הרכבת הקלה מיותרת - שנים של פקקים ומיליארדים לפח
האם שש שנים של כאוס בכבישים ותקציב אדיר יבטיחו לתושבי גוש דן איכות חיים משופרת, תודות לקו האדום של הרכבת הקלה? צביקה בורג טוען שמדובר בהבטחת שווא. יש לו הוכחות לכך, וגם תיאוריה
בין 400 ל-500 אלף כלי רכב וכמיליון בני אדם נכנסים בכל יממה לגוש דן, ומרבית כלי הרכב האלה מגיעים מערים מרוחקות יחסית - החל בחדרה ונתניה וישובי השרון, ועד אשדוד ויבנה בדרום. כיום כבר ברור כי מרבית כלי הרכב האלה עומדים בפקקי ענק, מבזבזים זמן, שורפים דלק מיותר ומזהמים את הסביבה מסיבה אחת: אין בישראל תחבורה ציבורית יעילה שמסוגלת להוביל ביעילות, במהירות ובזול את מיליון בני האדם הללו, מדי יום, מבתיהם למקומות הלימודים והעבודה, ובחזרה.
- חפירות יולי אוגוסט: העבודות על הרכבת הקלה מעלות הילוך
מה זה יפתור, ומתי?
הפתרון המוצע כעת על-ידי משרד התחבורה הוא מערך רכבות קלות ותחתיות ואוטובוסים ארוכים במסגרת ה"קו האדום", עליו יתחילו לעבוד בקרוב יחבר בין פתח תקוה לבת ים, דרך מרכז ודרום תל אביב. קו רכבת שכבר עתה ברור - שבועות ספורים לפני תחילת העבודות המתקדמות - כי ישבש באופן דרמטי את חיי היום יום של כמעט שליש מאזרחי מדינת ישראל למשך שנים לא מעטות.
אבל האם הקו הזה, ההשקעה והסבל הצפוי, יפתרו אחת ולתמיד את בעיות התנועה והתחבורה במרכז הארץ? התשובה שלילית. לכ-90% מהציבור הגודש את הכבישים בדרכו לכרך הגדול, אין כל קשר לקו הזה. אותם מאות אלפים ייאלצו הרי להמשיך לנסוע במכונית הפרטית או בתחבורה הציבורית המקרטעת הקיימת. שכן אם אתם מתגוררים ברוב יישובי הפריפריה ועובדים במרכז הארץ, הרכבת הקלה תהיה עבורכם אטרקציה חביבה, אבל לא כלי תחבורה אלטרנטיבי שמשפר את איכות חייכם.
אנשי משרד התחבורה ונת"ע (הרשות האחראית על הפרויקט) יסבירו כמובן כי זו רק התחלה, וכי הקווים האחרים המתוכננים - ירוק וכתום, ורוד וחום (שמונה בסך הכל) יעניקו פתרון כולל, אך יש בעיה קלה בהסבר זה. אין כרגע מועד משוער אפילו לתחילת ביצוע. אין לוח זמנים לסיום עבודות, ובוודאי שאין תקציב. ואם בשנת 2021 (לפי תחזית אופטימית) יתחיל לפעול הקו האדום במלואו ורק אחר כך ייגשו בהדרגה להקמת קווים נוספים, אולי בתוך 30 או 40 שנה יושלם מערך הקווים. זה כמובן לא רציני, וזה בוודאי לא פתרון לבעיות תחבורה קיימות.
אז למה בכל זאת?
זה לא סוד. במדינת ישראל לא יודעים לתכנן ולהקים פרויקטים גדולים ומקיפים, במיוחד בתחום תשתיות התחבורה. דוגמאות יש אינספור, החל מנתב"ג (2000, זוכרים?) דרך כבישים מרכזיים וכלה כמובן בקווי הרכבת המהווים שיא שלילי בעמידה ביעדים. הרכבת הקלה בירושלים, המטרונית בחיפה, קו הרכבת המהיר בין תל אביב לירושלים וכמובן פרויקט הרכבת הקלה בגוש דן. אבל, פוליטיקאים מאוהבים בפרויקטים כאלה. כיף לדבר עליהם, לצלם אותם, להתעסק בתקציבים שלהם ולמנות להם מנהלים מקורבים. התושבים שסבלו במשך שנים מפרויקטים שהתארכו ובקושי צלחו, יספרו כי הפער בין ההבטחות ל"עולם תחבורתי חדש" והמציאות, גדול מאד.
משנה לשנה ברור יותר ויותר כי ויתור על פרויקטים גרנדיוזיים לטובת פתרונות פשוטים, זולים, שימושיים ובעיקר מהירים יותר, הוא הכיוון הנכון. קחו למשל את "הנתיב המהיר" הפועל בהצלחה מפתיעה בין מחלף שפירים לנתיבי איילון. רק מעטים נתנו לפרויקט הזה סיכוי, ובכל זאת, מגרשי החנייה בחניון מתפקעים. חשבו מה היה קורה אילו לא היו מטרפדים את הקמת תחנת הרכבת שם, או אם היו עוד מספר נתיבים דומים? מה היה קורה אילו עשרות אלפי מכוניות היו חונות מחוץ לגוש דן. הקלה מיידית וברורה, ויעילה, מבלי לגרום שום נזק ובהשקעה אפסית באופן יחסי. וזה רק פתרון אחד כמובן, פשוט, קל ומוכר. יש כמובן עוד.
ונקודה מרתיחה לסיום
ללא קשר לנחיצות או יעילות הקו האדום, משרד התחבורה הבטיח כי בעקבות חסימת צירי תנועה לצורך הקמת תחנות הרכבת הקלה, תתוגבר משמעותית התחבורה הציבורית ברחבי גוש דן. חדשות טובות כמובן, אבל מרתיחות באותה עת. אם אפשר לתגבר את התחבורה הציבורית בישראל, אם יש אוטובוסים ונהגים ורצון ויכולת, מדוע לא עשו כך לפני שנה, לפני חודש או אתמול או הבוקר? מדוע צריך להמתין לסגירת כבישים כדי שפתאום יימצאו משאבים לשיפור התחבורה הציבורית הכושלת שלנו?
לטעמי, דווקא נקודה זו מוכיחה יותר מכל כי הטיעון הקונספירטיבי הבא, אינו רחוק כל כך מהמציאות: מדינת ישראל מעדיפה תחבורה ציבורית מקרטעת כדי לשמור אותנו במכוניות. כלי רכב יקרים לרכישה המעשירים את קופת המדינה מדי שנה בסכומי עתק, יחד עם המיסוי הרצחני על הדלק. תחשבו על זה.
לפנייה לכתב/ת 
