כשרעידת אדמה תכה בישראל: גופות ברחוב, ללא חשמל או מים, וכל אחד ברשות עצמו
בערך פעם ב-100 שנה מכה באזור רעש חזק והנזק עלול להיות קטסטרופלי. בניינים שהוקמו לפני 1982 יקרסו, ערים יתפוררו ולא יהיה מי שיפנה את הקורבנות. מומחים מזהירים מהשאננות, מחוסר המוכנות ומאוזלת היד של המדינה. על רקע האסון בנפאל: גם אצלנו הכתובת על הקיר
עדותה של תושבת טבריה מרעידת האדמה שהחריבה את העיר ב-1837: "האדמה התנועעה תחתיי. מן ההרים נידרדרו שברי סלעים. מלאת פחד השקפתי אל העיר למטה, שם נשארו היקרים לי מכול - בעלי וילדיי. אלוהים אדירים! לא שבתי לראותם מעולם!!! השקפתי על חומות העיר, בקיעים נבעו בהם. הכול זע ונע. לא ראיתי דבר מלבד ענן אבק עבה וכהה שכיסה את כל העיר, אחר כך נשמע כקול רעם בגלגל, ונשמעו זעקות זוועה ויללות מפי אלפים.
"מתעלפת צנחתי ארצה. בעד הפרצות שבחומות העיר התפרצו תושבים מבוהלים נושאים עמם חלק מהרכוש, או שאר בשרם הפצוע, או גופת אדם רצוצה. העיר כולה תל חורבות. עמלתי כל הלילה לגולל את האבנים מעל גוויות ילדיי. אצבעותיי שתתו דם. איש לא עזר לי" (חיים חצב, אוסף סיפורי טבריה)
ב-2011 פרסם מבקר המדינה דו"ח המתריע מפני אסון שיגבה את חייהם של 15 אלף בני אדם וקריסת מאות אלפי מבנים. באלף השנים האחרונות היו בישראל שמונה רעידות אדמה חזקות, רובן בטווח שבין 6 ל-6.6 בסולם ריכטר. "הן התרחשו במחזוריות של אחת ל-100 שנה", אומר פרופ' משה ענבר, מומחה לאסונות טבע מאוניברסיטת חיפה. "אלה לא רעידות כמו זו שהייתה בנפאל, ובכל זאת היו בהן אלפי נספים. ב-1995 התרחשה רעידת אדמה בעצמה של 7 בסולם ריכטר בעומק ים סוף, מול דהב, מרחק של יותר מ-100 ק"מ מאילת, ובכל זאת נרשמו בעיר נזקים. אם תהיה רעידה כזו בתחום של מדינת ישראל הפגיעה עלולה להיות חמורה הרבה יותר".
מפחיד ככל שזה יישמע, פרופ' ענבר הוא דווקא מהאופטימיים שבין המומחים בדבר סיכויי השיקום מרעידות אדמה למרות ההרס שהן מחוללות. מומחים אחרים שעוסקים בהתנהגות האוכלוסייה ובטיפול בה לאחר אסונות טבע, מזהירים מנגד כי מדינת ישראל אינה ערוכה לטיפול באירוע בסדר גודל קטסטרופלי.
"המספרים שיש לנו אומרים כי ברעידת אדמה בעוצמה של 6 דרגות בסולם ריכטר יקרסו כ-90 אחוז מהמבנים שנבנו במדינה שלא על פי התקן שנכנס לתוקף ב-1980. מדובר במבני הרכבת הענקיים שנבנו בשנות ה-50 ובבניינים שנבנו בשנות ה-70 על עמודים. אלה מבנים שמתגוררים בהם מאות אלפי אנשים.
"תחשבו על כמויות המתים העצומות ברחובות, שאי-אפשר יהיה לזהות, לפנות או לקבור בשלב הראשון. הכמויות העצומות של הפצועים שלא יהיה מי שיוכל לתת להם מענה. תהיה גם קריסה של תשתיות מים, חשמל, ביוב וגז. שלא לדבר על תקשורת. הבעיה המרכזית, כפי שאני רואה אותה, תהיה אספקת מים.
