הגיע לנחלה: סיפורו של בילי דונובן
בשנת 2007 בילי דונובן כבר חתם באורלנדו - והתחרט. שמונה שנים אחר-כך הוא חוזר ל-NBA מהדלת הראשית כמחליפו של סקוט ברוקס באוקלהומה סיטי, ועם שני תארי מכללות רצופים. האם זה יספיק לו כדי להביא את האליפות לידיים של קווין דוראנט?
"כשהתחלנו לחפש אחר המאמן הבא שלנו, התחלנו עם חזון. רצינו אדם שלא מפסיק ללמוד, שתהיה לו את היכולת להשתנות, להתפתח, לחדש. שיבוא עם המון מוטיבציה, צניעות ויכולת טקטית" (סם פרסטי, ג'נרל מנג'ר אוקלהומה סיטי, מסביר את הבחירה בבילי דונובן).
המולת הפלייאוף מסרבת לגווע, הדרמות מגיעות בשרשרות. ועדיין, נדמה שבין ההתפוצצויות של גולדן סטייט למצוקות של קליבלנד, שווה לעצור בצד לאתנחתא קלה כדי ליהנות מאופרת הסבון הכי מבדרת ביבשת: "בחירת המאמן החדש של אוקלהומה סיטי", הקבוצה שבשנה הבאה אמורה לשחק בשלב הזה של העונה, ולא כניצבת.
דחיית סיפוקים היא לא עניין של מה בכך. פיתויים מקצועיים - לא כל שכן הנוגעים לקידום בקריירה - כמעט תמיד מסתיימים בחתימה. גם אם מדובר בצעד פזיז, לא נכון או לא מספיק מחושב. קשה
לא במקרה של בילי דונובן. בשנת 2007 קיבל המאמן הטרי של אוקלהומה סיטי הצעה מאורלנדו: קח 27.5 מיליון דולר לחמש שנים, בוא תאמן אותנו. זה לא היה מהלך פרוע: דונובן חוזר באותר ימים על-ידי ארה"ב כולה. הוא היה על גג העולם אחרי שהשלים שתי זכיות רצופות באליפות המכללות עם פלורידה. סוג של מותג. המניות שלו היו בשיאן.
דונובן שבר את הראש מה לעשות, והחליט לחתום. האימון הראשון נקבע. מסיבת העיתונאים החגיגית נערכה. אלא ש-72 שעות לאחר מכן, באופן לא שגרתי, הוא עשה חישוב מסלול מחדש והתחרט. המחיר היה 5 שנים מחוץ לברנז'ת ה-NBA כעונש על הפרת חוזה.
המג'יק התקשו לעכל. הם הרי לא עמדו בפני סיטאוציה דומה מעולם. בכלל, נסו לחשוב על מאמן שמקבל הצעה כל כך קוסמת להתקדם במסלול חייו, אומר כן, אומר לא ואז עוד משלם מחיר
אבל בילי דונובן הוא לא כל אחד. כדי להבין את הסיפור שלו צריך לחזור לתחילתו, והיא טמונה בכלל בקריירת המשחק שלו. הוא נחשב לכדורסלן לא רע, אבל גם לא מדהים. תחת ריק פטינו האגדי, הוא רשם את עונת השיא שלו במכללת פרובידנס עם ממוצעים דו-ספרתיים ופיינל-פור חגיגי אחד, מה שרק עיכב את הפרישה המוקדמת שלו. בליגה הטובה בעולם דונובן השחקן כבר לא הצליח להשאיר חותם, והתאייד מהנוף אחרי קדנציה קצרה ולא מורגשת ב-CBA. בגיל 24 הוא תלה את הנעליים אחרי קריירת בזק בת שנתיים כדי לעבור להתעסק במזומנים בתור בנקאי, אבל זה לא החזיק יותר מדי זמן. בכל זאת, בנק.
גורו מכללות
לביזנס הכדורסל חזר דונובן דרך האיש דרכו למד כל מה שהוא יודעו: ריק פטינו. הוא צירף אותו לצוות במכללת קנטאקי, וככל שהזמן עבר נתן לו נתח עבה יותר בקבלת ההחלטות. כשכבר הפך ליד ימינו הבכירה של האיש והאגדה, הוא החליט לנדוד למכללת מארשל כדי להצמיח כנפיים וללמוד לעוף לבד. ככה זה עם אנשים מצליחים - הם לא מסוגלים להישאר יותר מדי זמן בצל. שם הוא כבר לא עזר לאף אחד, אבל כן עזר למכללה להשתפר והגיע איתה למאזן יפה של 20:35 בשנתיים. בגיל 28, הוא הפך למאמן הצעיר ביותר ב-NCAA.
אלא שהשהות במארשל הייתה רק הקדימון להשתקעות המאוחרת שלו במכללת פלורידה. שנתיים הספיקו לו כדי לעבור אליה, ואותה הוא כבר לא עזב כל כך מהר. את רשימת הישגיו במכללה יהיה קשה להדביק עוד זמן רב. דונובן השתרש בפלורידה במשך 19 שנים, לקח שתי אליפויות רצופות ב-2006 ו-2007 ויצר את אחד הפרויקטים המשגשגים בהיסטוריית המכללות האמריקאית. הוא גם נכנס למועדון אקסלוסיבי של כאלה שהשתתפו בפיינל-פור המכללות גם כשחקנים וגם כמאמנים (רק דין סמית', בובי נייט וגו' הול עשו זאת לפניו), ובעיקר חקק את שמו בספרים.
