בגיל 68, עם פרוטזה וסרטן - סוזי מתחרה בטריאתלון

לא עוצרת לרגע: בגיל 68, עם פרוטזה ברגל ותוך כדי טיפולים במחלת הסרטן, סוזי דבוסקין ממשיכה להפיק את פרויקט החיים שלה - טריאתלון נשים לזכר בתה תמר, תחת הסיסמה "כל אחת מנצחת".   

סוזי דבוסקין. דאגתי מה יקרה אם אסיים לפני תמר את המירוץ(צילום: מור שלזינגר)

קראו עוד על טריאתלון:

טריאתלון כפול 4: המסע של צחי לאיש הברזל

ג'קלין עיוורת לחלוטין - ומתחרה בטריאתלון

טריאתלון על רגל אחת: מסע הניצחון של אילנית

דבוסקין מספרת כי במשפחתה כולם הרבו לעסוק בספורט, אך היה זה בנה הבכור אורן ששילב לראשונה בין שלושת הענפים - ריצה, שחייה ורכיבה על אופניים - בטריאתלון. לתחרות הראשונה בה השתתף אורן, הגיעה אחותו תמר לעודד, ושם נודע לה כי חודש מאוחר יותר אמור להתקיים טריאתלון לנשים.

תמר התלהבה מהרעיון, והחליטה לצרף גם את אמה לאתגר. "היה לנו רק חודש להתאמן. עד אז בכלל לא רצתי, ולא רכבתי שנים. לקחתי אופניים מבת של חברה וככה התאמנתי", נזכרת דבוסקין, "בגלל שאני תחרותית, נורא דאגתי מה יקרה אם אגיע לפני תמר או מה אעשה אם תמר תיתקע, האם אעצור לעזור לה?"

לשמחתן, סוזי ותמר הגיעו יחד לקו הסיום, כשתמר מקדימה את אמה רק במעט. "חשנו התפוצצות של גאווה ושמחה על שעשינו את זה, והיה מקסים לעשות את זה ביחד", מחייכת דבוסקין, "אז גם נולדה הסיסמה שלנו 'כל אחת מנצחת' כי זה לא משנה לאיזה מקום הגענו, אלא עצם ההשתתפות".

מרגע זה דבק חיידק הטריאתלון במשפחת דבוסקין, ובני המשפחה הרבו להשתתף ביחד ולחוד בתחרויות שונות המשלבות את שלושת המקצועות או רק חלק מהם. תמר אמנם עוד שירתה בצבא, אך ניצלה כל רגע פנוי לאימונים ולמירוצים.

תמר דבוסקין. הייתה אמורה להשתתף בטריאתלון שבועיים אחרי שנהרגה

"תמר נהרגה, אבל אנחנו לא עסוקים בנקמה"

כשהייתה בת 21 בלבד, יצאה תמר להתאמן ברכיבה על אופניים בדרך איילון, כשנהג צעיר ושיכור, פגע בה בתאונה קטלנית. "אורן והחבר של תמר אמרו לה שזה לא בטוח לרכוב על הכביש", מספרת אמה, "אבל היא ענתה באמירה הטפשית 'יהיה בסדר. אתקשר אם תהיה בעיה'. היא אפילו לא הייתה עם תעודת זהות ולקח זמן עד שהגיעו אלינו מבית החולים".

תמר אמנם סבלה מפגיעת ראש קשה, אך לא נהרגה מיד. באותה עת היתה דבוסקין בבית הכנסת בבר מצווה של בן של חברה. בעלה הזעיק אותה והם נסעו יחד לבית החולים. "כשהגענו שאלתי את הרופא אם יש סיכוי שתשרוד את פגיעת הראש", היא ממשיכה, "הוא ענה שאינו יודע, אבל אם תשרוד, תהיה צמח. באותו רגע קיוויתי בשבילה ובשבילנו שלא תישאר צמח".

למחרת פנו אל בני הזוג דבוסקין נציגים של בית החולים ושאלו על תרומת איברים. מכיוון שבני המשפחו נשאו כרטיס אדי, הם לא התלבטו והחליטו לתרום את איבריה של תמר.

איך ממשיכים אחרי שמאבדים בת?

" זה קורע, ממוטט ומשנה את החיים. כל בנאדם שהופך להיות הורה שכול מתמודד בצורה אישית, אין דרך אחת נכונה להתמודד. אנחנו החלטנו להשקיע את כל האנרגיה בדברים חיוביים ולא בנקמה בהורג, הוא לא מעניין אותנו".

