פאר: "כבר לא אהיה מרוכזת בהתבכיינויות"
לא מפחדת, לא קוראת טוקבקים, לא נעלמת, לא מסתירה את הרהורי הפרישה ושונאת להיתקע בין הכסאות. הטניסאית אוטוטו חוגגת יום הולדת 28, עושה חשבון נפש אמיץ ומדברת כמו שלא שמעתם אותה אף פעם
"החלטתי לתת לעצמי צ'אנס, אולי אחרון. או שאני מצליחה או שלא. אני חושבת שאני שחקנית טובה, רק שעד עכשיו הכל היה אצלי באמצע. הגיע הזמן לקחת החלטות ואחריות. ואם לא הולך ואין לי יותר את התשוקה והאהבה הזו לטניס, אז אתה יודע, אומרים תודה ושלום". על החתום: שחר פאר בווידוי מפתיע.
בסוף השבוע הקרוב תחגוג פאר יום הולדת 28 ואולי זה מה שסייע לטון המהורהר של הטניסאית הישראלית, שרק לפני ארבע שנים הייתה בין 11 הטניסאיות הטובות בעולם. אחרי ששלשום זכתה לראשונה מזה שנתיים בטורניר בטורקיה היא בחרה לעשות חשבון נפש לגבי המשך הקריירה שלה, ובראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet ספורט חלקה תובנות מעניינות וכנות על חייה של ספורטאית מקצוענית.
פאר, שבשנתיים האחרונות ניצבה בפני לא מעט צמתים בהם הייתה צריכה לקבל החלטות על המשך הקריירה שלה, לא מסתירה את העובדה שהרהורי פרישה עברו בראשה: "אני משחקת טניס מספיק שנים, יש לי עוד חיים שלמים לפניי. לא צריך לפחד מזה. אני לא מפחדת משום דבר. ההחלטה שלי תיעשה על פי מה שהלב והאמונה שלי יובילו אותי. אני לא מגדירה את הצ'אנס שנתתי לקריירה שלי, כמו איך יהיה ומתי יהיה. פשוט מאוד, כשארגיש שאני לא רוצה לשחק יותר, שנתתי מעצמי הכל ואין לי סיכוי, אז זה יילך לתסריט הזה".
טרם ברור לאן הולך התסריט של שחר, אבל נראה כי החודשים הקרובים שנותרו עד לסיום העונה אמורים לתת לה את התשובה הסופית: אם גם את ינואר הקרוב היא תעביר בטורנירים באזור אוסטרליה, או שתתלה את המחבט סופית. "כרגע אני נותנת לעצמי עוד צ'אנס, אני מאמינה שאני מסוגלת".
"אקבל החלטה לפי הלב"
פאר הייתה ילדת הפלא של הטניס הישראלי. רק לפני ארבע שנים היא עוד דורגה במקום ה־11 בעולם, אלא שהחודשים האחרונים והירידה ביכולת גרמו אצלה להרהורים על המשך הדרך. אתמול היא קפצה ארבעה שלבים בדירוג העולמי למקום ה־120 בעולם, אבל היא עדיין מדורגת כישראלית השנייה בסבב, שני מקומות אחרי יוליה גלושקו.
מאז אליפות אוסטרליה 2011, אז העפילה לסיבוב השלישי, פאר לא הצליחה ב־13 טורנירי הגראנד־סלאם הבאים לעבור את הסיבוב השני.
השנה האחרונה הייתה קשה מבחינת פאר, לפחות עד שלשום. הטורניר בטורקיה נחשב קטן (סך פרסים של 50 אלף דולר), אבל הזכייה בו שברה איזשהו מחסום פסיכולוגי. לראשונה מזה שנתיים היא רשמה חמישה ניצחונות רצופים וסוף־סוף זכתה בתואר. פאר מקווה שזו תהיה נקודת המפנה שלה.
