2014: פחות שביתות - יותר שובתים
מנתוני משרד הכלכלה עולה כי אשתקד אבדו למשק 103,553 ימי עבודה - כמעט פי 2 לעומת 2013, זאת בעיקר בשל עליה במספר השובתים. רוב השביתות היו בסקטור הציבורי והסיבה הנפוצה ביותר היתה פיטורי עובדים
בזמן שעובדי תרכובות ברום ועובדי מפעלי ים המלח מקבוצת כיל שובתים כבר כשלושה חודשים - היחידה ליחסי עבודה במשרד הכלכלה מפרסמת היום (ד') את נתוני השביתות לשנת 2014. אלו מגלים כי אשתקד אבדו למשק 103,553 ימי עבודה כמעט פי 2 לעומת 2013, זאת בעיקר בשל עליה במספר השובתים.
- לכתבות נוספות בערוץ קריירה
לצד ההכפלה לעומת ימי עבודה שאבדו למשק כתוצאה משביתות בשנת 2013 - 52,274 ימים, מדובר גם בירידה משמעותית מאוד לעומת 2012, אז אבדו למשק 462,960 ימי עבודה.
בסך הכל התקיימו אשתקד 26 שביתות מלאות, בהן נטלו חלק 38,808 שובתים, ו-25 שביתות חלקיות (עיצומים) בהן השתתפו 62,900 עובדים. זאת לעומת 25 שביתות מלאות ב-2013 בהן נטלו חלק 21,730 שובתים ו-28 שביתות חלקיות בהשתתפות 42,998 אלף עובדים.
ב-2012 התקיימו 24 שביתות מלאות בהשתתפות 168,950 שובתים, וכן 17 שביתות חלקיות, בהשתתפות 222,708 עובדים.
רוב השביתות - על רקע פיטורי עובדים
45% מכלל ימי העבודה שאבדו למשק כתוצאה משביתות היו בשירותים הציבוריים. בחלוקת השביתות על פי סקטור עלה כי 70% היו בסקטור הציבורי לעומת 30% בסקטור הפרטי. 65% מכלל ימי העבודה שאבדו למשק היו בסקטור הציבורי לעומת 35% בסקטור הפרטי.
כ-31% מהשביתות היו על רקע פיטורי עובדים וכ-65% מימי העבודה שאבדו למשק בשנה נבעו מסיבה זו; כ-19% כתוצאה מתביעות שכר, שיעור דומה על רקע חתימה על הסכמי עבודה, כ-12% עקב שינויים ארגוניים והשאר מסיבות הקשורות בהרעת תנאי עבודה, הכרה בארגון עובדים, כוח אדם והלנת שכר.
42% מכלל השביתות היו קצרות ונמשכו עד יום אחד, 23% היו בין יום לשלושה ימים; שיעור דומה היו בין 3 ל-14 יום; ו-12% ארכו בין 14 ל-24 ימים.
בחלוקת השביתות על פי ענף כלכלי עולה כי 23% מכלל השביתות המלאות היו בשירותים הצבוריים, 19% בחינוך, שיעור דומה בענף התחבורה והתקשורת, כ-15% בשירותי בריאות, כ-12% בענף הבנקאות והביטוח והשאר בתעשיה ובבינוי.
במשרד הכלכלה מסרו כי הנתונים מלמדים על יציבות יחסית בתחום יחסי העבודה בישראל. הממונה הראשי על יחסי עבודה במשרד הכלכלה, עו"ד שלמה יצחקי, מסר כי "יציבות זו מאפיינת את מערכת יחסי העבודה בשנים האחרונות ומעידה על שימור ההסכמה על כללי משחק ברורים בין הארגונים". הוא הוסיף כי "שיתוף הפעולה בין הצדדים, על אף המאבקים על התאגדויות עובדים - מעיד כי נשמרים האיזונים הנכונים במערכת יחסי העבודה ומסתמן כי מצב זה עשוי להימשך גם בשנים הקרובות".