רובי וויליאמס בהופעה: היה פאקינ' אדיר
כריזמה נוטפת, קשר עין בלתי פוסק עם הקהל, סיפורים משפחתיים, להיטים מכל הזמנים ומטרה ברורה אחת: לבדר את ההמון. רובי וויליאמס נתן לקהל בפארק הירקון במשך שעתיים שלמות את כל מה שיש לו - וזה היה נפלא
הכתובת באדום שריצדה על מסכי הענק עם תחילת הופעתו של רובי וויליאמס אמש (שבת) בפארק הירקון היתה הצהרת כוונות ברורה. כשם סיבוב ההופעות שבמסגרתו הגיע הזמר הבריטי לארץ, וכשם להיט הענק שלו (אחד מיני רבים, כפי שהתבהר ככל שהערב התקדם), רוברט פאקינ' וויליאמס הגיע לתל אביב בפעם הראשונה בתולדותיו, ובפיו בקשה אחת בלבד: תנו לי לבדר אתכם. ובמשך שעתיים שלמות קהל ישראלי של מבוגרים וצעירים נתן לו לבצע בו את זממו, במה שהיה לחגיגת להיטי פופ ורוק שמעטים הנוכחים בפארק שלא הכירו.
שניות אחרי שצלליתו ושמו מפנים מקומם מהמסך אל הכוכב האמיתי שעל הבמה, פוצח וויליאמס כמובן ב-"Let Me Entertain You", שיר כניסה מתבקש ואפקטיבי, שמוביל מיד אחר כך ל-"Rock DJ" ו-"Monsoon" (למיטיבי הלכת). מכאן יורה הזמר בזה אחר זה צרורות של להיטים מכל הזמנים, ומשלב בין פנינים מהרפרטואר האישי שלו - ביניהם "Kids", "No Regrets", "Come Undone", ו-"Feel", לבין קלאסיקות רוק-פופ כמו "We Will Rock You" של קווין, או "Still Haven’t Found What I’m Looking For" של יו-2, שמתפתח בטבעיות אל ביצוע אנרגטי של "Bodies". והיו שם גם קאבר ל-"Royals" של הזמרת הצעירה לורד, ורגע קטן של "99 Problems" של ג'יי זי שהשתחל בערמומיות אל תוך ביצוע מדויק של "Millennium".
אבל וויליאמס, כמו שהוא זמר גדול כך הוא גם פרפורמר ענק. למעשה, שמו הולך לפניו כאחד מגדולי המופיעים של זמנו, והוא מוכיח זאת שוב ושוב לאורך שעתיים שלמות, ומלמד גדולים וותיקים ממנו שיעור בכריזמה, קסם אישי ותקשורת מול קהל. בין היתר, הוא לא מתבייש לדבר בכנות ובהומור על הקריירה הפתלתלה שעבר, כשהוא פוצח במונולוג של גילוי לב ומספר: "הייתי בלהקה בשם 'טייק דאת'. אחר כך הקלטתי שיר מאוד מצליח בשם 'Angels', אחר כך עשיתי המון סמים ונכנסתי לגמילה. אחר כך חזרתי לסמים, נהייתי ממש שמן, רזיתי, נהייתי שמן שוב, ואז התנקיתי. בכל מקרה, הנה אני כאן איתכם".
וזה לא שהוא לא מתגעגע. "ממש מריח פה מגראס", יעיר וויליאמס בעודו על הקאט-ווק, סופג אווירה ואת ריח הקהל. "אני כבר לא עושה את הדברים האלה, אבל זה מריח ממש טוב. מקווה שאצליח לעבור את השיר הזה בשלום". דקות ספורות לאחר מכן הוא כמעט מזיל דמעה כשהוא מספר על בתו הקטנה, שאמש היתה זו לה הזדמנות ראשונה לראות את אביה על הבמה, מפליא לעשות את מה שהוא עושה טוב יותר מכל כוכב פופ בעולם כרגע. דקות לאחר מכן הוא מקדיש לבנו הטרי צ'ארלי את "Motherfucker", שיר חדש שמדבר על הקושי שעוד יחווה הינוקא כשיגלה מה כרוך בלהיות הבן של רובי וויליאמס. מעריצה ישראלית בשם ענת זוכה לחוות את הקסם האישי מקרוב כשהיא נבחרת לעלות על במה, ולרקוד לצידו לצלילי "Candy" הטרי יותר, מאחורי מסך המקרין תמונת זוג החולק מיטה.
