"אני כבר בת 34 והחיים שלי תקועים"
דנית מרגישה ששום דבר בחיים שלה לא הולך. היא שונאת את העבודה שלה, לא יוצאת לדיייטים ומרגישה לבד מרבית הזמן. אימון אישי
הפגישה שלנו רק התחילה וכמו סכר שרק שיווע להזדמנות להיפתח החלו העיניים של דנית (שמה האמיתי שמור במערכת) להיות מוצפות בדמעות של כאב, ופניה קפוצות מתסכול. דנית סיפרה לי שהיא כמעט ולא מקבלת פניות מהאתר, לפחות לא כאלה שהן רלוונטיות. מי שהיא פונה אליו לא חוזר אליה, ובכלל - היא לא זוכרת מתי מישהו התחיל איתה בבר.
עוד בנושא:
בן 38, יפה ומצליח: אז למה הוא עדיין לבד?
למה אני תמיד בוחרת את מי שלא מתאים לי?
"אני מרגישה שלא הולך לי בכלום", היא קובעת. "אני בת 34, כבר לא ילדה", היא מסננת, "משתדלת לשרוד למחייתי ולכן לא עוזבת את העבודה שלי, בה אני סובלת על בסיס יום-יומי. את כמות החברות הרווקות שלי אני יכולה לספור בלי להשתמש בכל היד. אני די לבד רוב הזמן, ולא באמת מאמינה שמשהו ישתנה. החיים שלי תכלס משעממים!".
להכניס צבע לחיים האפרוריים
זוגיות היא ללא ספק אתגר. למצוא אותה, נראה לא פעם כמו עוד סרט מבית היוצר של "משימה בלתי אפשרית", ולהחזיק בה בטוב זה גם לא משהו שמחליק בקלילות בגרון. אבל כל הקושי הזה מתחדד כשלא באמת מצליח לנו בכלום. העבודה משמימה - או גרוע מכך מהווה מקור לסבל, המעגלים החברתיים מצטמצמים כי כולם בזוגיות, הקילוגרמים מתווספים להם דווקא בקלות ויוצרים להם עוד שכבה של מרחק מאהבה עצמית, ובעצם הכל מסביב שרוי במעיין שיווי משקל אפור שממסך כל תקווה שמשהו טוב באמת יקרה.
דנית באה אלי כי קיוותה שזוגיות תערער את שיווי המשקל האפרורי ותכניס צבע ובעיקר שמחה ואושר לחיים שלה, והיא צודקת. אהבה חדשה ללא ספק מכניסה לנו כמה
כימיקלים לראש שעושים לנו טוב. הבעיה שהתקווה שמשהו טוב יקרה כבר ועכשיו, עשויה להרחיק אותנו בפועל מלעשות משהו בנדון. כמו שקרה לדנית, עם הזמן, המרחק בין תחושת היכולת שלה להשפיע ולשנות את חייה הלך וגדל ובמקומה התנחלה לה אדישות. אדישות כנועה מהולה בהשלמה מרירה.
אחרי שהכאב צף בשנייה הראשונה, ראיתי איך לאורך הפגישה שלנו דנית אוספת את עצמה, עוטה את חליפת האדישות ואומרת לי לבסוף "לא יודעת למה אני פה, אולי את יכולה לעזור לי", משפט שגורם לי לנוע בכיסא בחוסר שלווה ולבדוק אם באמת יש בדנית את הבשלות המיועדת כדי לצאת מהלופ, לצאת מהאזור המוכר ולטבול במים הקרים של החיים.
השינוי התחיל דווקא בעבודה חדשה
דנית התחייבה קודם כל לעצמה לעשות שינוי, וזה אומר לזקק את האמונה שזה תלוי גם בה לשנות. זה נכון שהיא הגיעה אלי כי היא רצתה זוגיות, אבל את השינוי התחלנו במקומות אחרים בהם היא הרגישה משעממת וחסרת תועלת ומשמעות. דיברנו על עבודה חדשה, על משהו שהיא באמת רוצה לעשות ועד עכשיו לא העזה לנסות אפילו להשיג. היום דנית מרוויחה כפול ונהנית לקום בבוקר לעבודה. היא מתלבשת אחרת, משקיעה בעצמה ופוגשת בדמות במראה שהיא אוהבת הרבה יותר.
היא גם התחילה לרוץ - משהו שלא חלמה שהיא מסוגלת, כי "תמיד הייתי אנטי ספורט", וכל ההליכה שלה נהייתה זקופה יותר. השינוי שהתחולל דווקא לא בתחום הזוגיות השפיע גם על הפניות באתר. פתאום היא החלה לקבל פניות ולהיענות מבחורים מסוג אחר, מהסוג שהיא רוצה. ואפילו התחיל איתה מישהו חמוד כי היא הייתה מוכנה להישיר מבט ולהסתכל לו בעיניים ובעצם גם לעולם.
לכל אחד מאיתנו יש תרמוסטט פנימי שנבנה לו מתפיסות ואמונות על עצמנו ועל העולם. הוא נבנה בגילאים צעירים והזמן שעובר מקבע את מה שנחשוב שמגיע לנו ושאנחנו יכולים, או לא יכולים להשיג. לזכות בזוגיות טובה - ממש כמו בעבודה שאנחנו מרוצים ממנה - קשור לאופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו, קשור לתרמוסטט ההצלחה הפנימי, וכדי לשנות את התוצאות בחיים שלנו משהו בו צריך להתכוונן מחדש. זוגיות היא רק עוד מרחב של מטרה והיא לגמרי קשורה ומחוברת לעבודה שלנו או לכמה אנחנו נהנים להיות עם עצמנו בערב איכות של זוגיות עם עצמי, זוגיות עם הדמות הזו שאנחנו פוגשים בראי.
הכותבת מאמנת אישית ועסקית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
לפנייה לכתב/ת 
