מסע האלונקה האחרון: אור אסרף שנהרג בנפאל נישא על כתפי החברים ליחידה

בדממה דקה, בחושך, צעדו לוחמי אגוז ובהם מפקד הצוות שזיהה את פקודו ז"ל, ונשאו את חברם אור אסרף בדרכו האחרונה. הם, שעברו יחד את צוק איתן בקיץ האחרון, לא האמינו שבלנגטנג (האגמים הקפואים) בנפאל, יערכו מסע כבוד לחברם שנהרג במפולת קטלנית בזמן רעידת האדמה. "כשקיבלתי מיחידת החילוץ את הטלפון שאומר 'מצאנו', רעדתי כולי", סיפר ניתאי רייש, מיחידת חילוץ מגילות ממשלחת ישראלייף-פירסט, שמאחדת את זק"א, איחוד הצלה ויחידות חילוץ משטרתיות. 

אור אסרף. לא יצר קשר והמשפחה החלה לדאוג(צילום: פליי איסט נפאל)

האם אורית. כל מי שפגש את בנה עשה זאת לפני הרעידה

מאז רעידת האדמה בשבת שעברה, כשמספר מנותקי הקשר הלך ופחת, החלו להבין במשפחת אסרף שמשהו אינו כשורה. הבן אור, לוחם אגוז בן 22, לא יצר קשר. איש לא יכול היה לספר שראה אותו חי אחרי הרעידה הגדולה. אביו פטריק יחד עם חבריו ליחידה החליטו לצאת ולחפש אותו כדי להחזיר אותו הביתה, כפי שהבטיחו הוריו של אור. החיפושים אחר אסרף התנהלו לאורך הימים האחרונים, וככל שנקף הזמן גבר החשש לשלומו. הצוותים בשטח דיווחו כבר בשבת על נחלים של בוץ, סחף וסלעים. "המצב שם נראה כמו סוף העולם", העידו באזור החיפושים. היום התקבלה הבשורה המרה.

המקום שבו נהרג אסרף מורכב מאוד. אחרי שאותר, ביקשו חבריו לחלצו בכל מחיר ולא להשאירו במקום. צוות החילוץ החל לפעול. "תחילה הם חיכו שיבואו עם חבלים, כי הוא היה על מדף סלע על קו מצוק", מספר רייש. "כשהם הבינו שאף אחד לא יבוא עם חבלים הם החליטו לרדת לשם לבד, תוך סיכון חיים ממשי. הם הכניסו אותו לתוך שק וסחבו אותו, לא יודע אם בסחיבת פצוע או אחרת. זו הליכה קשה מאוד בחושך".

מציאתו של אסרף היא החלק הראשון במסע הביתה. רייש עדיין מחכה לאות שצוות החילוץ הגיע לנקודה המוסכמת, שממנה יילקח אסרף לבית חב"ד לזיהוי. "מדובר בצוות הכי מקצועי שיש לנו, הייתי שם בידיים שלו את החיים שלי", אומר רייש. "בראשו עומד עמית אליהו מצוות חילוץ אילת. אנחנו מקווים שעל הבוקר נצליח לחלץ את אור ואת כל הצוות, וכמות האנשים שם מטורפת. אני מקווה שבבוקר נצליח לסיים את זה, כי מי שנמצא בפעילות זה רק אנחנו ובית חב"ד".

"הבטחנו והחזרנו את אור הביתה"

בבית משפחת אסרף חיכו לאות מאבי המשפחה, פטריק, שיצא למדינה ההרוסה כדי להחזיר את אור. את הנחמה הוא מוצא בכך שלפחות הצליח במשימתו. "אני יכול להגיד שלאחר שראיתי מהצוותים של החיפושים את התמונות ואת גודל האסון שפקד את האזור הזה, לא הייתי בטוח שאני יכול באמת לעמוד בהבטחתי ולהחזיר את אור הביתה. חששנו שבסופו של דבר לא יהיה לנו את אור. אני כל כך עצוב שאין לי את אור אבל אני שמח שיש לנו את אור בבית", אמר האב. "צריך להבין שיש שם מפולות נוראיות של סלעים ובולדים ענקיים שסחפו איתם עצים כאילו היו קסמי שיניים". 

