אלופה של זהב ושל נחושת / צ'ילה מתרגשת
קוברסל הקטנה, שהדהימה בזכייה באליפות למרות שהיא מגיעה מאזור נידח של כורים המתאושש מאסון טבע, הייתה אמורה להיאבק נגד הירידה. אפילו איוואן זמוראנו, שלא הצליח לעשות זאת עת שיחק בשורותיה, נותר פעור פה. ואיך קשור אוגוסטו פינושה לסנסציה? סיפור סוחט דמעות
ידוע כי אין שמחה גדולה יותר משמחת עניים ואין תואר מרגש יותר מזה בו זוכה קבוצה קטנה. הזכייה של קוברסל באליפות צ'ילה בתחילת השבוע נחשבת לאחד ההישגים המדהימים של מועדון כלשהו בדרום אמריקה.
תשכחו מהגביע של הפועל רמת גן, האליפות של עירוני קריית שמונה או הזכייה של נבחרת יוון ביורו 2004. מדובר בהישג מרגש, סוחט דמעות ועוצר נשימה שנרשם כנגד כל הסיכויים.
קוברסל הוא מועדון שנוסד בשנת 1979 הממוקם בעיר אל סלבדור שבמחוז אטאקמה, השוכנת בצפון צ'ילה, חור אמיתי במרחק 13 שעות נסיעה מהבירה סנטיאגו ובגובה 2,400 מטר בהרי האנדים. 6,000 תושבים בלבד מתגוררים בעיר המבודדת במדבר והם מתפרנסים בעיקר מעבודה במכרות הנחושת באזור.
האצטדיון של קוברסל מכיל 25,000 מקומות ישיבה, יותר מפי 4 ממספר תושבי העיר. משום כך, כאשר נערכים המשחקים בדרך כלל מול קהל ממוצע של 900 איש, קשה מאוד להרגיש אותם.
צפו ברגעים המרגשים של שחקני קוברסל
ביום ראשון האחרון הגיע הרגע ההיסטורי. קוברסל ניצחה 2:3 בבית את ברנצ'אה והבטיחה לעצמה את האליפות הראשונה בתולדותיה כשנותר מחזור אחד לסיום. היא מחזיקה ביתרון של 4 נקודות על פני אוניברסידד קתוליקה הגדולה ממנה והקדימה מועדונים נוספים בעלי מסורת מפוארת יותר, כמו קולו קולו ואוניברסידד דה צ'ילה.
השמחה הייתה אדירה, גם מכיוון שאצטדיון "אל קוברה" היה סגור משך חודש בעקבות אסון טבע שפקד את מחוז אטאקמה. ב-25 במרץ ירד מבול באזור, כמות הגשמים העצומה הגיעה בארבע שעות לזו שירדה במקום בשלוש שנים וכתוצאה מהשטפונות מצאו 26 איש את מותם, בעוד 2,000 איש נותרו ללא קורת גג וכפרים שלמים שקעו בבוץ.
מיותר לציין ששמחת האליפות, שהגיעה אחרי האבל הגדול שלאחר האסון, הייתה אמוציונלית במיוחד. יחד עם זאת, בשל מצב החירום שעדיין שורר במקום, החגיגות שהתקיימו היו צנועות יחסית להישג חסר התקדים ולתחושות בלב האוהדים.
מדוע הקים פינושה את הקבוצה?
כיצד קרה שבעיר קטנה כל כך הוקם אצטדיון המסוגל להכיל כמות הגדולה יותר מפי 4 מאוכלוסייתה? הדבר נעוץ בנסיבות הקמת המועדון בשנת 1979, בימים האפלים בהם שלט בצ'ילה הרודן אוגוסטו פינושה.
השליט העריץ החליט באותה שנה להקים את הקבוצה מכספי חברת כריית הנחושת. הוא לא עשה זאת מתוך רצון טוב, אלא בגלל שחשש ממרד מצידם של הכורים והחליט לספק להם בידור.
עד היום מכונה קוברסל "הכורים" והסמל שלה הוא כדור חבוש בקסדת פועלים. היא הוקמה תחילה כקבוצת חובבים, אבל אחרי שהציגה יכולת טובה ורשמה תוצאות חיוביות במשחקי ידידות מול יריבות מקצועניות, ביקשה להירשם לליגה השנייה בצ'ילה וקיבלה תשובה חיובית. באותה תקופה, תחילת 1980, הוקם איצטדיון "אל קוברה".
קוברסל הדהימה והתקדמה הרבה יותר ממה שפינושה ואוהדי הכדורגל ציפו. בשנת 1982, שנתיים בלבד אחרי שהחלה להשתתף בליגה מקצוענית, היא עלתה לליגה הראשונה. ב-1985 הגיעה למקום השני והעפילה לגביע הליברטדורס, המפעל המקביל לליגת האלופות בדרום אמריקה.
ההשתתפות במפעל החשוב חייבה את קוברסל לארח את משחקיה באצטדיון בעל קיבולת מתאימה בעלת 25,000 מקומות ישיבה לפחות. את ההתאחדות הדרום אמריקנית לא עניינה בכלל העובדה שמספר תושבי העיר קטן בהרבה.
משם כך הורחב האצטדיון לגודל הדרוש ולמרות שהיציעים נותרו ריקים כמעט לחלוטין במרבית המשחקים, הכתומים-לבנים הטביעו חותם וזכו בגביע הצ'יליאני ב-1987.
