"היידיש מרדנית - לא שייכת לאף מדינה"

חשבתם שיידיש היא שפה כבדה, ארכאית, גלותית ולא רלוונטית? למרות שזהו הייצוג של שפת יהודי אירופה בישראל של היום, מדובר בשפה עשירה ומלאת הומור. כך ניתן לגלות בכתבי יצחק בשביס זינגר, במערכונים של הבדרנים דג'יגן ושומאכר, וגם לאחרונה בסרט "פנסיון פראכט". אמנם גיבורי העיבוד הקולנועי של תמר ירום לספרו של אהרון אפלפלד "לילה ועוד לילה" הם ניצולי שואה המתקשים להיקלט בישראל, אולם האינטראקציה ביניהם מלאה הומור, שירה ותשוקה.

"פנסיון פראכט" מתרחש בבית דירות בירושלים של שנות החמישים, בו התכנסו עולים חדשים ממזרח אירופה. לאחר ששרדו את התופת במולדתם, ואיבדו רבים מיקיריהם, הם מנסים להתגבר ולחיות את החיים - לשיר, לרקוד, לשתות, להמר וגם לעשות אהבה. אלא שעינה הפקוחה והמסרסת של מנהלת הפנסיון, גברת פראכט (מיכאלה עשת) אינה מקבלת התנהגות פרועה וילדותית זו. כך נוצר משחק של חתול ועכבר בין בעלת הבית לבין הדיירים השובבים.

השובב מכולם והלא הגיוני ביניהם הוא מנפרד (צחי גראד) אשר מחליט להקדיש מחצית מהונו לוועד לעידוד היידיש - דבר המתקבל בתדהמה על ידי חבריו. הם אמנם מנסים להניעו מלהגשים את חלומו הלא מתקבל על הדעת. אך הוא בשלו, מתעקש - ויש בשביל מה. כאמור, ירום פותחת צוהר לתרבות עשירה שנשכחה מאיתנו, באמצעות הדיאלוגים, הבדיחות ובעיקר השירים. לצד גראד ועשת מככבים בסרט ולדימיר פרידמן, יעל טוקר, אורי קלאוזנר, מרינה מקסימיליאן בלומין, משה פרסטר, ירון ברובינסקי, סיגלית פוקס, מעיין בלום ועוד.

"אני חייבת להגיד שהמשיכה שלי ליידיש היתה פחות לשפה - אותה אני פחות מכירה, אלא יותר למה שהיידיש מייצגת - הרוח האנרכיסטית שבה, המרדנות הזאת שיש בשפה, שבעצם לא שייכת למדינה", אומרת ירום למדור הערות הבמאי . השפה הזו תמיד אנטי ממסדית. זו שפה שאין בה הרבה מלים לנשק ולמלחמה ויש בה המון מלים למצבים אנושיים, ורגשות".

לשתות וליהנות, למרות הכל. "פנסיון פראכט"

עם זאת ירום מבקשת להבהיר כי עלילת הסרט שמפגישה מוטיבים רבים מתוך הערב רב הזה שנקרא החברה הישראלית וחושפת גם את המתחים שבתוכה, וזו שקיימים גם בראשו של כל אדם. "זה סרט שעוסק בקונפליקט בין הרגש לשכל, בין הרציונלי לאי רציונלי", היא אומרת, "הוא מעורר שאלות של זהות שרלוונטיות לכולנו, לא רק למי שבא מהתרבות הזאת. בסרט עולה השאלה של ישראליות מול יהדות. בעיני זה אחד הקונפליקט המהותיים בזהות של המדינה שלנו".

ובכל זאת, כדי לתת במה ראויה ליידיש, היה על השחקנים ללמוד לא מעט טקסטים ודיאלוגים. ולא רק זאת,

הם נאלצו להגות את המלים והמשפטים בדרך הנכונה, ובהתאם לניב של המקום מהם הדמויות באות. בין התלמידים היתה גם מרינה מקסימיליאן בלומין שמעטרת בקולה את הפסקול של הסרט. ירום מספרת שהזמרת הצעירה ביקשה לשיר את מלותיה של המשוררת סליה דרופקין (ללחן של רועי ירקוני) במבטא פולני כמחווה לסבתה. אלא שהתנגדות נכדתה של המשוררת שהיתה בכלל ממוצא ליטאי, גרמה להקלטה מחודשת של השיר על פי מפתח הניבים של יהדות אירופה.

עוד על לימודי היידיש על הסט, המוזיקה הקצבית והמרגשת והשירה של מקסימיליאן בלומין, וגם על הלוקיישן בקיבוץ נצר סירני שסביבו התקיימו רוב רובם של הצילומים - האזינו לתמר ירום במדור הערות הבמאית.