טעויות של הורים שגורמות לבלאגן בבית

ההורה חוזר על בקשתו, אבל אף אחד לא קם. ההורה מחליט לנקוט עמדה חדשה, כדי לעודד את הילדים לאסוף. הרי תפקידו לחנך, ולא יתכן שהילדים ישחקו, יבלגנו, ולא יטרחו לסדר אחריהם. לא יתכן שההורים יסדרו אחרי הילדים. ההורה מכריז שמי שיסדר יקבל ביסקוויט, ומי שלא יסדר - לא יקבל.

עוד בנושא:

מדריך: למה התינוק בוכה? כל הסיבות והפתרונות

חינוך ילדים: הורים, הגיע הזמן שתתחילו להיות סמכותיים

אל תרוצו מהגן לחוג: מה ילדים באמת צריכים אחה"צ?

הילדים שומעים את המילה ביסקוויט, ושניים מיד קמים לסדר את הצעצועים. הם מתרוצצים ברחבי החדר, אוספים צעצועים רבים ומחזירים אותם למקומם. הילד השלישי ממשיך לשחק, ולאחר שנלקח ממנו המשחק הוא מסתובב חסר מעש, בעוד אחיו מתרוצצים ואוספים.

ההורה ניגש אל הילד ומנסה למצוא דרך לשדל אותו לאסוף. זו שעה בה הילדים כבר עייפים ורעבים, אין להם באמת סבלנות לאסוף. בנוסף, הם פשוט לא אוהבים לעשות זאת, והשניים שבחרו לאסוף עשו זאת רק כדי לקבל ביסקוויט.

למי יש כוח לסדר? (צילום: shutterstock)

ההורה מזכיר לילד המתבטל שלא יוכל לקבל ביסקוויט אם לא יאות לאסוף. הילדים נראים כמי שאיבדו עניין באיסוף, ומתחילים להסתובב סביב עצמם. ההורה מתחיל לאבד את סבלנותו, והצעצועים נאספים בחלקם על ידו, ובחלקם על ידי הילדים, תוך שהוא גוער בהם.

זהו, איסוף הצעצועים הסתיים.

ההורה קורא לשלושת הילדים, מוציא מהארון ביסקוויטים, ומחלק לילדים שאספו את הצעצועים. גם הילד שלא אסף רוצה ביסקוויט. ההורה אומר בכעס, שכפי שהסביר לפני כן - מי שמסדר מקבל, ומי שלא - לא. או במילים אחרות - מי שמסדר אוכל, ומי שלא מסדר - אוכל את הלב.

ואכן, הילד שאינו מקבל עומד וממרר בבכי, צועק ומשתטח על הרצפה. הוא מצידו מרגיש דחוי, מרגיש שנהגו כלפיו בחוסר הוגנות, ואני מוסיפה שגם בחוסר הגיון.

האם נכון להשתמש באוכל כפרס או כעונש?

אוכל הוא לא פרס

ממש כמו שינה, אוכל הינו צורך בסיסי. אם הילדים לא ירצו לסדר את הצעצועים – האם נמנע מהם שינה? האם נכון יהיה להפוך את האוכל, מקור הנחמה, הסיפוק והשובע, את החלק המשמעותי כל כך לגדילה למקור למלחמה ולחינוך? להשתמש בו נגד הילדים? התשובה היא חד משמעית לא.

לא נכון להשתמש באוכל כפרס או כענישה. אין למנוע מילד אוכל, ובכלל - כאשר נרצה לגרום לילד לאסוף את צעצועיו, הן בגן והן בבית, כדאי לקשר את הרווח וההפסד על האיסוף ישירות למשחק, ולא לתת "עונש" או "פרס" שאינם קשורים באופן ישיר.

למשל אם הילד אינו רוצה לאסוף צעצועים, נוכל להסביר לו שהבחירה אם לאסוף או לא היא בידיו, אך הפרס על איסוף הצעצועים הוא האפשרות לשוב ולשחק בהם, שכן זוהי חובתו לאסוף את הצעצועים בהם שיחק. במילים אחרות - אם לא תסדר אחריך את הצעצועים, לא תוכל לשחק בהם בפעם הבאה. זוהי למידה שיש בה תוצאה של קשר ישיר לבחירת של הילד בהתנהגות לא רצויה.

כל הכתבות המעניינות - בפייסבוק הורים של ynet

למידה נוספת שתופנם על-ידי תוצאה ישירה שאינה ענישה (להורים בעלי סבלנות) היא להרשות לילד לא לאסוף את צעצועיו, ולהשתמש במה שקורה כתוצאה מכך על מנת ללמדו. למשל אם הילד מפזר את צעצועיו, ואינו רוצה לאסוף אותם, ולמחרת היום מחפש צעצוע מסוים ואינו מוצא אותו, זוהי הזדמנות ללמדו שאם לא מסדרים ושמים כל דבר במקומו לא מוצאים את הדברים כאשר צריכים אותם. שיטה נוספת הינה להיות בפוקוס, ולפני שילד מוציא משחק חדש- יש לדרוש מהילדים לאסוף את המשחק הקודם כתנאי להוצאת המשחק החדש.

1. הכינו את הילדים מראש. ידעו אותם שבעוד חמש דקות נגמר זמן המשחק, ובקשו מהם להתחיל להתארגן לסיום.

2. תזכרו את הילדים דקה לפני, שבעוד רגע יתבקשו לקום ולסדר.

3. התאימו את הציפיות לגיל הילדים. הבינו למה הם מסוגלים בטרם תדרשו מהם משהו שהם לא יכולים לעמוד בו.

4. עזרו לילדים לאסוף.

5. הראו להם כל פעם צעצוע אחד, ובקשו שיאספו הפעם אותו.

6. לעולם אל תקשרו איסוף עם אוכל. כפי שלא תענישו את ילדכם במניעת שינה.

7. אם בחרתם להשתמש בפרס, אל תגזימו. תוכלו להכין לוח/מחברת מדבקות, ולהדביק בהם מדבקה יפה על כל התנהגות רצויה של הילד.

תוכלו להתייחס למדבקה כפרס או לרכוש פרס קטן על כל צבירת נקודות (למשל על 5-7 מדבקות יקבל הילד פרס קטן וסביר או מדליית הצטיינות). הפרס יכול להיות המחברת עצמה או פרס קטן אחר.

8. עדיף לקשר את איסוף המשחקים לאפשרות לשחק בהם בפעם הבאה, מכיוון שפרס מקבע את ההבנה של הילד שהוא לא אוסף כי צריך, אלא כדי לקבל משהו בתמורה, ומוביל למצב עתידי, שכאשר לא יהיה פרס - הילד לא יהיה מוכן לאסוף - מסר בדיוק הפוך מזה שהורים רוצים להעביר בדרך כלל.