בחודשים הראשונים של 2015 פאר לא ממש הצליחה. היא השתתפה בעיקר במשחקי מוקדמות ולא ניצחה אף יריבה בהגרלה הראשית של אף אחד מתשעת הטורנירים בהם השתתפה השנה. הטורניר בטורקיה (ITF) נחשב למדרג נמוך יותר מאלו המשוחקים בסבב (טורנירי ה־WTA).
פאר, שהתאמנה לאחרונה עם יואב בן־צבי, החליטה להפסיק את שיתוף הפעולה עמו מאחר והוא לא היה יכול להמשיך לטוס איתה. כעת היא שכרה את שירותיו של מאמן מפורסם מאוד בסבב הנשי, ההולנדי אריק ואן הרפן, עימו החלה לעבוד שבוע לפני הטורניר בטורקיה. אתמול היא כבר טסה למתקן האימונים של ואן הרפן בגרמניה כדי להתרגל למשטחי החימר.
פאר: "אני לא יודעת לשים את האצבע על נקודת המפנה שגרמה לי אחרי כל כך הרבה זמן לחבר יותר משני ניצחונות רצופים, אבל אני יכולה לגלות לך שקיבלתי בתוכי החלטה שתוביל אותי: ללכת על כל הקופה. אני לא מדברת על הטורניר בטורקיה, שלא ידעתי אם אקח אותו או לא, אבל החלטתי שבכל מקרה אני הולכת בכל הכוח, עד הסוף, לכאן או לכאן".
תסבירי.
"כבר לא אהיה מרוכזת בהתבכיינויות, בשאלה של פרישה או לא - אהיה מרוכזת בטניס, בכושר הגופני ובמנטליות. מחויבות נטו. לפני שבועיים אמרתי לעצמי 'זהו, את הולכת עם זה עד הסוף', זה יהיה לפה או לשם".
הצבת לעצמך דדליין לגבי ההחלטה אם להמשיך בטניס או לפרוש?
"אין דדליין, רק עד שאגיד לעצמי 'שחר, לא בא לי לשחק יותר טניס'. ברגע שאגיד שנמאס לי ואני לא רוצה יותר, אגיד תודה לטניס שנתן לי כל־כך הרבה בחיים. והוא נתן הרבה, ממש לא בקטע של צחוק".
יכול להיות שמדובר בחודשים האחרונים בקריירה שלך?
"אני לא יודעת אם זו השנה האחרונה, אני לא אוהבת הצהרות. אני אקבל החלטה לפה או לשם, לפי האמונה והלב שלי, לפי מה שיעשה לי טוב בחיים. אני רוצה ללכת עם זה עד הסוף, או שיילך או שלא, אין ביטוח לשום מקום. בכל מקרה, לא צריך לעשות מזה סיפור".
את אומרת לפה או לשם, מה יהיה הפרמטר שיקבע לאן הדברים יילכו?
"לפה זה הצלחה, שאולי מבחינתך אתה רואה את זה כדירוג, נקודות וכאלו. מבחינתי, אני רואה את זה יותר אם אלך עם האמת שלי וארגיש שאני משתפרת. לא יודעת אם לקחת את זה לכיוון של הצלחה או לא, בגלל דירוג או טורנירים, אלא יותר אם אהיה מרוצה מהדרך שלי, מהיכולת שלי, השיפור שלי. ולא? בדיוק הפוך ממה שאמרתי פה, ולא אפחד לקבל החלטה, גם במקרה שלא אעמוד במה שחשבתי לעצמי".
"הלכתי לאחור בהרבה דברים"
מלבד ההצלחה היחסית בטורקיה, לא ניצחת יריבה בהגרלה הראשית. כמה זמן להערכתך תהיה תקופת ההתלבטות שלך אם זה עובד או לא?
"מבחינתי, צ'אנס זה לא שבוע או שבועיים, אלא כמה חודשים. כרגע יש לי את התשוקה הזו. אני רוצה להמשיך להצליח, אבל לא יודעת לאן זה יוביל אותי. לא יודעת אם אהיה שחקנית טובה יותר. רק יודעת שאני בן אדם טוב יותר ושמח יותר, שבא לי וכיף לי, שבעיקר אני רוצה ויודעת שאני הולכת עד הסוף".
