בידיים שלו? בלוג פלייאוף ה-NBA
בסדרה מול בוסטון קליבלנד פיתחה הרגל – להתחיל רע, ואז להשתמש בכישורים של לברון כדי לצאת מהברוך. האם זה יעבוד גם מול שיקגו בחצי הגמר? וגם: מה רמת השליטה של בלאט על כוכביו, איזה חוק מלוכלך חייב להישקל מחדש ואיזו קבוצה צריכה להפסיק לזרוק כל כך הרבה? בלוג הפלייאוף לא ממצמץ
רגע לפני שהפלייאוף מעביר הילוך, אנחנו שוב כאן כדי לענות על כל השאלות הבוערות, המספרים שדורשים התייחסות וסלי הבאזר שהזניקו אתכם מהספה. מתחילים.
הלילה שהיה
7 בום: ברוקלין - אטלנטה 83:91 (1:2 לאטלנטה בסדרה)
פעם שביעית גלידה: אחרי שישה הפסדים, ברוקלין מצאה את אטלנטה בערב התקפי לא שכיח – וסוף סוף ידעה לנצל זאת. ככה זה; הנטס החיוורים שווים לפחות משחק אחד מול ההוקס, בטח ביום נדיר שבו קייל קורבר רושם 0 מ-5 משלוש. ואם ברוקלין חיפשה את המשחק שבו תוכל להכות בברזל בעודו חם, היא קיבלה אותו אתמול. רק שלא יצפו שזה יימשך, כן?
הנחמה: מילווקי – שיקגו 90:92 (1:3 לשיקגו בסדרה)
מילווקי שרטה, נלחמה והציקה עם כל הכלים שלה כדי לקחת משיקגו משחק בטייק מספר 3 ביניהן. זה לא הלך לה, אבל לפחות הלילה הצדק נעשה - והבאקס טעמו לראשונה את טעם הניצחון במשחק פלייאוף הודות לאו.ג'יי מאיו (שקלע שתי זריקות גדולות מדאון-טאון ו-18 סך הכל) וג'ריד בייליס (שחתום על סל הניצחון). מעט מדי? מאוחר מדי? אף קבוצה לא חזרה מפיגור של 3:0 בסדרת פלייאוף? אז מה?
ההתפרעות: פורטלנד - ממפיס 115:109 (0:3 לממפיס בסדרה)
אז נכון, פורטלנד חסרה עד כה בסדרה את ארון אפללו ואת ווסלי מתיוס. הנטל נפל בצורה מושלמת על שני מחרבי המשחק הראשיים שלה בשבוע האחרון – למרקוס אולדריג' ודמיאן לילארד. הלילה אפללו חזר חלוד מתמיד (5 נקודות ב-26 דקות), ואולדריג' את לילארד... טוב, הם המשיכו לנסות, ולא בדיוק להצליח. 18 ניסיונות היו לאולדריג' (כולל כמה זריקות קצרות במיוחד), 17 ללילארד - ורק 15 קליעות.
מארק גאסול, לעומתם, חידד בהרבה את הידית, וזה כל הסיפור. אחרי 15 נקודות בכל אחד מהמשחקים הראשונים (עם 4 מ-15 ו-6 מ-17), הפעם הספרדי כבר צלף 25. האחוזים לא השתפרו, אבל בכל הקשור לזריקות עונשין האח הקטן לבית לא היה יכול לבקש יותר (13 מ-14). מישהו אמר סוויפ מהיר?
הזרקור
סטפן קרי: ניו אורלינס - גולדן סטייט 109:98 (0:4 לגולדן סטייט, שעלתה לחצי גמר המערב)
לפני יומיים חזרה גולדן סטייט מקבר עמוק. היא כבר פיגרה ב-20 עמוק בתוך הרבע הנועל, ואז, באחד הקאמבקים המופרעים בתולדות הפלייאוף, היא שבה לחיים בזכות שלשת ענק של סטפן קרי (לאחר מכן הליגה הודיעה שגם נעשתה עליו עבירה באותו מהלך) – ואז ניצחה הודות לעוד כמה שלשות ענק של סטפן קרי.
