"2666": פרק מספרו של רוברטו בולוניו

ארבעה אינטלקטואלים אירופים מחפשים ללא לאות סופר גרמני אניגמטי שקושר ביניהם, ומתחקים על עקבותיו במסע חסר פשר לסנטה טרסה שבצפון מקסיקו.

פרופסור צ'ילני לפילוסופיה מגיע לסנטה טרסה עם בתו היחידה, ומוצא את עצמו רדוף חרדות. עיתונאי אפרו-אמריקאי שנשלח לסנטה טרסה לסקר קרב אגרוף, מגלה שבעיר מתרחשת סדרה מתמשכת של רציחות נשים - ומחליט לכתוב על כך.

נשים נרצחות וממשיכות להירצח בסנטה טרסה, והמשטרה, התקשורת והרשויות המקומיות והלאומיות, מנסות להתמודד עם הבעיה בדרכיהן שלהן. חייו של חייל ורמאכט במלחמת העולם השנייה, עוברים תפנית כשהוא שוקע במחברותיו של מהפכן יהודי רוסי והופך לסופר.

ספרו של רוברטו בולוניו "2666"

"2666", יצירתו האחרונה של רוברטו בולניו (מחבר "בלשי הפרא"), היא רומן אפי רחב היקף, ראליסטי ופנטסטי כאחד, משובץ קטעים הגובלים בפארסה, המורכב מחמישה חלקים שהקשר ביניהם רופף לכאורה אך כל אחד שופך אור על האחרים. זהו בעת ובעונה אחת סיפור התבגרות, סיפור בלשי, סיפור חברתי וסיפור מלחמה, שעלילתו נעה בין אירופה למקסיקו ומתפרסת על פני כשבעים שנה.

מתוך הספר

פגישתם הראשונה של פלטיה, מוריני, אספינוסה ונורטון התרחשה בכנס לספרות גרמנית בת זמננו שנערך בבְּרֵמֶן ב-1994. קודם לכן התוודעו פלטיה ומוריני זה לזה בסמינר לספרות גרמנית שנערך בלַייפְּציג ב-1989, בימי גסיסתה של גרמניה המזרחית, ואחר כך נפגשו שוב בסימפוזיון לספרות גרמנית שהתקיים במֶנְהַיים בדצמבר של אותה שנה (והיה אסון מוחלט, בתי מלון גרועים, אוכל גרוע וארגון לקוי).

בכינוס לספרות גרמנית מודרנית, שנערך בציריך ב-1990, פגשו פלטיה ומוריני את אספינוסה. אספינוסה פגש את פלטיה פעם נוספת בסדרת מפגשים על הספרות האירופית של המאה העשרים שנערכו במאסְטריכְט ב-1991 (פלטיה נשא הרצאה בשם "הַיינֶה וארצ'ימבולדי: נתיבים מתלכדים", הרצאתו של אספינוסה נקראה "ארנסט יונגר ובנו פון ארצ'ימבולדי: נתיבים מתפצלים"), וניתן לומר, בלי להסתכן בטעות, שמאותה שעה והלאה לא זו בלבד שקראו זה את זה בכתבי העת המקצועיים, אלא גם נעשו חברים או שהתפתח ביניהם דבר־מה הדומה לקשר ידידות.

ב-1992, בוועידה לספרות גרמנית באָאוּגְסבּוּרג שבו ונפגשו פלטיה, אספינוסה ומוריני.

שלושתם הציגו עבודות על ארצ'ימבולדי. חודשים מספר התהלכה שמועה שבנו פון ארצ'ימבולדי בכבודו ובעצמו שוקל להגיע לאותה ועידה גדולה שנועדה לקבץ, נוסף על הגרמניסטים הרגילים, גם כמות לא מבוטלת של סופרים ומשוררים גרמנים, אבל ברגע האמת, יומיים לפני תחילת הוועידה, הגיע מהוצאת הספרים בהמבורג מברק התנצלות על ביטול בואו. פרט לכך, הוועידה היתה כושלת.

לדעת פלטיה הדבר היחיד המעניין היה הרצאה של פרופסור ברלינאי זקן על יצירתו של אַרנוֹ שמידט (הא לכם שם פרטי גרמני שתנועה בסופו) ולא הרבה יותר מזה, דעה שאספינוסה היה שותף לה, ובמידה פחותה, גם מוריני

.

