הקשישים התגייסו לעזרת המטפלים הנפאלים
12 נפאלים עובדים בדיור מוגן בי-ם וחלקם טרם יצרו קשר עם הבית: "בכינו שלושה ימים". הקשישים תורמים להם כסף: "הכאב שלהם זה הכאב שלנו"
סרמה עובד בדיור המוגן "טובי העיר" בעיר ביחד עם אשתו ראשמה ו-11 נפאלים נוספים. כל העובדים גילו שבתי משפחותיהם ניזוק באסון, וחלקם כאמור עדיין לא יודעים מה עלה בגורל בני משפחותיהם.
בצעד שזכה להערכה רבה מהעובדים החליטו הקשישים שבהם הם מטפלים להתגייס לעזרתם והחלו בגיוס כספים כדי לשקם את הנזקים של בתי משפחותיהם. סרמה הגיע לארץ לפני כשמונה שנים. אמו ואחותו נותרו בקטמנדו ומשפחתו המורחבת מתגוררת בכפרי הסביבה. "הבית שבקטמנדו בסדר אבל מה שהיה בכפר – קרס", הוסיף. "אמא שלי ואחותי מחוץ לבית כמו כולם. אי אפשר להיכנס פנימה. היו כמה ימים ללא טלפון וגם לא יכולתי לדבר איתם".
הוא מספר על הרגע בו שמע על רעידת האדמה: "דיברתי עם אחותי בטלפון, הייתה צעקה ואז השיחה נותקה ולא ידעתי מה קרה. ניסיתי בסקייפ ולא תפסתי אותה. אחרי עשר דקות היא התקשרה וסיפרה לי שהייתה רעידת אדמה".
אשתו ראשמה, שמשפחתה נותרה באזור פוקרה, מספרת על הרגע בו שמעה על האסון: "רק אחרי שעה וחצי הצלחתי לדבר עם אמי ואחותי ששם. אף אחד לא ענה. המכולת של אחותי קרסה. הבית עומד אבל אסור להיכנס וצריך להיות בחוץ. הם מאוד מפחדים. גרים בחוץ אחרי כמה ימים שגרו בתוך אוטובוס. אין לי מה להגיד להם, זה לא בידיים שלנו אלא של אלוהים. אני אומרת להם אל תפחדו, אתם בסדר – אנחנו עדיין בחיים".
גנגה שרסתה, העובדת גם היא כמטפלת בבית "טובי העיר", השאירה בצ'יטון שבנפאל בת ושני נכדים. הוריה מתגוררים בקטמנדו. היא מספרת שלא הצליחה לדעת מה עלה בגורלם במשך יותר מ-72 שעות. "לא הייתה קליטה ולא היה שם טלפון. בכיתי במשך שלושה ימים עד שהצלחתי לדבר איתם. הנכדים שלי מפחדים לצאת החוצה, פוחדים, צועקים ובוכים".
- שקלת לחזור לנפאל להיות איתם?
"אני רוצה מאוד אבל אין ברירה. צריך להישאר פה".
אביבה מצ'יק, המתגוררת בדיור המוגן ומשמשת יו"ר הוועד המייצג את הדיירים, מספרת: "כל מה שקורה בעולם, בין אם זה קורה ליהודי או לאומה אחרת, זו קריאה לישראל, ליהודים, להתעורר ולעשות משהו בנידון. על אחת כמה וכמה כשאנחנו חיים פה ויש לנו את המטפלים שלנו היקרים מנפאל שהם מטפלים נפלאים. אחת מהדיירים, רוז, אמרה לי על המטפלת 'היא לא המטפלת שלי, היא הבת שלי. אני מרגישה שהיא הבת היחידה שלי'".
הנהלת המקום החליטה להירתם גם היא ליוזמת הקשישים ולעשות לסכום שייתרם "מצ'ינג" – כלומר על כל שקל שיתרמו הקשישים לעזרת המטפלים תתרום ההנהלה שקל נוסף. פנחס שפילמן, דייר המתגורר במתחם, הצטרף לדברי מצ'יק ואמר: "הכאב שלהם זה הכאב שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
