המחיר היקר (מדי) ששילמה העוזרת שרימתה
אישה בת 71 שעבדה כל חיה כעוזרת בית, עברה לפני 7 שנים תאונת דרכים בדרך לעבודתה. למרות שאין ספק כי אכן נפגעה, השופט החליט לבטל את כל הזכויות המגיעות לה, לאחר שחברת הביטוח הוכיחה כי התחזתה לבעלת 100% נכות. כך שוב נחשף כי גם למערכת המשפט קל להתעמר בחלשים
ל' בת ה-71 עבדה כל חייה כעוזרת בית. כדי שתוכל לפרנס בכבוד את ילדיה עבדה במספר בתים. לפני 7 שנים, בעת שרכבה על אופניה לאחד הבתים אותו ניקתה, פגע בה רכב נהוג בידי מבוטחת של חברת הביטוח איילון.
לטורים נוספים של חיים קליר :
משרד הביטחון: טרור לא יכול לגרום טראומה
כמה עולה לטרטר מבוטח במשך חודשים?
עצמאי זכאי לקצבה גם כשנפצע בבית
ל' הובהלה ממקום התאונה באמבולנס לבית החולים קפלן ברחובות. הרופאים המטפלים אבחנו שברים בעצמות הפנים וחבלות בחלקי גוף נוספים. כעבור 7 ימי אשפוז שוחררה ולא הייתה מסוגלת לעבוד משך 3 חודשים. אורתופד מומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע כי נותרה עם 5 אחוזי נכות לצמיתות עבור שבר במפרק עצם הבריח. השופט יחזקאל הראל מבית משפט השלום בהרצליה הגיע למסקנה כי סך כל נזקיה של ל' עומד על 55,558 שקל.
לכאורה משפט פיצויים שגרתי. מדוע בכל זאת יש בו עניין לציבור? כדי לענות על שאלה זו יש לחזור אחורנית אל מהלך המשפט.
חכמים על חלשים
בנוסף לאורתופד, מינה בית המשפט מומחית בתחום הפסיכיאטריה. ל' הופיעה בפניה מלווה בבנה כשהיא מרותקת לכיסא גלגלים. בעזרת בנה, אולי בלחצו, הצליחה לגרום לכך שהפסיכיאטרית תעניק לה 100 אחוזי נכות לצמיתות.
איך התגלתה ההטעיה? ללא קושי. כדברי שופט בית המשפט העליון מישאל חשין: "קטני ארץ, חכמים מחוכמים ככל שיהיו אין בכוחם לעמוד כנגד הנפילים". חברת הביטוח איילון שכרה חוקרים ואלה צילמו את ל' מתהלכת בגלוי מחוץ לביתה באופן חופשי ללא עזרה, נושאת תיקים, עולה ויורדת במדרכות וחוצה כבישים. אחד הצילומים נעשה בבוקר הדיון בבית המשפט. עד כדי כך לא נזהרה.
השופט יחזקאל הראל הזדעזע מהצילומים. הפסיכיאטרית נבוכה. ייתכן שיש כאן התחזות, אמרה לשופט, אבל ייתכן גם שיש ירידה קוגניטיבית אמתית שמישהו, היא או בנה, החליט להתלבש עליה ולהציג נזקים חמורים יותר. תן לי לבדוק אותה במהלך אשפוז של 24 שעות ביממה למשך שבועיים לפחות כדי להגיע למסקנה מבוססת. ל' הסכימה. השופט סירב. נציגי איילון ביקשו מהשופט להעניש את עוזרת הבית ולשלול ממנה את כל הפיצויים, גם את הפיצויים עבור הנזקים האמתיים (אותם 55,558 שקל שלשופט לא היה ספק כי אכן מגיעים לה).
הם ביקשו מהשופט לעשות שימוש בסנקציה דרקונית המצויה בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. סעיף זה נותן סמכות לשופט להעניש מבוטח רמאי בשלילת כל זכויותיו. למען יראו וייראו. מדוע סעיף זה נחשב לדרקוני? משום שהוא מנוגד למהות המשפט האזרחי שלא נועד להעניש אלא לקבוע זכויות. רק המשפט הפלילי נועד להעניש.