חשוב להבהיר: סט ליסט ההופעה של וויליאמס נקבע מראש כדי שיפנה למכנה משותף רחב. מעריציו האמיתיים (כלומר לא קוני הכרטיסים הקז'ואליים) יתכן שהתאכזבו לגלות שמספר שירים מצויינים מהקטלוג שלו, דוגמת "Tripping" המעולה או "Gospel", נחסכו מהקהל הישראלי, שלא לדבר על העדרם המוחלט של חומרים מהאלבום השנוי במחלוקת "Rudebox". אלא שרובי מראש יודע שמדובר בקרב אבוד, וזו הסיבה שהוא בוחר לספק את חלק הארי של הקהל, שמורכב - כפי שאמר בראיון לקראת ההופעה, מאנשים שמכירים רק את להיטיו הגדולים. גם אם בדרך הושמטו כמה קטעים באמת נהדרים ופחות מוכרים לקהל הרחב.
ועל כן, מה שעושה את רובי וויליאמס לכוכב בוהק ומנצנץ מעל כולם, מעבר ליכולות הההופעה הברורות ולצ'ארם הנוטף ממנו גם כשהוא מדלג (או מענטז) על הבמה בחצאית שחורה, היא ההתחשבות הבלתי נתפסת שלו בקהל מולו הוא מופיע. טרם ההופעה ביקש הזמר לדעת אילו שירים אסור לו לחסוך מהקהל הישראלי, והתשובות שקיבל גרמו לו להוסיף את "Strong" לסט-ליסט ההופעה, על אף שהוא לא מבוצע בסיבוב ההופעות הנוכחי, ובהדרן לשלוף מהבוידעם גם את "She’s The One" אותו הוא כבר ממעט לבצע - "במיוחד בשבילכם", כפי שהוא בעצמו מצהיר.
וזו, למעשה, עדות להיותו של וויליאמס אומן מודע לעצמו ונטול יומרות. שכן מעטים הם הזמרים שיכולים להרשות לעצמם למלא הופעה שלמה של להיטי ענק ולפסוח על העדפות אישיות, רק כדי לדאוג שאיש בקהל לא יצא בהרגשה שחסר לו בערב ביצוע כזה או אחר. לא הייתם צריכים להיות מעריצים גדולים של האיש כדי למצוא את עצמכם שרים יחד איתו את קטעי ה"בם בם בם" של "The Road To Mandalay", רוקדים לצלילי גרסת הסווינג של "Supreme" או פורקים כל עול ממש בסוף עם "Bohemian Rhapsody" של קווין.
רובי הוא בדרן מהסוג הישן, שמבין דבר או שניים באהבת המונים ויודע להעניק למי שבחרו לראות בו יותר מאקט נוסטלגיה מזדקן. ואם לא הרמתם אפכם בהתנשאות נוכח ההופעה הבאמת מיוחדת הזו, סביר להניח שששבתם הביתה מפארק הירקון בהרגשה שזכיתם לתמורה מלאה למחיר ששילמתם על הכרטיס, אולי מלאה יותר מזו שמניבות רוב הופעות האמנים הבינלאומיים שפוקדים את פארק הירקון.
"תרצו לראות אותי כאן שוב?", הוא שואל בסוף הערב, ולאחר מכן מספר שישראל היתה התחנה שהוא ציפה להגיע אליה יותר מלכל מקום אחר בסיבוב ההופעות שלו, כפי שהצהיר לא אחת כאשר נשאל על כך ברשתות החברתיות. מיד לאחר מכן הוא מסיים, איך לא, עם "Angels", הבלדה הגדולה ביותר שלו, שזוכה לקולות ליווי רמים מצד הקהל. "כשישאלו אותי איך היה לי כאן אני אגיד להם שהיה פאקינ' אדיר", הוא מוסיף במבט מלא כוונה. מצחיק, זו כנראה תהיה גם התשובה שלנו.