"השורה התחתונה והיחידה בהתמודדות עם אירוע כזה, ואת זה אנחנו צריכים להפנים, היא 'אם אין אני לי - מי לי'. איש איש לעצמו. אף אחד לא יבוא לעזור לנו. אין על מי לבנות לפחות בשלושת הימים הראשונים אחרי האסון, וגם אחר כך פיקוד העורף לא יוכל להגיע לכל נקודה ולכל אתר הרס. גם פיקוד העורף עצמו כבר מפנים ומודה בזה, ומתחיל להכשיר אנשים בקהילה וכוחות מקומיים להתמודד עם ההרס ועם הטיפול המיידי בחילוץ ובהצלה".
תסמכו על השכנים
יחד עם ד"ר כרמית רפפורט, מרכזת תוכנית הלימודים להתמודדות עם מצבי חרום, ופרופ' דפנה קנטי מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, ערך פרופ' קירשנבאום לאחרונה סקר מחקרי שממנו עולה כי יותר מ-50 אחוז מהאזרחים חשים שאין להם את הידע והכלים להתמודד עם תרחיש של רעידת אדמה. כ-60% מהציבור חש שלרשויות ההצלה בישראל יכולת חלקית בלבד להתמודד עם מקרה של אסון בעקבות רעידת אדמה.
נתון נוסף העולה מהמחקר הוא כי אזרחים שנחשפו לאירועי טרור או לירי טילים מרגישים ערוכים הרבה יותר. "הם הכינו תיקים, הכינו ציוד, בדקו את מצב הבית שלהם וכדומה. כלומר, החשיפה לאירוע טראומתי אחד גרמה להם להתכונן מבעוד מועד לאירוע טראומתי אחר שעוד לא התרחש", אומרת פרופ' קנטי.
ד"ר רפפורט טוענת שמה שיתפקד במצב חירום קיצוני שכזה הוא הרשתות החברתיות, ולא, הכוונה אינה לפייסבוק או וואטסאפ: "זה המרכיב הייחודי של החברה הישראלית: הקשרים החברתיים, המשפחתיים והקהילתיים. רואים את זה כאן בכל משבר. תסתכלו על מבצע 'צוק איתן', איך אנשים פתחו את ביתם לזרים, או יצאו באמצע הלילה לחלק אוכל חם לחיילים. בכל המחקרים - וגם בדוגמאות שראינו באירועים טראומתיים אחרים במדינה - זה הדבר שבלט לעין. המשפחה, הקהילה, החבר'ה - יודעים לטפל בעצמם. יש תהליכים טבעיים בתוך הקבוצות, מוּכנוּת להישרדות. הם יודעים במה הם חזקים, במה הם חלשים, ואיך הם יכולים לפעול בצורה הטובה ביותר. מה שחשוב הוא לא להפריע להם".
פרופ' קירשנבאום מוסיף שבכל מקרי המבחן שהיו בישראל ניכר שמי שמתגייס ראשון הם החברים, השכנים והמשפחה: "באסון ורסאי, למשל, כאשר כוחות ההצלה הגיעו למקום הם חילצו רק גופות. כל האנשים שיצאו משם בחיים חולצו על ידי האזרחים שחפרו בידיים".
למרות הדברים האלה מבהיר פרופ' קירשנבאום שהחיים בישראל לאחר אסון טבע בסדר גודל כזה לא יחזרו לעולם להיות מה שהיו: "גם אם הנזקים יתוקנו, וזה ייקח שנים רבות, החוויות הקשות לא יאפשרו לאנשים לחזור למה שנקרא 'שגרה'. אפילו בארה"ב, בעקבות האירועים שקרו אחרי הוריקן קתרינה לפני עשר שנים בניו אורלינס, החיים שם עוד לא חזרו לגמרי למסלולם".
צריך להריח את המוות
את הדאגה לתוצאות רעידת אדמה אפשרית מדגים היטב המונולוג הבא של ראש עיריית צפת, אילן שוחט, שעירו – השוכנת קילומטרים ספורים מלב השבר הסורי-אפריקני – נפגעה בשתי רעידות אדמה קשות במאות האחרונות ואלפים מתושביה נספו ברעשים: "כבר כמה לילות אני לא ישן טוב לנוכח המראות מנפאל. הסטטיסטיקה לא לטובתנו, ואם חלילה דבר כזה יקרה באזורנו – המראות יהיו קשים לא פחות.