ומה היה הלילה? ניחשתם נכון: עוד שלשות של סטפן קרי (ו-39 נקודות). גולדן סטייט נישאה על רוחות המהפכה שהיא עצמה ביצעה, שאבה מביצועיה השראה ורשמה סוויפ ראשון מאז 1975. ניו אורלינס אכלה אותה על כל הפעמים בהן זה כבר היה בידיים שלה (כמעט בכל משחק), והיא התעקשה לא לקחת. אנתוני דייויס (36 ו-11 ריבאונדים, 31.5 נקודות למשחק בפלייאוף – מקום 2 אחרי קרי) הפך לשחקן הכי טוב שלא ישחק בחצי הגמר, וכיבה את האור על העונה שלו מול עוד מטווח חסר פשרות של 13 מ-24 מחוץ לקשת. ואתם זוכרים איך הולך המשפט הזה מהענף עם הדשא והשערים – כשלא כובשים, סופגים. תשאלו את סטפן קרי, הוא כבר ידגים לכם אותו.
מחלקת הפרומו
התרגיל: סן אנטוניו – ל.א קליפרס, משחק מספר 4, 22:30 (1:2 לסן אנטוניו בסדרה)
אחרי שסיימנו להתפעל בקולניות מהביצועים של קוואי לנארד (32 נקודות, 13 מ-18 מהשדה ו-3 חטיפות ב-28 דקות!), הגיע הזמן לדבר על אחד הסימפטומים המטרידים של הסדרה הנפלאה הזאת; הדבר היחיד שמונע ממנה לשטוף לנו את העיניים בהנאה צרופה, ושאולי ימנע גם הערב (תלוי על איזה צד יקום המאמן היריב). קוראים לה האק א-שאק, גרסת 2015.
גרג פופוביץ', ששכלל את השיטה שנולדה בראשו של דון נולסון והפכה את שאקיל אוניל לקורבן של אחוזי העונשין הגרועים שלו, הוא האיש העיקרי שעומד מאחורי הפטנט השנוי במחלוקת גם שנים לאחר מכן. העיקרון נשאר זהה, רק השחקן האומלל שמתפדח על הקו משתנה. הפעם קוראים לו דיאנדרה ג'ורדן, שמקזז את יכולות ההגנה המשתקות שלו באחוזי עונשין מהנמוכים בליגה (41 אחוזים בקריירה; 39 במהלך העונה הסדירה הנוכחית) – ועושה את זה בעקביות ראויה לציון.
גרג, כאמור, לא בוחל באמצעים. הוא אולי לא מוכן לעשות עבירה במצב של שוויון כדי לתת ל"פייר פליי" ביטוי ולהעביר את כובד המשקל להגנה– אבל באותה נשימה לא מבזבז זמן על נקיפות מצפון כדי לסחוט נקודות מהלימונים המקולקלים של השחקנים היריבים. ג'ורדן מפוטם בזריקות בשני שליש מהסדרה עד כה, כשחוסר האונים שלו הוא תלוי הטקטיקה שפופוביץ' בוחר לנקוט באותו משחק. אם במשחק הראשון הוא נשלח אל הקו 12 פעמים (וקלע רק חמש זריקות), בשני הוא רשם שם 17 ביקורים ובשלישי – לא תאמינו – אפילו לא פעם אחת. אולי כי סן אנטוניו פשוט למדה איך לנצח גם בלי לעשות את זה.
בכל מקרה, ג'ורדן הוא כמובן לא הטרף היחיד של הטריק המעצבן והעתיק, שעדיין לא עשה "עלייה" לאירופה ונשאר מקובל בעיקר בארה"ב. גם ג'וש סמית' ודווייט הווארד מכירים אותו מקרוב. טריסטן תומפסון חווה אותו על בשרו מול בוסטון. אתמול נדרש אדם סילבר, הרוח החדשה מאחורי הליגה, לתת את דעתו בעניין. "אני מתלבט", אמר סילבר. "אחרי ששמעתי כמה מהשחקנים הטובים ביותר, דעתי היא שהשחקנים צריכים לקלוע את הנקודות שלהם מהקו. ועדיין, זה לא מהנה". דוק ריברס, המאמן של הזייפן מספר 1 בתחום, אמר מצידו: "בכל משחק דיאנדרה מסתכל עליי ואומר לי: 'אתם חייבים לשים לזה סוף'". ואפילו לבלאט הייתה תובנה מאוחרת בעניין: "תופעה לא ראויה? אני חושב שהיא יותר מלא ראויה. זה משהו שצריך לעבור בחינה מחדש ושינוי". הם צודקים.