מאהל החיפוש בנפאל(צילום: פליי איסט נפאל)

החמ"ל שהוקם בבית המשפחה. חיכו לבשורות(צילום: הרצל יוסף)

האב סיפר עוד כי הצוות של אור נע יחד איתו במורד הטרק לכפר שמרוחק כשעה מאותה נקודת איתור. "בבוקר אנחנו מקפיצים לכפר הזה עם אור ראשון מסוק, המסוק יפנה את אור לחפ"ק ולבית חולים שדה. יש אלוהים למעלה והתוכניות שלו יוצאות לפועל. מתוך כל האפשרויות שרצו לי בראש התסריט הזה הוא לא הכי גרוע. ככל הנראה הוא ניסה לנוס וסלע פגע בו".

בהודעה רשמית של המשפחה נאמר: "המשפחה מודה לכל עם ישראל ולממשלת ישראל, לראש הממשלה בנימין נתניהו, לשר הביטחון, לצה"ל, למשרד החוץ, לפיקוד העורף, לשגרירות ישראל בקטמנדו, ולכל צוותי החיפוש ובתוכם המתנדבים מיחידת אגוז על מאמצי החיפוש והאיתור תוך סיכון חיים. משפחת אסרף מתכנסת ביגונה העמוק פנימה, מבכה את בכיר בניה אור אסרף, ילד אהוב, מלח הארץ, על האסון הכבד שפקד אותה. פטריק ואורית אסרף, אביו ואמו של אור, הבטיחו להשיבו הביתה וקיימו את הבטחתם. המשפחה מבקשת לשמור על פרטיותה".

הצטלם עם תמונת החברים שנהרגו

עם היוודע דבר האסון התמלא בית המשפחה בלהבים בחברים וקרובי משפחה. בבית סיפרו כי אור לקח איתו את תמונות חבריו שנהרגו בצוק איתן והצטלם איתן בכל מקום שאליו הגיע, ולאחר מכן שלח לבני משפחתם, כדי שירגישו שגם הם איתו בטיול. 

ההריסות אחרי הרעש בקטמנדו(צילום: MCT)

אור עם האב פטריק. "המשפחה מבכה את בכיר בניה"

"אור שלח לחבריו חבילה מלאה בחולצות ומכנסיים, ונהג לשלוח לכל אחד תמונה. לכל אחד שלח תמונה של

המתנה. כל הטיול הוא דיבר איתנו, בשבוע האחרון לחייו הוא שוחח עם 30 איש. אני לא מצליחה להבין שאני מדברת עליו בלשון עבר", אמרה ידידתו הטובה, מיכל כהן. "בדיוק חשבנו שאם מישהו אחר מאיתנו היה שם, אז אור היה הראשון להקים חמ"ל. כולם חושבים שהם החברים הכי טובים שלו. הוא כל הזמן הזכיר שיש לאח שלו בר מצווה והוא רוצה לחזור ולהיות שם. הוא תכנן לחזור ב-19 ליולי. ב-21 זה יום השנה של החברים שלו לצוות שנהרגו. הוא הכין תמונות שלהם והצטלם איתם בטיול. הוא רצה להכין סרטון. כאילו שבכל הטיול הזה הם היו איתו".

חברו אורי אפיק אמר כי הוא מרגיש שמדובר בחוסר מזל: "מספיק שהיה יוצא שעתיים אחרי או הולך טיפה יותר לאט, והוא לא היה מגיע למפולת אלא לאיפה שאחרים היו, וניצל. ההרגשה הייתה שהכול כוון לשם, הכול הסתדר ככה".