"התרחיש הגרוע ביותר שממנו אנחנו חוששים הוא קריסה מוחלטת של השכונות שיושבות על המדרונות. לאורך השנים העיר נבנתה בכל פעם על החורבות של הרעידה הקודמת. אחרי הרעידה ב-1837 הבתים נבנו מחדש על חורבות הבתים שקרסו. ב-1927 היא נבנתה על החורבות שעל גבי החורבות, וככה למעשה העיר העתיקה בנויה: שכבה על גבי שכבה, הריסות על הריסות. לפעמים אנחנו חופרים כדי לסלול כביש, ובעומק של 40 ס"מ מגלים מרתף של בית או בור מים. פשוט כיסו אותם בעפר.
"הכול פה חלש מאוד. במקרה של רעידה נוספת כל העיר העתיקה תגלוש במדרון. כל מורדות צפת יגלשו מטה. לא חייבים את הרעידה, מספיק שבית אחד ייפול על הבית שלידו כדי להתחיל את אפקט הדומינו. גם בגלל הצפיפות, גם בגלל סוג האבן והבנייה, וגם הקרקע כאן רעועה.
"משרד החינוך עשה פה לפני שנים סקר מבנים, ויש ארבעה בתי ספר שאינם עומדים בתקן. מאז רק בית ספר אחד חוזַק, וגם לזה נדרשו תקציבי עתק. תמ"א 38 (תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים, ראו להלן) לא תפסה בכלל באזור הצפון. היא רלוונטית רק בתל אביב, שם יזמי נדל"ן הרוויחו מזה. אצלנו זה לא בא לידי ביטוי, אפילו שאצלנו זה קריטי. עמידר עושה עכשיו איזה מחשבה מחדש ונותנת בונוסים ליזמים שישפצו את אותם מבנים בני עשרות שנים.
"האם מדינת ישראל עושה מספיק? האם מישהו חשב פעם להקצות כספים לערים פגיעות שגם כך הן בסטטיסטיקה? עדיין לא נעשה מספיק. מעבר לתרגולות על ידי פיקוד העורף – משרד הפנים, משרד החינוך וכל אחד אחר רוצה להגיד 'אני את שלי עשיתי'. אבל לקחת את זה ברצינות בתור תפיסה עם תקציבים וכספים – זה לא נעשה. בעיר שלנו אין מספיק ציוד ואספקה כדי לתפקד באופן עצמאי למשך שבוע בלי קשר לעולם החיצון".
רעיון מקורי שהעלה שוחט והתקבל בחיוב לקראת סוף השבוע היה לשלוח ראשי ערים וקציני ביטחון של הרשויות במשלחת הבאה לנפאל, כדי להחדיר את תודעת רעידות האדמה. "כשאתה צריך להתמודד עם טילים שאמורים להגיע מחיזבאללה, זה צרוב לנו בזיכרון. איך להתמודד עם שלג, גם כן אירוע חריג, אנחנו יודעים וזוכרים. להתמודד עם רעידת אדמה? את זה אף אחד פה לא יודע. לא חווינו את זה, זה הכול על הנייר. לחוות את זה פיזית זה שלב חשוב מאוד במוכנות. אני רוצה שאנשים ייצאו לנפאל כדי לראות את המראות, להתרשם, ממש להריח את המוות. כדי שזה יחלחל".
כרמיאל לא מחכה
אחת הרשויות שאינה מחכה לממשלה ונוקטת דה-פקטו בשיטת ה"אם אין אני לי מי לי" היא כרמיאל. בתקציב של כ-300 אלף שקל הוקמה בעיר יחידת חילוץ פרטית שבה חברים 40 איש, רובם עובדי עירייה. קבוצה נוספת, המכונה סע"ר (סיוע עצמאי ראשוני), מונה 28 מתנדבים.
"בעת חירום אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו. לפחות ב-72 השעות הראשונות", אומר מפקד היחידה, גיל דהן. חברי היחידה עברו הכשרה בת שבוע במתקן של פיקוד העורף בנעורים, קורס ממושך של עזרה ראשונה במד"א, ומדי תקופה הם משתתפים באימונים, הקפצות ותרגילים.