אז הגיעה אותה הצעה מאורלנדו. הציפיות הרקיעו שחקים והמנויים נחטפו. ראשי אורלנדו הציעו חבילת פינוקים מיוחדת שכללה את דווייט הווארד (כוכב כבר אז), קרבה מפתה למקום מגוריו וים של כישרון. אבל את דונובן, כמו שאמרנו, זה לא ריגש כל כך. הוא עשה אחורה פנה לביתו הישן עוד לפני שהספיק להתיישב על הכיסא במשרד החדש, וניפץ במו ידיו את חלום ה-NBA, שעבורו, כנראה, אף פעם לא היה כזה שוס גדול.
חוזרים ל-2015. עכשיו הוא באוקהלומה סיטי - קבוצת עמוסת כישרון וגלאם שחוותה כישלון גדול בעונה האחרונה. תחת צל פציעתו של קווין דוראנט הרעמים לא השתחלו לפלייאוף לראשונה מזה חמש שנים, וחתמו עונה קשה ומעייפת בלא כלום. זה קרה דווקא בשנת השיא של ראסל ווסטברוק, שקלע במהלכה 28.1 נקודות, מסר 8.6 אסיסטים וקטף 7.3 ריבאונדים בממוצע למשחק -רחוק שנות אור ממוצעי הקריירה שלו. בדיוק כשהתרגל לשחק בשביל שניים, הוא ראה איך חוסר המזל ממשיך לרדוף אותו עם הפציעה של סרג' איבאקה בחלק האחרון של העונה.
אתגר מרתק
סקוט ברוקס לא הצליח לחפות על ההיעדרויות עם הטמעה של סכמה קבוצתית טובה מספיק, ובסופו של דבר שילם את המחיר. אוקלהומה סיטי אולי מצאה את עצמה בחוץ על חודו של משחק והייתה קרובה לתפוס את המקום השמיני, אבל ככה זה ב-NBA – מבחן התוצאה חזק יותר מרוב המדדים האחרים. וגם הם, אגב, יכולים לספר את סיפור ההחמצה. רק בשתי קטגוריות חשובות (ריבאונדים ונקודות) תפסה OKC מקום בטופ 5. בכל הקשור לשאר הדברים שיוצרים קבוצת כדורסל יציבה ועמוקה מספיק, לא היה לה מה למכור ברמות הגבוהות ולאורך הזמן. ויותר מהכל, היא הייתה קבוצה של איש אחד וברגע האמת גם לו נגמר האוויר.
במסיבת העיתונאים בה הוצג, הספיק דונובן לפרוס את משנתו. הוא שלח קריצה לצעצוע החדש והיקר שלו דוראנט (תמיד חשוב כמאמן רוקי), תיאר איך הוא רואה בחזונו את החיבור בינו ובין ווסטברוק ולא שכח לדבר על הפילוסופיה ההתקפית שהוא מביא איתו ("הכדור חייב לעבור מיד ליד, תמיד צריך לחפש את המסירה הנוספת. בזה אני מאמין"). בהודעה הרשמית שקדמה להצגתו מסר: "זה נדיר שמתאפשר לך לעבוד עם כזו חבורה מוכשרת ובוגרת של שחקנים." לדבר אחד הוא לא התייחס: איך מי שהתרגל לקבל כבוד של מלכים, אלוף המכללות פעמיים, יסתדר עם שני כוכבי על שלא ימהרו לסור למרותו? ואולי אפילו עם שלושה – תלוי בשחקן שאוקלהומה סיטי תבחר לקחת בקיץ?
כאילו התמהיל החדש שנוצר לא מספיק מתובל, בסוף השבוע האחרון בחר אביו של קליי תומפסון להוסיף עוד תבלין: "שמעתי מגורם מוסמך בסן פרנסיסקו שגולדן סטייט הולכת לרדוף בקיץ אחרי דוראנט", אמר ל-ESPN.
המטרה: להשאיר את דוראנט
דוראנט, כמו שכבר ניתן להבין מרוח הדברים, לגמרי לא בכיס של אוקלהומה. הוא מסיים חוזה במועדון בקיץ 2016. תקרת השכר החדשה, שהולכת להיות גבוהה מהרגיל בקיץ, יכולה להקפיץ את הדרישות הכספיות שלו וליצור מאבק בין מספר קבוצות על שירותיו. כולן ירצו לשים את ידיהן על הסופרסטאר – והווריירס יכולים להציע לו יותר מכסף
. מועדון שבו משחקים קווין דוראנט, סטפן קרי וקליי תומפסון הוא סוג של דרים טים מודרני. דוראנט יודע את זה. בדיוק בשל כך המשימה המיידית שמחכה לדונובן על שולחן העובדה היא לגרום לו ליהנות מספיק כדי לחתום על חוזה ארוך-טווח חדש בקרוב מאוד. ליהנות מספיק שווה הצלחה. הצלחה שווה גמר NBA.
עד שהדוראנטלה יעמוד בפני מסכת השכנועים של דונובן (בינתיים מדווחים על כך שהוא כבר הספיק לעשות על הבוס החדש שלו שיעורי בית מקיפים), באולקהומה סיטי בטוחים שהפרסונה המקצועית החדשה שלהם, עמוסת הניסיון מתקופתה בפלורידה, תדע איך לחבר את החלקים בפאזל שלהם בצורה מושלמת. למרות שסאם פרסטי לא התלבט יותר מדי לגבי הבחירה בו וזכר לו חסד חברות, הדרישות ממנו יהיו גבוהות. הן כבר. אבל בילי דונובן, עוד מעט 50, תמיד עמד בהן במהלך הקריירה שלו. השאלה אם הוא יוכל לעשות את זה גם במגרש של הגדולים. אם לא יאכזב, הוא עוד יעשה תיקון מרגש להחלטה המוזרה ההיא מ-2007. שמונה שנים אחרי, הוא נראה מוכן מתמיד כדי לפצות עליה.
לפנייה לכתב/ת 