ולאחרונה הטניס לא בער בך עד הסוף?
"לא טוב לי להיות בין הכסאות, וזו הייתה התחושה שליוותה אותי בחודשים האחרונים. הבין הכסאות הזה לא עושה לי טוב. עכשיו קיבלתי החלטה, אני נותנת לעצמי את הצ'אנס, וזה יילך לפה או לשם, אבל לפחות אדע שאני לא ממתינה סתם. לא יודעת אם אצליח בגראנד־סלאם או לא, אם אכנס למאייה הראשונה או לא, אקח תחרות או לא - לא מעניין אותי. יש לי עכשיו עבודה לתת מעצמי יום־יום. תמיד הייתי אדם של עבודה קשה וללכת עם האמונה והלב שלי".
איך עברה עלייך התקופה של הכישלונות?
"כמובן שלא תחושה קלה וכיפית, אבל הכל חלק מהקריירה. בחודשים האחרונים כשהייתה תקופה קשה, אז אני יותר בוכה, ואז כשאני מסיימת עוד משחק בהפסד אני אומרת לעצמי שאני לא רוצה יותר, שנמאס לי לשחק טניס, שזו הייתה הפעם האחרונה שאני עולה על מגרש. אבל בעזרת המשפחה אני תמיד עושה את השינוי די מהר. כמה שזה נשמע מוזר, אני עדיין חושבת שלא סיימתי את החלק שלי בטניס".
בואי נחזור לאיסטנבול. למרות שמדובר בטורניר קטן יחסית, איך הייתה ההרגשה לזכות בו?
"תמיד כיף לזכות בטורניר, לא משנה איזה. במיוחד ששיחקתי נגד בנות לא רעות בכלל, וזה אחרי שתקופה ארוכה לא ניצחתי יותר משני משחקים ברצף. זו תחושה אדירה, להרגיש שהשבוע הולך סוף־סוף לטובתי. כל מי ששיחקתי נגדה היא טניסאית טובה, הדירוג לא באמת משקף, כי ברמות האלה כל הבנות קרובות ביכולות שלהן. מה שברור, שהיו לי משחקים טובים פחות ויותר, אבל את המשחק הכי טוב הצגתי בגמר וזה משמח אותי".
במהלך הקריירה זכית בחמישה טורנירים בסבב העולמי. את חושבת שברמתך הנוכחית תוכלי לזכות בעוד טורניר גדול כלשהו, נניח מאסטרס?
"כרגע אני לא ברמה, מן הסתם. בגלל זה אני לא מצליחה עד כה בטורנירים הגדולים. אני מקווה שלאט־לאט אבנה את הטניס שלי, יודעת שאני חייבת להשתפר פיזית, חייבת להיות יותר מהירה ולהשתפר בהרבה אלמנטים בטניס. לא יודעת אם אי פעם אזכה בטורנירים גדולים יותר, אבל אני רוצה לתת לעצמי את הצ'אנס האולי אחרון לקחת את זה. או שאצליח או שלא אצליח".
את חושבת שבגילך עוד אפשר לעשות שינויים באלמנטים כמו מהירות, עוצמת הגשה וכיוצא בזה?
"אין לי ספק שאפשר להשתפר. אני כבר עושה דברים קטנים ומרגישה שיפור כלשהו. אני צריכה הדרכה נכונה, מאמן טניס ומאמן כושר טוב. יש בטניס אפשרות שהדברים מתחברים, ואז בום. לקחתי החלטה ואלך איתה עד הסוף".
את יכולה להתמודד עם הטניס החדש, בעיקר עם העוצמות?
"לא יודעת אם הטניס החדש בעייתי בעבורי. תמיד היו שחקניות עוצמתיות, שהיכו חזק והיה קשה מולן. אני צריכה להשתפר ומודה שהלכתי לאחור בהמון דברים, אבל אני חושבת שהטניס שלי יכול להיות טוב ממש כפי שהיה לפני כמה שנים. כשחקנית שנמצאת כל כך הרבה זמן בסבב, אני רואה דברים אחרים וסומכת על עצמי".