מה שקורה באוהיו
ההרגל: קליבלנד – בוסטון, משחק מספר 4, 20:00 (0:3 לקליבלנד בסדרה)
הסדרה של הקאבלירס מול בוסטון פיתחה הרגל מגונה. קליבלנד פותחת רע, מרשה לעצמה לזייף בהגנה וסומכת על עצמה שתמריא בהמשך כדי לתקן את הנזקים. בוסטון לא מנצלת את הדקות האלה, ואז, כשלברון/ארווינג/לאב מחליטים שנמאס להם ודי – הם נותנים ריצה מאומצת של חצי דקה כדי לסגור פערים. זה מספיק בינתיים (קליבלנד לא פיגרה עד עכשיו בכלל במחצית השנייה אחרי הריצה הקבועה שלה). קרוב היום שבו הרוטינה הזאת תהיה גם הדבר שיבגוד בקליבלנד. למעשה, שיקגו יכולה לגרום לזה לקרות די בקלות כבר בחצי הגמר.
כמו שקשה היה לקבוע מה מידת ההשפעה של דייויד בלאט על שחקניו במהלך העונה הסדירה, כך גם בפלייאוף. האם הוא באמת יכול לשרטט את התרגילים שהוא רוצה אם הכוכבים ממש משוכנעים שזה לא הדבר הנכון לעשות? ואיך באמת אפשר ליצור הרמוניה בין כל חלקי הפאזל בקבוצה שנשענת על כישרון ברמות הכי גבוהות, בטח אם הוא יכול להספיק גם בפורמט של פריסטייל? איך מצליחים לפרוט על נימי הנפש המורכבים של לברון, כשמגלים יום אחד שעברת לאמן אותו בפלייאוף ה-NBA ולא את דווין סמית' וריקי היקמן בסדרת ההצלבה של היורוליג?
איזה מזל שמול בוסטון, יריבה המאפשרת לימוד תוך כדי תנועה, בלאט והקאבס יכולים למצוא זמן כדי לנסות ולענות לעצמם על השאלות המהותיות האלה. הבשורות הרעות הן שהחול בשעון אוזל, והזמן הזה נגמר בקרוב.
קלטתם ש...
שעכשיו פתאום מרגישים את החיסרון של ESPN ישראל בחיינו, כשאנחנו נאלצים להסתפק בשידור אחד של משחק בלילה?
הציטוט
"אנחנו צריכים לקלוע טוב יותר" (גרג פופוביץ' יודע מה צריך לקרות כדי שהספרס ינערו מעליהם את הקליפרס בדרך לחצי הגמר).
המספר הנוסף
99 זריקות לקחה טורונטו, שאיבדה פעמיים את הבית ופספסה הזדמנות לנקום, במשחק השלישי מול וושינגטון. הראפטורס של העונה הסדירה הם לא הראפטורס של הפלייאוף; לחץ כנראה לא מיטיב עם העוגנים ההתקפיים שלהם, שלפתע מתחילים לאבד שליטה ועל הדרך גם את הידית.
דמאר דרוזן וקייל לאורי ריססו יחדיו לא פחות מ-51 זריקות, וקלעו רק 16 מתוכן. בזמן הזה, אצל הוויזארדס המוקפדים, אף שחקן לא זרק יותר מ-15 פעמים. ג'ון וול (13.3 אסיסטים למשחק בסדרה – הכי טוב בפלייאוף) ופול פירס (16.0 נקודות למשחק) היו שם כדי לאסוף את השברים שדרוזן ולאורי השאירו אחריהם, וכשלאורי התעורר, "האמת" היה שם כדי להשכיב אותו שוב לישון עם שתי שלשות ששוות יותר משש נקודות. ככה מנצחים סדרה בלי יתרון ביתיות.
לפנייה לכתב/ת 