כחלק מההתמודדות, שמחו בני משפחת דבוסקין כשפנו אליהם חברי קהילתם בהצעה להקים בבית הכנסת מרכז נוער על שם תמר. בהמשך עלתה ההצעה לקיים את טריאתלון הנשים על שם תמר. "אלו דברים חיוביים שגורמים לנו הנאה והתעסקות בדברים שתמר אהבה", מדגישה דבוסקין. 

שבועיים לאחר שנהרגה, הייתה תמר אמורה להשתתף בטריאתלון יחד עם אחיה הבכור. בני המשפחה לא ויתרו ונרשמו במקומה כשלשה: האב, האם והאח הצעיר מילאו את מקומה של תמר. "בכיתי המון, במיוחד ברכיבה", משתפת דבוסקין, "היה אבל חשוב לנו להמשיך את דרכה בנחישות ובאהבה".

סוזי דבוסקין. "חשוב לנו להמשיך את דרכה בנחישות ובאהבה"(צילום: דני דבוסקין)

"תמר שולחת לי מסרים"

החל מהטריאתלון הרביעי, לקחה על עצמה משפחת דבוסקין גם להפיק ולארגן את התחרות על שם תמר. "כל משתתפת לוקחת קצת מהמהות של תמר איתה בדרך", אומרת האם, "תמר תמיד מבקרת אותי במירוץ ושולחת לי מסרים, לפעמים בקו הזינוק, לפעמים כמעודדת. אני יודעת שהיא אתנו וזה ממלא אותי באושר יחד עם הגעגועים והאובדן. אני ודעת שהייתה אוהבת לדעת שהיא תורמת להתפתחות ולהעצמה של נשים אחרות".

הטריאתלון על שם תמר צמח לאורך השנים, ומעשרות בודדות של משתתפות, הגיעו בשנה שעברה למספר מרגש של 1,100 נשים החל מגיל שמונה ועד 80. כל משתתפת יכולה לבחור אם לעשות את המירוץ כולו או להיות חלק משלשה או מזוג. "ישנן שלשות מקסימות של אמא, סבתא ובת", מתארת בהתרגשות דבוסקין.

לדבריה, ההשתתפות בטריאתלון היא הרבה מעבר לאתגר הספורטיבי: "לפני כמה שנים השתתפה אישה בת חמישים בטריאתלון העממי כחלק מצוות של מקום עבודה. כשהיא סיימה, אמרה 'אם אני יכולה לעשות את זה, אוכל להגשים את חלומי ולעשות דוקטורט'. שלוש שנים אחר כך התקשרה אליי וסיפרה שקיבלה את ההסמכה בדוקטורט", מספרת דבוסקין, "נשים מגלות עצמן דרך הספורט ולומדות להאמין בעצמן. הניצחון הזה מאפשר להן להיות מנצחות בכל תחום".  

סוזי וחברותיה לשלשה, בטריאתלון בשנה שעברה. התווכחה עם המנתחת על הגדרת דופק נמוך(צילום: ג'קי רבינוביץ')

"לא נותנת לסרטן לנהל את חיי"

לצד העיסוק בטריאתלון, מתמודדת דבוסקין כבר שש שנים עם סרטן בבלוטות התריס. היא אף נעזרת בפרוטזה, לאחר שעברה ניתוח במפרק הירך בשל המחלה. "אני לא מתעלמת מהסרטן, עושה טיפולים, מקבלת תרופות ונעזרת ברפואה משלימה, הכל כדי לתמוך בעצמי ולהרגיש הכי טוב שאפשר, אבל אני לא נותנת לסרטן לנהל את חיי", היא אומרת, "אני כל הזמן מתאמנת. בשנה שעברה עברתי ניתוח ראש שבועיים וחצי לפני הטריאתלון, אז רק הלכתי ושתי חברות השלימו לי שלשה. היו פעמים שדחיתי או הקדמתי טיפול כדי שאוכל להשתתף בטריאתלון".

הרופאים מאשרים לך לעסוק בספורט כל כך תובעני?

"הרופאים מכירים אותי. אחרי ניתוח הראש ניהלתי עם המנתחת משא ומתן על השאלה כיצד להגדיר דופק נמוך כי אסור היה לי להעלות דופק. מבחינתי הספורט זה החלק הבריא של החיים. זה נותן לי הרבה כוח. אני לא מגדירה את עצמי כחולה, אלא אם כן יש לי שפעת. אני בריאה, עם סרטן".  

טריאתלון הנשים ע"ש תמר דבוסקין יתקיים בתאריך 30/5/15 בהרצליה