אחת משלנו: סיפורה של לינדה בולדר
היא הגיעה לארץ בעקבות בעלה, איש עסקים יהודי־הולנדי, ואחרי הזכייה בזהב בטורניר בזאגרב מסומנת הג'ודוקא לינדה בולדר כמועמדת בכירה למדליה אולימפית. "תמיד הערכתי את מדינת ישראל", היא אומרת, "ועכשיו אני מאוד שמחה שאני כאן"
בעיניים הולנדיות המחזה היה ודאי מוזר. הצעירה שייצגה את המולדת וזכתה בשמה בשלל תארים, ניצבת בראש הפודיום בזאגרב עם מדליית זהב, כשעל חליפת הג'ודו שלה דגל ישראל וברקע מתנגנת "התקווה".
אחרי שירדן ג'רבי, אלופת עולם וסגנית אלופת העולם, סומנה כאחת התקוות הגדולות של ישראל לאולימפיאדת ריו, קיבל הג'ודו שלנו חיזוק משמעותי מהולנד. לינדה בולדר (26), שעשתה עלייה בדצמבר, הפכה אף היא למועמדת בכירה לזכייה במדליה אולימפית, בקטגוריית משקל של 70 ק"ג. שלשום בזאגרב היא זכתה במדליה רביעית ברציפות מאז לבשה את המדים הלאומיים של ישראל.
בולדר הגיעה ארצה כספורטאית מוכחת, כולל תואר סגנית אלופת אירופה ב־2013. במארס אשתקד נפצעה בברך בתחרות בדיסלדורף, עברה ניתוח לשחזור הרצועות והושבתה עד סוף השנה. שלשום בקרואטיה נמשך הקאמבק בגדול.
בולדר, שהתחתנה לפני כשנה, עברה לישראל יחד עם בעלה, איש העסקים היהודי־הולנדי מנדל וויטסנאזן, שהחליט לעשות עלייה. וויטסנאזן הוא כדורגלן עבר שהיה חלק מהסגל הרחב של איאקס בעונת הזכייה בצ'מפיונס ב־1995.
ב־17 בנובמבר שלחה בולדר מכתב לאיגוד ההולנדי, שבו ביקשה לייצג את ישראל. "זו הייתה החלטה קשה מאוד ומהולה ברגשות מעורבים", סיפרה. מאחר שבעלה עלה לארץ, גם היא קיבלה אזרחות. את הליך הגיור היא מתכוונת להשלים כשתתפנה מהעיסוק האינטנסיבי בג'ודו, עם תום הקריירה.
מאז קיבלה את השחרור מהאיגוד ההולנדי, נמצאת בולדר על קו אמסטרדם־נתב"ג. בשבועות האחרונים כבר גיבשה לעצמה מסורת של חזרה הביתה עם מדליה. אתמול שוב המריאה מזאגרב להולנד, ומשם תחבור לנבחרת הישראלית לתחרות נוספת באזרבייג'ן. את ההחלטות המקצועיות לגביה מקבל המאמן הלאומי שני הרשקו, שישב על כיסא המאמן בשלוש התחרויות הראשונות שלה במדי הנבחרת. בקרואטיה ישב שם מאמנה האישי, ההולנדי בן ריטדייק.
המטרות של בולדר השנה הן העפלה לטורניר המאסטרס, המפגיש את 16 הג'ודאיות הטובות בעולם (בעוד שלושה שבועות), אליפות אירופה ביוני בבאקו ואליפות העולם באוגוסט בקזחסטן. בנבחרת מקווים כי תגיע לשמינייה הראשונה בעולם עד 2016, שמבטיחה שבשני הסיבובים הראשונים בריו לא תפגוש את אחת המדורגות הבכירות.