אולם כדי להחיל את סעיף 25 על המקרה של עוזרת הבית עמדו בפני השופט הראל שני מכשולים. הראשון, סעיף 25 מצוי בחוק חוזה הביטוח. הזכות לפיצויים על פגיעה בתאונת דרכים מצויה בחוק אחר: חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. באחרון קיים סעיף ספציפי עם רשימה סגורה של מקרים שרק בהם יש סמכות לבית המשפט לשלול פיצויים מנפגע תאונת דרכים. לא בכדי קבע אליעזר ריבלין, שופט בית המשפט העליון לשעבר בספרו המהווה אורים ותומים בתחום תאונות הדרכים, כי אין אפשרות לשלול פיצויים מנפגע תאונת דרכים מכוח סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.
המכשול השני מצוי בעובדה שסעיף 25 כלשונו שולל פיצויים רק ממבוטח רמאי ואילו ל' אינה מבוטחת. היא צד שלישי שנפגעה מנהיגת המבוטחת של איילון. אכן אפילו היועץ משפטי של איגוד חברות הביטוח, ירון אליאס, בספרו על חוק חוזה הביטוח, הביע את דעתו כי אין אפשרות לשלול פיצויים מצד שלישי שנפגע בתאונת דרכים על בסיס סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.
אין מכשול העומד בפני השופט
אולם השופט הראל התגבר על שני המכשולים. את דעתו של השופט ריבלין ביטל בכך שהוא כתב אותה כמחבר ספר ולא כשופט. על דעתו של היועץ המשפטי של איגוד חברות הביטוח התגבר בהעלאת השאלה הרטורית "מדוע זכויותיו של צד שלישי שלא נשא בפרמיית הביטוח עדיפות על פני זכויותיו של מבוטח שנשא בפרמיית הביטוח?". מעבר לכך, לדעתו של השופט הראל, יש לבית המשפט "סמכות טבועה" להעניש מבוטח שניסה לרמות חברת ביטוח.
בסופו של יום, עוזרת הבית נותרה בלא כלום. היא הפסידה גם את הפיצויים עבור נזקי הגוף שנגרמו לה באמת. בנוסף השופט הראל חייב אותה בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקל. ואני ברשותכם מבקש להעלות שאלה מטרידה: למה כל אמצעי העונשין שבעולם מיושמים באדיקות כה רבה רק כלפי עלובי החיים. איך זה ששופטינו לא מזדעזעים מרמאים חובשי צילינדר ולבושים בחליפות שלושה חלקים?
הנה לפני כשנתיים דן השופט יחזקאל הראל במשפט פיצויים של אלמנה וארבעה יתומים נגד חברת ביטוח. במשפט הוכח כי חברת הביטוח ניסתה לגזול מהאלמנה והיתומים את כספי פוליסת הביטוח עבורה שילם המנוח במיטב כספו משך עשרות שנים כדי להבטיח את יקיריו במותו. לשופט הראל הוגש מכתב פנימי של חברת הביטוח. עורכת דין בכירה בחברת הביטוח הורתה שם לעורכת דין הכפופה לה להסתיר ("להצניע", כלשונה הצינית) את הפוליסה מהאלמנה והיתומים עד שיעברו 3 שנים והפוליסה תתיישן. הנה כלשונה: "יש כיסוי לתאונות אישיות בגובה 350 אלף שקל... כיסוי שנכון יהיה להצניע כי הוא אמור להתיישן (בעוד חצי שנה)".
האם השופט יחזקאל הראל הזדעזע מניסיון המרמה של אנשי חברת הביטוח כמו שהזדעזע מעוזרת הבית ש"התגלתה במערומיה", כלשונו? לא. את ניסיון עורכות הדין להפיל בפח את האלמנה וילדיה הוא פטר בלא כלום.
לפנייה לכתב/ת 