"היחידה יכולה להתפצל לחוליות של שישה ולפעול בכמה זירות, וכל אחד מהחברים יכול להפעיל אזרחים שיסייעו בפעולות החילוץ הראשונות. יש לנו הרבה גיבוש ומוטיבציה", הוא אומר.
במחסני היחידה ציוד רב שכולל גנרטורים ואמצעי תאורה, כיבוי, מתקני הרמה המתאימים למשקלים שונים, כלי חיתוך ופריצה, ואף דליים להעביר בהם שפוכת. "אומרים שזה צריך לקרות, שזה יקרה. השאלה היא רק מתי, ואנחנו צריכים להיות ערוכים לזה", מסכם דהן.
ומי יטפל בנפגעים?
גם בתי החולים בצפון מהווים נקודת תורפה בכל הקשור להיערכות למקרה של רעידת אדמה עזה. בדו"ח מבקר המדינה מ-2011 הועלתה שורה של ליקויים שעלולים להביא לקריסה של חלקם – או של מבנים בהם – במקרה של רעידת אדמה חזקה. מעבר לפגיעה באלפי המטופלים ואנשי הצוות שיהיו בהם באותה עת, מדובר בתקלה חמורה בכל הנוגע לטיפול בנפגעי הרעידה. בתי החולים שהוזכרו בדו"ח המבקר היו רמב"ם, בני ציון וכרמל בחיפה, זיו בצפת, פוריה בטבריה ויוספטל באילת.
מרמב"ם נמסר כי הבניינים הישנים לא עברו חיזוק והעניין נמצא בדיונים ובתכנון של משרד הבריאות, כחלק מפרויקט לאומי. "עד כה נעשתה הערכה רק לבניין האשפוז הראשי שנבנה ב-1973 ומעריכים שיזדקקו ל-14 מיליון שקל לחזקו. המבנים האחרים הישנים עוד לא עברו הערכה". בבית החולים הוסיפו שכל הקמפוס המערבי החדש שכולל את בית החולים רות לילדים ובית החולים פישמן לסרטן, ובית החולים התת-קרקעי בנוי מראש עם מוכנות לרעידות מבחינת תקן מחמיר.
בבית החולים בני ציון מבוצעות עבודות נרחבות למיגון וחיזוק המבנים – תוך ניסיון להפריע ככל הפחות לתפקוד השוטף של בית החולים. "בגלל הבעייתיות בשדרוג מסיבי מיידי בבית חולים פעיל, הרעיון היה לחבר למבנה הקיים את התוספת הצפונית החדשה שנבנית כדי להפחית באופן ניכר את ההפרעה ובהיקף השדרוג של החלק המרכזי הקיים. מדובר בפתרון חדשני ברמה עולמית", נמסר. עוד מותקנים אלכסוני פלדה, מבוצע שדרוג הקירות והעמודים הקיימים בתוך המבנה, במחלקות השונות, ביריעות חוזק מפחמן FRP fiber reinforced polymer)) ופחי פלדה. "בין האגף הישן לחדש מותקנים פחי חיבור ומותקנות פלטות "רוקדות" בבסיס, לרבות פחי ניאופרן, פחי הגנה נגד מעיכה", נמסר.
בבית החולים פדה-פוריה בטבריה אומרים כי כל המבנים שנבנו בשנים האחרונות – מלר"ד (מרכז לרפואה דחופה), אגף לאם וליילוד, MRI ומעבדות מחקר – נבנו לפי התקנים החדשים לרעידות אדמה: "בעקבות דו"ח מבקר המדינה העברנו דרישות לחיזוק שלושה מבנים ותיקים. עד כה לא התקבל תקציב לביצוע פעולות חיזוק למבנים אלה".
במרכז הרפואי זיו אומרים כי מ-2011 בוצעו במרכז הרפואי זיו עבודות תשתית על מנת להכין את מבנה בית החולים לתרחיש של רעידת אדמה, וכי כל הפרויקטים החדשים במרכז עומדים בתקנים. בנוסף הוכנה תוכנית להקמת חמישה מגדלי תמיכה מסיביים שיחזקו את המבנה המרכזי של בית החולים וישפרו את עמידותו במקרה של רעידת אדמה. בכל אחת מארבע פינות המבנה המרכזי יוקם מגדל שבו ייבנו כיתות לימוד לסטודנטים, והמגדל החמישי ישמש פיר מעליות במרכז המבנה. בנייתו של מגדל אחד כבר הושלמה, ומגדל נוסף נמצא בהליכי בנייה.
