ג'אז ובירה במצפה רמון: לילה חם בלי עקבים
את הנופים, השלווה והשקיעות של מצפה רמון אתם אולי מכירים. אבל מה עם חיי הלילה, שלא היו מביישים ברים שכונתיים בתל אביב? אלכסנדרה לוקש הדרימה לאחד המקומות הכי יפים בארץ וגילתה פאבים מדליקים, גלריות ובתי קפה שפתוחים עד השעות הקטנות של הלילה, וגם מועדון ג'אז ששרוואלים וסווטשירטים הם חלק מקוד הלבוש שם. עקבים? קצת פחות
חמישי בערב. הקיץ כבר נושף בעורף, הפה צמא לבירה של סוף שבוע אחרי שבוע ארוך של עבודה. בשלב הזה, בדרך כלל, מתחילה לה שוטטות ברים ברחבי תל אביב, אבל הפעם התבקשתי לחפש חיי לילה במצפה רמון. כן כן, אותו מקום שנתקלתם בו בטיול השנתי, זה שלקחו אתכם אליו כדי לראות את המכתש. או לחלופין, זה ששימש אתכם כתחנת מעבר בדרך לאילת - החליט לעשות לכם שמח גם בלילות. כי אתם יודעים, כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר...והפעם, בגרסת האלכוהול.
מצפה רמון לפני חצות, הרוח כן רוצה לנשוב, והלחות? מי שמע עליה בכלל, הכי לא חונקת. מספרים כאן שאפילו בחודש אוגוסט נעים בערבים, ועל זה כבר עכשיו אני חותמת.
מוקד חיי הלילה העיקרי הוא רובע "דרכי הבשמים", פעם אזור תעשייה והיום אזור צעיר וייחודי שמאכלס פאבים, בתי קפה, וגם גלריות אומנים שעובדים אל תוך הלילה. מישהו נבון במיוחד החליט לקחת את ההאנגרים רחבי הידיים שם ולמשוך אליהם יזמים יצירתיים, חלקם הגדול צעירים שצמחו במרכז ורצו לשמר משהו מעברם, ולצקת לתוכו תוכן קצת אחר וחיי קהילה בלתי אמצעיים.
פתחנו את הערב באחד מ"מוסדות" הבילוי של האזור, הידוע גם בכינוי - "החבית". כבר עשרים ושמונה שנה שאנשי מצפה שמים את מבטחם במסעדה שהיא גם פאב, שאפשר למצוא בו כמעט כל בירת בוטיק ישראלית. מומלץ במיוחד היין האדום והנעים מבית יקב רמת נגב, שהתאים ללילה הקריר שירד על המקום.
אחרי שהבטחנו את קיבתנו המלאה, העברנו את שלב המעבר ב"הדסער", שמגדיר את עצמו כמרכז אוכל, קניות ותוכן. מדובר בבית קפה על טהרת האורגניות, שמתחבר גם לתוצרת הנגב והקהילה המקומית. סער בדש, שאחראי יחד עם בת זוגו, הדס, על המקום, הגדיר אותו כ"נייט לייף בוטיק". אגב, שווה לכם לקפוץ לשם גם בבוקר וליהנות מהשוס המדהים המופיע בדמותם של ילדים קטנים ורגועים שמשחקים בחצר הגדולה, ולא כמהים לנפלאות האייפון והטכנולוגיה.
הגיע הזמן לטעום את חיי הלילה האמיתיים. התחלנו במועדון ג'אז, בהופעה מדליקה בה נכחו מבוגרים חובשי כיפה לצד בני עשרים פלוס ותל אביביים שמאסו בעיר ללא הפסקה, והגיעו למקום כדי לחפש פינה שקטה. הערבוביה של מקומיים ממצפה, מהגרים מהמרכז שחיפשו זווית אחרת לחיים ואורחים לרגע - עושה את שלה. הפוזה יורדת כאן מהמדף, והשרוואלים והסווטשרטים תופסים את מקומה.
בתום ההופעה זרמנו עם העדר לפאב ה"ברך", שנפתח לא מזמן. פאב שכונתי לכל דבר, רק שכאן הברכיים משחקות תפקיד - בשלב מסוים פוצחים פה המבלים בריקודים ספונטניים, בדרך כלל כשהם יחפים. אז עצה שלי - אל תעשו את הטעות שאני עשיתי, והשאירו את העקבים בבית.
בהמשך הלילה עברנו בין הפאב למועדון עוד מספר פעמים, בהתאם לפיק. אז פיק אפ בר זה לא, אבל מי בכלל רוצה להתעסק בזה שם, באחד המקומות היפים בעולם.
