולחן היא כמעט אבסולוטית. הפעם האחרונה ששחקן לא סיני ניצח באליפות לגברים הייתה ב-2003, אצל הנשים המצב קיצוני אף יותר, מאז 1995 כל משחקי הגמר הם על טהרת השחקניות הסיניות.
בטורניר הגברים השנה צפויה תחרות פנים-סינית מרתקת, ארבעה שחקנים סיניים מתכוונים להיאבק ביניהם על הבכורה.
מה לונג נגד ז'אנג ג'יקה
מי שנחשב לשחקן הפופולארי ביותר במדינה המאוכלסת בעולם ולאחד מהפייבוריטים המובהקים לזכות בתואר הוא ז'אנג ג'יקה, האלוף האולימפי ואלוף העולם המכהן. מה לונג, שניצב בראש הדירוג העולמי, ינסה לסיים את הנאחס שלו באליפות העולם (שלוש פעמים נעצר בחצי הגמר). שני שחקנים נוספים שאמורים ללכת רחוק מאוד הם פאן ז'נדונג הצעיר (18), האלוף האולימפי לנוער ואחד מהשחקנים החזקים בסבב כיום חרף גילו, ושו שין שזכה בשנה שעברה במדליית הזהב במשחקי אסיה.
לפנייה לכתב/ת 
