אי אפשר להישאר אדישים / מוחמד כליבאת בטור אישי

להיות כדורגלן מהמגזר הערבי בליגה הישראלית בכדורגל, זה לא דבר פשוט. אבל אפשרי. תופעת הגזענות אינה דבר חדש, אך נראה כי מיום ליום היא מתגברת.

• איך נפטרים מהגזענות? הביעו את דעתכם
  

אנחנו עדים להרבה מקרים במגרשים, לא רק מצד הקהל אלא גם מצד העוסקים במקצוע, שמדי פעם זורקים התבטאויות אשר לא מתאימות למעמד הכדורגל, או למעשה לכל מעמד אחר. גם ביציעים, ישנם אוהדים אשר מרשים לעצמם להביע את דעתם ולבטא את היצרים שלהם בצורה מוגזמת, אשר עוברת לפעמים את הגבול.

"משחק בקבוצה שמסמלת דו קיום". מוחמד כליבאת(צילום: אביהו שפירא)

ישנן קריאות גזעניות כמעט בכל משחק. הקריאות המוכרות של "מחבלים" ושל "נשרוף לכם את הכפר". אבל את זה כבר התרגלנו לשמוע, כמה שזה עצוב. ישנן קריאות פוגעות יותר לאחרונה, במיוחד כשמדובר בדת. קריאות נגד הנביא מוחמד. כל התופעה הזאת פוגעת קשות ברוח הספורט.

באופן אישי, אני וחבריים מנסים להתעלם ולא מגיבים לפרובוקציות. אך גם אם אני לא מגיב או מביע את דעתי, אינני יכול להישאר אדיש לכך. נכון, לעיתים הדברים לא עוברים לסדר היום וקבוצות מסוימות נקראות לעמוד בפני ועדת משמעת ומקבלת עונשים, אבל דבר לא משתנה. אותם אוהדים ממשיכים בשיטתיות בדרך הנלוזה שלהם וכל התבטאות של אדם כזה או אחר, מובילה למהומה וגוררת אחריה התערבות של פוליטיקאים...ובסוף נשכחת.

אוהדי בית"ר ירושלים(צילום: חיים צח)

אז נכון, זו לא חובה ששחקן ערבי ישחק בבית"ר ירושלים. הרי במקום שלא רוצים אותך, עדיף שלא תרצה אותם. אבל חוץ מזה, יש עוד הרבה במה לטפל, ודאי כשהיום שחקני המגזר הפכו לחלק משמעותי בליגת העל. ברור לנו שקבוצה אחת עושה את מרבילת הבלגן וזו בית"ר ירושלים. במכבי ת"א טיפלו יפה במקרה ראדי. אבל אני סבור כי יש אנשים מסוימים אשר מעוניינים שהגזענות לא תימחק מהמגרשים. מה שעושים אוהדי בית"ר, פשוט לא הגיוני.

בעבר לבשתי את המדים הלאומיים וייצגתי בכבוד את מדינת ישראל. כמי שמשחק בקבוצה של ערבים ויהודים הדוגלת בדו קיום, רוצה להאמין שאפשר אחרת. כי בכדורגל, שהוא משחק הוגן וספורטיבי, אין מקום לגזענות מצד הקבוצות, המאמנים, השחקנים והאוהדים. ההפך - צריך להילחם בגזענות.