"אני מקווה שארבע התחרויות האחרונות, שבהן הצלחתי לעמוד על הפודיום, מעידות על הרמה שלי", אומרת בולדר בראיון ל"ידיעות אחרונות". "הצגתי יכולת טובה וזה היה חשוב לביטחון שלי אחרי הפציעה הקשה והניתוח בברך. לפני התחרות בקרואטיה דורגתי במקום ה־31 בעולם, ועכשיו אני מאמינה שאעלה לסביבות ה־20. כדי להיכנס למאסטרס אני צריכה עוד תוצאה טובה בבאקו".
בתחרויות האחרונות את גורפת מדליות.
"זה נחמד. גם ניצחתי יריבות איכותיות, כמו אלופת העולם בטורקיה ועכשיו את הקנדית שמדורגת שלישית בעולם. הכי חשוב שתהיה המשכיות ויציבות, אני מרגישה שאני בדרך הנכונה".
אז מדליה אולימפית היא מטרה ריאלית?
"לא התחריתי מעולם באולימפיאדה, אבל אני בטוחה בעצמי. המשקלים הכבדים אצל הנשים הם די מוצלחים במסורת ההולנדית, ואני מקווה להמשיך בזה. הבעיה בג'ודו שאתה יכול להתכונן ארבע שנים, להגיע לקרב אולימפי ולהפסיד בגלל איזו שטות. אבל אני בטוח לא ארגיש לחץ".
אל תהיי בטוחה, בישראל לחוצים על מדליה.
"באותה מידה היה עליי לחץ לזכות בעוד מדליה אחרי מה שעשיתי בתחרות בטורקיה, ועמדתי בזה עכשיו בקרואטיה. ברור שמציבים אותי כמועמדת לזכייה במדליה אולימפית, אבל במשקל שלי המצב די שקול, עם לפחות שמונה ספורטאיות שרואות עצמן מועמדות למדליה. השאלה מי תגיע ביום הנתון הכי מוכנה, בעיקר מנטלית".
על הפודיום בשבת ניסית לשיר את "התקווה".
"אני יודעת שההמנון חשוב מאוד עבור כל ישראלי, זו מדינה עם פטריוטיות שאני מגלה מדי יום, ולכן ניסיתי. אני לומדת עברית כמה פעמים בשבוע ומבטיחה שבעוד כמה חודשים אדע כל מילה".
עד למשחקים האולימפיים את חייבת.
"אל תדאגו, אני רק מקווה שיהיה לזה גם שימוש בריו. זו כבר הפעם השנייה שאני עומדת על הפודיום, כשהדגל הישראלי מאחוריי והתקווה מתנגנת. אני כבר יודעת להגיד 'בוקר טוב', 'תודה רבה', 'בתיאבון', ומתחילה לזהות מה מדברים מסביבי. נקווה שעד אליפות אירופה אלמד את כל המילים של ההמנון, יש לי חודשיים".
"מהרגע הראשון נתנו לי בישראל הרגשה של בית"
בולדר, ראוי לציין, לא הגיעה לכאן מטעמי ציונות, לפחות לא שלה. בגלל הפציעה הארוכה תפסה קים פולינג את מקומה כהולנדית הבכירה, ובולדר הבינה שכדי להתמודד על מדליה אולימפית תצטרך למצוא לעצמה מקום אחר. היהדות והעלייה של בעלה שירטטו עבורה את המסלול.
"תמיד הערכתי את מדינת ישראל", היא אומרת. "אחרי שהתחתנתי ושמעתי עוד סיפורים על המדינה, זה רק דחף אותי לעשות את המהלך הזה, ועכשיו אני מאוד שמחה שאני כאן. אני אוהבת פה פשוט את הכל. כולם מאוד נחמדים, מחייכים אליי ושואלים אם אני צריכה עזרה. כבר הספקתי להכיר הרבה אנשים טובים ויש לי כאן חברים גם מחוץ לנבחרת, שאני שומרת איתם על קשר".
