רחם להשכיר

הסערה סביב הפונדקאיות מנפאל מציפה תהיות רבות. מתברר שכל הפונדקאיות הודיות. כיצד הן נמצאו בלב הסערות הנפאליות? ואיך האסון לכד הרבה תינוקות בו זמנית? ההסבר פשוט ומעציב. הוא מבהיר את חשש משרד המשפטים לסחר בנשים, חושף נשים שאילולא האסון לא היה נודע לנו על אודותיהן ועל אודות תנאי החזקתן ובעיקר מעורר שאלות ביחס לכמיהה להורות, לפונדקאות ולסחר בנשים.

עוד בערוץ הדעות של ynet

להיות ניאו-ציוני / שגיא אלבז

הספקות המנקרים בנוגע למוסריות העסקתן שימשו פלטפורמה לדרישה למצוא פתרון במסגרת החוק הישראלי לכל מבקשי ההורות באשר הם. בישראל, החוק מאפשר רק לזוגות הטרוסקסואליים להשתתף בהליך פונדקאות. הדרישה המבורכת לפתוח את שערי החוק בפני יחידים וחד-מיניים מצאה ביטוי בהצעה לתיקון החוק (אוקטובר 2014), אולם אליה וקוץ בה. התיקון הגביל את שכר המקסימום לפונדקאיות בכדי למנוע מהן לנסות להעלות את שכרן. ההגבלה נבעה מההערכה שערכן יעלה עקב הגדלת קהל דורשי ההורות ואילו מספר הפונדקאיות יישאר מצומצם (עודף ביקוש-מיעוט היצע).

השאלות שאחרי מבצע הצלת התינוקות הישראלים בקטמנדו (צילום: איתי בלומנטל)

הרצון "להוזיל עלויות" באמצעות פונדקאיות ישראליות מקומם. השימוש בנשים על מנת שיהרו ויילדו עבור אחרים בעייתי ככלל, ללא קשר למיקומן בעולם. השאיפה לצמצם את שכרן מבטלת את גדולת מעשיהן, מקטינה את הסכנות והקשיים הפיזיים והנפשיים שלהן ושל ילדיהן ומצמצמת אותן לרחם להשכיר המזכיר את השימוש בפונדקאיות ההודיות.

כיצד ההודיות הגיעו לנפאל? הודו ונפאל הפכו ליעד מבוקש לדורשי פונדקאות ישראלים משום שהליכי הפונדקאות שם זולים (כרבע מעלותם בארה"ב). לפני כשנתיים נסגרו שערי הודו ליחידים וחד-מיניים ולפני כשנה הכריזה נפאל שאישה נפאלית היולדת נחשבת לאם הנולד ובכך חסמה אופציה זו. "המוח הישראלי" הגה פתרון: מייבאים הודיות לנפאל. כך, המגבלות המקומיות אינן חלות עליהן וניתן להפכן לפונדקאיות עבור כל דורש, בתמורה לכ-6,000 דולר. זהו ההיבט "היבש".

בסרט הדוקומנטרי המופלא "גוגל בייבי" תועדו נשים הודיות המועסקות ב"תעשיית" הפונדקאות. הן מורחקות מביתן וממשפחתן ומוחזקות בחדרים דלים ללא אישור יציאה מהם במשך כל ההריון. מחקרים מצאו שלעיתים הן חותמות על חוזים שאינם בשפתם, תנאי ה"עסקה" ומהותה אינם ברורים להן. מבוצעים בהן טיפולים הורמונליים קשים ומסוכנים המאפשרים למחזיקים בהם לעבֵּר אותן ביחד כך שיילדו בו-זמנית ובניתוחים קיסריים פרימיטיביים. שכרן הזעום במונחים מערביים (בין 5,400 ל-6,500 דולרים) ניתן להן רק לאחר מסירת התינוק. תנאים אלו מעלים תהייה בדבר ניצולן החמור עד כדי היותן קורבנות סחר בנשים. כך לפחות מצב הדברים בהודו. תנאי החזקתן של הפונדקאיות ההודיות בנפאל אינם ידועים. בכדי למנוע מישראל לקחת חלק בסחר בנשים גיבש היועץ המשפטי מתווה המוודא את רצונן החופשי להגיע לכאן.

אם כך, נחזור לארץ. האם זה מוסרי ל"הוזיל עלויות" על גב הפונדקאיות הישראליות? גם הפונדקאיות הישראליות מוסרות את גופן ונפשן לטיפולים חודרניים, תרופות מסוכנות והשפעות קשות למשך תקופה ארוכה - לעיתים שנה וחצי. רוב נסיונות ההפרייה מסתיימים במפח נפש ללא הריון מיוחל ובתמורה כמעט אפסית. לכרבע מאלו שהצליחו להרות צפויים הריונות מרובי עוברים (עקב הטיפולים) המחייבים לעיתים שמירות הריון ואשפוזים חוזרים. הניתוחים הקיסריים בהן מרובים מהרגיל. הקשיים פיזיים ונפשיים. מנת הסבל של ילדי הפונדקאיות גדושה אף היא.

גדלות המעשה, עוצמתו הנפשית והפיזית ומלוא קשייו עומדים בניגוד קיצוני לשאיפה לצמצום שכרן, המושפע גם כיום מלחצים בלתי הוגנים מצד גורמים אינטרסנטים. יש לאפשר להן שכר הולם וראוי אשר ייקבע באופן חופשי בהתאם לשוק וביחס ישיר למעשה ההריון וההולדה בעבור אחרים. את מימון הפונדקאות יש להטיל על גורמים אחרים ולא על הפונדקאיות עצמן. הן אינן רחם להשכרה, אלא נשים המעניקות את גופן ונפשן בעבור הולדה למען אחרים. תקוותי שמעשה הפונדקאיות ההודיות מנפאל יציף את השאיפה הישראלית למניעת ניצול הפונדקאיות באשר הן.

ד"ר תמר כץ פלד כתבה את עבודת הדוקטורט במסגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. היא מתמחה בהיבטים המשפטיים, החברתיים והתרבותיים של הפונדקאות בארץ ובעולם

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il