נכה צה"ל התגרש. אשתו דרשה חלק מהקצבה

בתום 16 שנות נישואים דרשה הגרושה לקבל חלק מתשלומי משרד הביטחון, וכן חצי מהדירה שרכש הבעל ממענק שקיבל. בית המשפט דחה אותה

עו"ד רם יוגבפורסם: 27.04.15 , 20:26

במסגרת הליכי גירושים תבעה אישה לקבל כספים שבעלה – נכה צה"ל – קיבל ממשרד הביטחון. בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דחה אותה לאחרונה בנימוק שלפי החוק גמלת נכות לא מוגדרת נכס משותף של גבר ואישה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בני הזוג נישאו ב-1996 ונולדו להם ארבעה ילדים, כיום בבני 18-8. ב-2009 הם נפרדו, הגבר עזב את דירתם המשותפת ועבר להתגורר עם אישה אחרת בדירה שרכש מכספי משרד הביטחון בהיותו נכה צה"ל 100%. ב-2010 נקבעו לילדים מזונות בסך 5,400 שקל לחודש, וב-2012 הזוג התגרש.

מדריך

נפצעו על הגנת המדינה: הזכויות של נכי צה"ל

עו"ד ענת גינזבורג

איך מנהלים הליך בדרך להכרה של המדינה? ולמה מנסה הכנסת לשנות את הקריטריונים?

נפצעו על הגנת המדינה: הזכויות של נכי צה"ל

אלא שעדיין נותרה ביניהם מחלוקת גדולה בענייני כספים, ובמיוחד לגבי הדירה הרשומה על שם הגבר בלבד, שנרכשה בעזרת הטבה חד פעמית בסך 910 אלף שקל שקיבל ממשרד הביטחון. יצוין שעל פי חוק יחסי ממון, גמלה או פיצוי המשולמים עקב נזק גוף אינה בגדר נכס משותף ולא תחולק בדרך כלל בין הצדדים עם תום הנישואים.

בשנים 2010 ו-2011 הגישה האישה שתי תביעות בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה: הראשונה עסקה ברכוש ואחת להגדלת מזונות. היא טענה בין היתר שהדירה אינה נחשבת לפיצוי או גמלה, ולפיכך מגיע לה חצי ממנה. בנוסף היא ביקשה חלק מהתשלומים שהגבר מקבל ממשרד הביטחון. לטענתה, כספים אלה נטמעו בפרנסת המשפחה, כאשר הגמלה שימשה בעיקר להוצאות הבית.

לעניין המזונות, התובעת טענה שיש לבטל את פסק הדין מ-2010, בין היתר כיוון שהיא הוטעתה ורומתה על ידי עורך הדין שייצג אותה באותה עת, וגם בשל עלייה בהשתכרותו של הבעל ושינויים נוספים במצבם הכלכלי.

לא נכס משותף

השופטת אלה מירז דחתה את תביעות האישה. היא הסבירה שבהיעדר כוונה מיוחדת לשיתוף בנכס (כמו למשל רשימתו על שם בן הזוג), גמלת נכות אינה נכס משותף, אלא אם מדובר בגמלה גבוהה המשמשת לפרנסת המשפחה או שמוכח שמדובר באובדן השתכרות, כלומר בכספים שניתנים כתחליף לשכר שהגבר היה מרוויח והיה מהווה הכנסה משותפת לבני הזוג.

השופטת הוסיפה כי הדירה שבמחלוקת רשומה על שם הגבר בלבד וניתנה לו כסיוע "חריג" לנוכח נכותו הקשה, ואף הותאמה למצבו במיוחד. סיוע זה, נקבע, ניתן לגבר ללא קשר למצבו המשפחתי או האישי.

גם התביעה להגדלת מזונות נדחתה, לאחר שהשופטת לא השתכנעה שחלה עלייה בשכרו של הנתבע, ולא הוכח שום שינוי אחר בנסיבות המצדיק את שינוי המזונות שנקבעו בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין.

על מנת שבית המשפט יורה על ביטול הסכם כזה, ציינה השופטת, אין די להעלות טענת תרמית כלאחר יד, אלא צריך להוכיח שאכן נפל פגם ואף להוכיח את הקשר הסיבתי בין הפגם לבין החתימה על ההסכם, דבר שהתובעת לא הצליחה לעשות. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 5,000 שקל.