היא מעבירה את הזמן בין הולנד, שם מתגוררת משפחתה, לבין מחנות אימון עם הנבחרת בווינגייט ובתחרויות ברחבי העולם. "אולי אמשיך לגור כאן אחרי שאפרוש. אי־אפשר לדעת לאן החיים לוקחים אותך, אבל זה גם תלוי בבעלי שהוא איש עסקים ומטייל בעולם. עדיין מוקדם לחשוב על זה עכשיו".
מה את הכי אוהבת בארץ?
"כיף שיש מזג אוויר כזה, בניגוד למזג האוויר הקודר בהולנד. חוץ מזה את האנשים החמים, שמהרגע הראשון נתנו לי הרגשה של בית. הספקתי לראות קצת מהמדינה, את החופים היפים ולטעום מהאוכל הטעים".
חששת כשראית את התמונות מ"צוק איתן"?
"ממש לא. נכון שזה משהו שאני לא רגילה אליו, אבל בזכות הנסיעות הרבות ברור לי שלא תמיד מה שמראים בטלוויזיה זאת המציאות. לא הייתי עוד בארץ כדי לחוות מה שהיה ולא שמעתי את האזעקות, אבל קראתי כתבות ודיברתי עם חברים שעלו מהולנד ואמרו שאין ממה לפחד. הם הסבירו לי שזה יותר באזור עזה ולא מגיע למרכז ולנתניה".
אחת המלחמות הגדולות של בולדר, בשל הקטגוריה שבה היא מתחרה, קשורה לשמירה על המשקל. היא החלה להתאמן כילדה שמנמנה בגיל שמונה. "ההורים אמרו שיהיה טוב בשבילי לעסוק בג'ודו, בגלל המשקל שתמיד נאבקתי בו. אחרי שהתאהבתי בענף, כבר התחלתי להביא תוצאות". כשלינדה אומרת תוצאות, היא מתכוונת למדליות זהב בכל קטגוריות הצעירים באליפויות אירופה.
"ירדן ג'רבי כוכבת ענקית בעולם. כיף להיות חלק מהענף הזה"
בולדר מצטרפת לנבחרת שנחשבת לאיכותית מאוד, ונראה כי לפחות שלוש־ארבע ג'ודאיות יתחרו במשחקים בריו. ג'רבי, בולדר וגילי כהן די בטוחות שם, וגם קמילה מינקאווה ואמלי רוסנו ינסו להגיע. "אני עוקבת אחרי הג'ודו הישראלי עוד לפני שהגעתי לפה", היא מספרת. "אמרו לי מראש שג'ודו זה הספורט הכי מצליח במדינה. חצי מהמדליות במשחקים האולימפיים הן של ג'ודאים, וזה אומר הכל. יש כמובן את ירדן שהיא כוכבת ענקית בעולם, וכיף להיות חלק מהענף המצליח הזה".
איך המקצוענות פה לעומת הולנד?
"כאן ללא ספק הרבה יותר מקצוענים. בהולנד רוב הבנות צריכות גם לעבוד, כי הכסף שמקבלים מהוועד האולימפי ההולנדי לא מספיק. אני עבדתי בדלפק הקבלה במועדון הג'ודו שלנו, כי הייתי צריכה להרוויח כסף לשכר דירה, וככה אי־אפשר להגיע להישגים. בשביל זה צריך להתאמן כמו שצריך ולהתרכז מאה אחוז בג'ודו".
איך הגיבו בהולנד על המעבר לישראל?
"חלק שמחו בשבילי, אמרו לי שזה מהלך נכון בשבילי ותומכים בי גם היום בכל תחרות. כמובן היו גם כאלה שהתאכזבו, כי הם הפסידו ספורטאית שהביאה להם הצלחה. הרי זכיתי בכמה מדליות תחת הדגל ההולנדי. חיפשתי את המצב הכי טוב בשבילי ומצאתי אותו כאן".
לפנייה לכתב/ת 