"יודעת מה מאחלים לי"
איך העבודה עם המאמן ההולנדי ואן הרפן?
"עד עכשיו עבדתי עם יואב בן־צבי והיה לי מדהים איתו. פשוט הוא לא יכול היה לטוס יותר, ובשיתוף איתו נאלצתי לחפש מישהו שיוכל להיות איתי בחו"ל. אני מתה על בן־צבי וגם ליאור מור הוא מנטור אמיתי. ואן הרפן מאמן מדהים, העברתי איתו את השבוע הראשון ביחד ונסענו לטורקיה. הוא אימן את הטניסאיות הכי טובות בעולם, שלקחו גראנד־סלאמים. אני מקווה להמשיך איתו עוד הרבה זמן".
אנה סמאשנובה עשתה קריירה דרך טורנירים קטנים. זה הכיוון שאת הולכת אליו עכשיו?
"המטרה הייתה לבוא לתחרויות קטנות ולנצח. אני בעצמי לא יודעת כמה זמן לא ניצחתי שני משחקים ברצף. רציתי להיכנס למוד של לנצח, לחוות את הרגשת הניצחון, והשבוע זה הלך לי. בכל מקרה, אמשיך לנסות להיכנס למוקדמות של תחרויות גדולות יותר. אני לא מפחדת להתמודד שם, לא נעלמת, פשוט כרגע הדירוג לא מאפשר לי את זה. המטרה היא להתחרות בטורנירים הגדולים, זה הכי כיף".
דיברת על הצ'אנס האחרון, מה המטרות שלך אם פורטים את זה למספרים?
"אין ספק שהיעד שלי הוא להיכנס למאייה הראשונה, להיכנס לסלאמים בהגרלה הראשית. אבל זה לא רק המאייה הראשונה - אני רוצה להתקדם, לא יודעת לדבר על מספרים, אלא יותר להרגיש שאני משחקת טניס טוב. זה יותר בקטע של הולכת עד הסוף מבחינת הטניס והצורה. להיות שחקנית טניס לגיטימית שיכולה לנצח את רוב הבנות, כמו שהייתי ברוב שנות הקריירה שלי. אני רוצה להגיע למקום הזה ולהתחרות ברמה הגבוהה ביותר".
עוד עוקבת אחרי טוקבקים?
"לא קוראת טוקבקים, ולא כתבות. אני יודעת מה חושבים, מה רוצים ומה מאחלים לי. עניינים כאלו תמיד משפיעים עליי, אבל אני מרגישה שאני מתבגרת, שאני לוקחת אחריות והחלטות ושיש לי
משפחה מדהימה שתומכת. אני מנסה שהלב יוביל אותי לאן שאני באמת רוצה בחיים".
היית המאמי הלאומית, מה השתנה? את בעצמך אומרת שאת יודעת מה מאחלים לך בטוקבקים.
"ממש לא התכוונתי רק לרע. אני יודעת שיש הרבה שרוצים שאצליח. למדתי לקבל ביקורות לטוב ולרע, אני מספיק שנים בכותרות כדי להבין את זה. אני מאמינה שבסופו של דבר אנשים גאים בי, מעריצים ומעריכים אותי. אני בטוח לא עושה רע לאף אחד, ודווקא מייצגת את המדינה וגאה בה מאוד. לפעמים הולך, ולפעמים לא. את הביקורות למדתי לקחת למקום הכי חיובי שאפשר".
ולסיום, מה את חושבת על מצב הטניס בישראל?
"אין יותר מדי אחריי, ואחרי דודי סלע ויוליה גלושקו. אין דור המשך חוץ מישי עוליאל, שהוא צעיר והלוואי שימשוך את הטניס למעלה. חבל שזה ככה. כל עשור מגיע כוכב חדש, מקווה שהפעם שוב יהיה אותו דבר".
לפנייה לכתב/ת 