מי שבלט אז בקבוצה והפך בהמשך לכוכב עולמי היה לא אחד מאשר איוואן זמוראנו, אחד החלוצים הגדולים בתולדות צ'ילה אשר קרע רשתות בשנות ה-90 במדי ריאל מדריד ואינטר. על מנואל פלגריני, מנג'ר מנצ'סטר סיטי ששיחק שנים רבות כבלם באוניברסידאד דה צ'ילה, אומרים שהחליט לפרוש ב-1986 בעקבות הפסד לאותה קוברסל של זמוראנו.
אחרי תקופת השיא הגיעה הירידה. ב1992 ירדה קוברסל לליגה השנייה. היא חזרה כעבור עונה, אבל ירדה עוד פעמיים עד שחזרה שוב לליגה הראשונה ב2002. מאותה שנה היא שורדת, אבל העבירה שנים ארוכות הרחק מאור הזרקורים ורק העונה שבה לספק רגעי שיא.
מחולל הנס: המאמן דלצ'יו ג'ובאנולי
המאמן הארגנטינאי דלצ'יו ג'ובאנולי (51) כבר זכה בתארים בבוליביה ואימן 18 קבוצות מאז החל לעבוד ב1997, אבל הפעם עבר רגעים מרגשים במיוחד.
ג'ובאנולי לא סתם נחשב למאמן ששינה את המנטליות של קבוצתו, אלא למחולל נס של ממש. כשהוא הוצג בתפקיד בסוף אוקטובר 2014 הוא הכריז שהמטרה היא להישאר בליגה הראשונה.
הדברים שהוא אמר אז היו מובנים והתקבלו בטבעיות, מכיוון שהקבוצה הענייה שהייתה רגילה להיאבק בתחתית הציגה סגל שלא נחשב לחזק במיוחד. הכל ציפו שכמו בשנים קודמות, קוברסל תיאבק נגד הירידה וזכייה בתואר נראתה אז כמו הזיה בלתי מציאותית.
גם אחרי המחזורים הראשונים, כאשר קוברסל דורגה בצמרת, לא האמין איש מאוהדיה שהיא תמשיך להיאבק עם הגדולות ובוודאי שלא לסיים ראשונה. אבל, המאמן הארגנטינאי העקשן המשיך להחדיר אמונה בשחקניו והצליח לשנות את ההיסטוריה. כעת הוא הפך למאמן הגדול בתולדות המועדון ולאיש אותו לא ישכחו לעולם.
הפסיכולוג של קוברסל, רודריגו קוואס, סיפר על העבודה שנעשתה: “כשהיינו מקרינים לשחקנים וידאו לא היינו מראים להם סרטים לצורך הגברת המוטיבציה, כי מוטיביציה לא חסרה להם. עבדנו יותר על התקשורת ביניהם ועל הלכידות הקבוצתית, וחוץ מזה ניהלנו שיחות עם כל מיני שחקנים שהיו מתוסכלים מהביצועים שלהם".
אחד מכוכבי הזכייה היה השוער הוותיק (36) ניקולס פריץ' שהצטיין, ספג 19 שערים בלבד והוסיף לעצמו תואר אחרי האליפות בה זכה בארגנטינה עם ארחנטינוס ג'וניורס ב-2010.
“התואר בארגנטינה היה מיוחד", הגיב 'אל לוקו', “כי הוא הושג בשנה שבה אימא שלי מתה, אבל הפעם עשיתי את זה לאחר שהתגברתי על פציעה בברך ונהניתי יותר. זה היה מושלם. היה לנו קשה בעונה הקודמת, השנה השפיעו עלינו דברים מחוץ למגרש וכל העיר סבלה, אז קיבלנו פרס על המאמץ הגדול שעשינו".
איוואן זמוראנו חגג גם הוא: “השחקנים של היום הגשימו את החלום שהיה לי ולחברים שלי בזמנו. אל סלבדור נמצאת בנשמה שלי וזה מאוד מרגש". על מתיאס דונוסו, החלוץ הנחשב ליורשו (כבש בפנדל את שער הניצחון במשחק האליפות), אמר 'באם-באם': “דיברתי איתו ובירכתי אותו. הוא יורש ראוי וזו גאווה גדולה שהוא לובש את החולצה של המועדון".
השחקנים המובילים אמורים לעזוב
כצפוי, אחרי הצלחה שכזו, מרבית השחקנים הבולטים צפויים לעזוב ולהירכש על ידי מועדונים גדולים יותר. הקשר-קפטן יוהאן פואנטס מבוקש באוניברסידד
קתוליקה, הודה שהוא מעוניין לעבור אליה וקיימת גם אפשרות שישחק בספרד.
מלבדו ישנם שחקנים נוספים המסיימים חוזים ועתידם אינו ברור. הקשר ויקטור הוגו סראביה ושחקני ההגנה אלכסיס סלזאר ופטריסיו חרס מועמדים לעזוב, דונוסו אמור לחזור לדפורטס טמוקו ממנה הושאל, הקשר רודריגו אורניה עשוי לעבור לאוניברסידד דה צ'ילה והשוער פריץ' בוחן גם הוא הצעות.
במצב הלא ברור החל הנשיא סבסטיאן מורנו בהכנות לעונה הבאה. על פי החוקים בצ'ילה, כל קבוצה יכולה לצרף שלושה שחקנים בלבד לסגל הקיים וכך תצטרך קוברסל להסתדר, למרות שהיא אמורה לשוב לשחק בגביע הליברטדורס 30 שנה אחרי שהעפילה למפעל בפעם הראשונה.
מורנו יצטרך לשכנע גם את ג'ובאנולי להישאר, וזאת מאחר שהמאמן מודאג מהתפרקות צפויה של הסגל ומתנאי עבודתו אחרי רגע השיא. האם הקבוצה הקטנה של הכורים תמשיך לחולל פלאים? ימים יגידו.
לפנייה לכתב/ת 