תמ"א 38: הקבלנים הולכים אחרי הכסף
תמ"א 38 – תוכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה – סובלת מחסמים ובעיות רבות, שאחת הגדולות בהן היא כאמור העובדה שהיישום שלה בעיקר במרכז הארץ ולא בפריפריה ובקרבת השבר הסורי-אפריקני – המקומות המועדים לפורענות.
איך מתקדם הפרויקט בערים השונות? (חלק מהבקשות שאושרו ב-2103 הוגשו בשנים קודמות)
"רעידת אדמה היא לא אסון. מה שהופך את הרעידה לאסון זה איך שאנחנו בונים את הבתים והתשתיות שלנו", מסביר אל"מ (מיל') ד"ר חיליק סופר, מומחה לרעידות אדמה ותמ"א 38. "הדבר מעודד את הדיירים לחזק את הבניין, אבל הבעיה היא שהמדינה הדירה רגליה מהסיוע למימוש התמ"א. היא הותירה את המימוש לדיירים, שלא מבינים בדבר הזה. למעשה מי שקובע את הטון זה הקבלנים והיזמים. ולאן הם הולכים? לאיפה שיש הכי הרבה רווח: תל אביב, גבעתיים, מרכז הארץ.
"ההיתכנות של התמ"א הפוכה לסיכון: תל אביב הכי רחוקה מהמוקד אבל שם זה הכי כלכלי. היזמים רצים לבניין של שתי קומות עם ארבעה דיירים וזה גן עדן מבחינת הקבלנים. עדיף להם על בניין של ארבע קומות ו-16 דיירים. אז לאן היזם ילך? לאן שיש מעט דיירים ועם רווח גדול. המדינה לא השכילה לבצע דיפרנציאליות גם במקומות שבהם יש היתכנות כלכלית".
ראש העיר תל אביב רון חולדאי כבר יצא נגד תמ"א 38 בכנס מהנדסי הערים האחרון שנערך בתחילת אפריל. "זו תוכנית שנולדה בחטא", אמר, והוסיף כי יש לבצע אותה באזורים שבהם יש סיכון לרעידת אדמה, לאורך השבר הסורי-אפריקני. "התוכנית מהווה מתנה לעשירים על חשבון העניים".
מאז 2005 – מועד מתן תוקף לתמ"א 38 – ועד 2013 הוגשו כ-2,460 בקשות להיתר בנייה לחיזוק מבנים, מתוכן אושרו כ-1,650. מתוכן 1,060 הוגשו ב-2013, ומהן כ-770 אושרו.
לפי נתוני משרד הפנים, ב-2013 עיקר הבקשות להיתר שהוגשו הן במחוזות תל אביב (570), המרכז (185) וחיפה (225). הסיבה למיעוט הבקשות בשאר האזורים היא ערכי קרקע נמוכים. כך, באזור הצפון הוגשו רק כ-17 בקשות ב-2013 ובדרום 32. במחוז ירושלים הוגשו 30 בקשות.
בין השנים 2012-2005 התייחסו היתרי הבנייה שניתנו לפי תמ"א 38 לחיזוקן של 4,470 דירות, להרחבתן של כ-2,840 דירות קיימות ולהוספתן של כ-4,320 דירות חדשות לבניינים שעברו חיזוק. ב-2013 התייחסו 767 היתרי הבנייה לפי תמ"א 38 לחיזוקן של 4,320 דירות קיימות, להרחבתן של כ-4,110 דירות ולהוספתן של כ-5,890 דירות חדשות.
בעיה נוספת בתמ"א 38 היא העובדה שהיא לא מיושמת במבני ציבור, דוגמת בתי ספר. "שם המצב הכי חמור", אומר ד"ר סופר. "יש 1,600 בתי ספר בישראל שנבנו לפני 1980. תחשבו מה תעשה רעידת אדמה שמתרחשת בשעת הלימודים. בסצ'ואן בסין הייתה רעידת אדמה כזו ונהרגו עשרות אלפי תלמידים".
לפנייה לכתב/ת 
