תביעת גירושים של הגבר: החזירי את הטבעת

לאחר פרידה דרש הבעל מגרושתו שתשיב תכשיט בשווי 13 אלף שקל, בטענה לערך סנטימנטלי. האישה התנגדה, אולם בית הדין הרבני חייב אותה

עו"ד הילי חן-כהןפורסם: 26.04.15 , 08:20

במסגרת תביעת גירושים שהגיש גבר לבית הדין הרבני האזורי בחיפה הוא דרש לקבל מאשתו טבעת יהלומים שנתן לה בתחילת היחסים ביניהם. האישה סירבה בטענה שהבעל לא התנה את המתנה בכך שהאהבה ביניהם תימשך לנצח, אולם הדיינים קבעו כי מאחר שלטבעת יש ערך סנטימנטלי עבור הגבר– על גרושתו להחזיר לו אותה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

הגבר התאלמן מאשתו הראשונה ונישא לאשתו השנייה אחרי היכרות בת כשנה וחצי. שלוש שנים לאחר מכן נפרדו בני הזוג והחלו הליכי הגירושים. הבעל הצהיר שהוא מוכן לוותר על כל יתר התכשיטים היקרים שהעניק לאשתו, אך לא על טבעת היהלומים, ששוויה 13 אלף שקל, היות שהיא הייתה שייכת לאשתו הראשונה שנפטרה ממחלה קשה.

תביעה

לפני גירושים: עד מתי הרכוש נחשב משותף?

עו"ד יסמין בן-דוד

אישה דרשה את חלקה בקרנות הפנסיה וקופות הגמל של בעלה. בית המשפט נדרש לקבוע האם מגיעים לה כספים שנצברו אחרי שהחליטו להיפרד

לפני גירושים: עד מתי הרכוש נחשב משותף?

לדבריו, מדובר בטבעת שמלבד שוויה הרב יש לה ערך סנטימנטלי עבורו והוא העניק אותה לאשתו השנייה כסמל לאהבתם. משהאהבה נגמרה – על האישה להחזירה. הוא הדגיש שהאישה ידעה שהטבעת היא הזיכרון היחיד מזוגתו הראשונה, שאותה אהב בכל ליבו.

האישה התעקשה מנגד שמרגע שנתן לה את הטבעת, היא הפכה לרכושה הבלעדי והוא אינו יכול לחזור בו. היא טענה גם שבשלב מסוים הטבעת נשברה ומאחר שלא ניתן היה לתקן אותה היא רכשה במקומה טבעת זהה לגמרי, מתוך כבוד לבעלה.

בין לבין הורה בית הדין הרבני על גירושי הצדדים והם אכן התגרשו. לאחר מכן, בפסק דין ארוך ומנומק שנפרש על פני 40 עמודים, החליטו הדיינים הרב מימון נהרי (אב"ד), הרב יוסף יגודה והרב יצחק רפפורט לקבל את תביעת הבעל ולחייב את גרושתו להשיב לו את הטבעת.

שלושתם הסכימו כי במקרה הזה מוצדק להורות על השבת הטבעת בשל הערך הסנטימנטלי שלה. עם זאת, הם נחלקו בדעותיהם בנוגע להלכה הכללית באשר לגורל תכשיטים שניתנו במתנה על ידי בעל לאישה בתום הנישואין, ובתוך כך הבהירו שההלכה לא נותנת מענה חד-משמעי.

הדיין נהרי קבע כי לכאורה נראה שלפי ההלכה ניתן להורות על השבת תכשיטים לרשות הבעל. הוא הסתמך על דעות פוסקים שונים שלפיהן אפשר למכור תכשיטי אישה אם הפרנסה דחוקה ואף אפשר לגבות באמצעותם חוב של הבעל. הוא ציין שלמעט שולחן ערוך, לדעת רוב הפוסקים תכשיטי אישה חוזרים לבעל בעת הגירושין.

הדיין יוסף יגודה קבע שלא ניתן לקבוע מסמרות לפי ההלכה, שאינה קובעת עמדה חד-משמעית באשר לגורל התכשיטים. לסברתו, במקרה זה די בכך שהבעל ציין במפורש בפני אשתו כי מדובר בטבעת יקרה ללבו כדי להורות לה להחזירה.

"הבעל ציין כבר בעת נתינת הטבעת את חשיבותה בעיניו מחמת שנתנה בעבר לבת זוגו שנפטרה, לכן יש לפרש את המתנה כמתנה מותנית לצורך שימוש האישה להתנאות לפניו כל עוד היא עמו", כתב הדיין יגודה. "אף אם הנתבעת לא הבינה זאת בתחילה, אין זה משנה את כוונת הנותן".

המסקנה הסופית היא כי אף שאין הלכה ברורה לגבי גורלם של תכשיטים בשעת הגירושים, כשמדובר בתכשיטים בעלי ערך סנטימנטלי ולא טבעת הקידושין, הנטייה תהא להורות על השבתם לנותן.