את שעות הפנאי שנותרו להם, והיו רבות כאלה, הקדישו לביקור באתרי התיירות העלובים, לדעת פלטיה, של אאוגסבורג, עיר שגם בעיני אספינוסה היתה עלובה, ובעיניו של מוריני עלובה במידת־מה, ובכל זאת עלובה אחרי ככלות הכול, כשאספינוסה ופלטיה דוחפים לסירוגין את כיסא הגלגלים של האיטלקי, שמצב בריאותו באותו הזמן לא היה טוב אלא עלוב למדי ולכן חשבו שני חבריו ועמיתיו שקצת אוויר צח לא יזיק לו, אדרבה.

בכנס הבא לספרות גרמנית, שנערך בפריז בינואר 1992, נכחו רק פלטיה ואספינוסה. מוריני הוזמן אף הוא אך מצבו הבריאותי היה רופף מהרגיל ולכן יעץ לו רופאו, בין השאר, לא לנסוע ולו לזמן קצר. הכנס לא היה גרוע ולמרות לוח הזמנים הצפוף של פלטיה ואספינוסה הם מצאו זמן לאכול יחד במסעדה קטנה ברִי גָלַנְד ליד סֵן ז'וּליין לֶה פּוֹבְר, ושם, נוסף על שיחה על עבודתם ותחביביהם, עסקו בשעת הקינוח בהעלאת השערות בדבר בריאותו של האיטלקי העגמומי, בריאות רעה, בריאות שברירית, בריאות נבזית שעל אף כל זאת לא מנעה ממנו להתחיל לכתוב ספר על ארצ'ימבולדי, ספר שלפי מה שהסביר פלטיה שאמר לו האיטלקי בטלפון, לא ברור לו אם בצחוק או ברצינות, עתיד אולי להיות הספר הגדול על ארצ'ימבולדי, דג החלוץ שישחה לאורך זמן לצד הכריש השחור והגדול שהוא יצירתו של הסופר הגרמני. שניהם, פלטיה ואספינוסה, העריכו את עבודתו של מוריני, אבל מילותיו של פלטיה (שנֶהגוּ כמו מתוך מצודה עתיקה או מתוך צינוק שנחפר מתחת לתעלת המגן של מצודה עתיקה( נשמעו כמו איום במסעדה הקטנה והשלווה ברי גלנד ונתנו את אות הסיום לערב שנפתח בסימן האדיבות והרצונות המסופקים.

דבר מזה לא העיב על הקשר שקיימו פלטיה ואספינוסה עם מוריני. שלושתם נפגשו שוב בעצרת לכבוד הספרות הכתובה גרמנית שנערכה בבּוֹלוֹניה ב־1993. ושלושתם השתתפו גם בגיליון 46 של כתב העת הרואה אור בברלין מחקרים ספרותיים, גיליון שהוקדש כולו ליצירת ארצ'ימבולדי. לא היתה זו הפעם הראשונה שפרסמו בכתב העת הברלינאי. בגיליון 44 הופיע טקסט של אספינוסה על מושג האלוהים ביצירתם של ארצ'ימבולדי ואוּנָמוּנוֹ. בגיליון 38 פרסם מוריני מאמר על מצב הוראת הספרות הגרמנית באיטליה. ובגיליון 37 פרסם פלטיה סקירה על אודות הסופרים הגרמנים החשובים ביותר במאה העשרים בצרפת ובאירופה, טקסט שעורר, ייאמר פה בדרך אגב, אי־אלו קולות מחאה ואפילו התקפות ישירות פה ושם.

עם זאת גיליון 46 הוא המעניין אותנו, לא רק משום שנחשפה בו היריבות בין שתי סיעות הארצ'ימבולדיסטים, זו של פלטיה, מוריני ואספינוסה לעומת זו של שוורץ, בּוֹרְכמָאיֶר ופּוֹהל, אלא גם משום שבגיליון זה הופיע טקסט של ליז נורטון, טקסט מבריק לדעת פלטיה, מנוסח היטב לדעת אספינוסה, מעניין לדעת מוריני, ויתר על כן (ובלי שאיש ביקש זאת ממנה), אמירה העולה בקנה אחד עם התזה של הצרפתי, של הספרדי ושל האיטלקי, שנורטון ציטטה מדבריהם לא אחת והפגינה בקיאות מושלמת במאמריהם ובמונוגרפיות שלהם שהופיעו בכתבי עת מקצועיים או בהוצאות ספרים זוטרות.

פלטיה חשב לכתוב לה מכתב, אבל לבסוף לא עשה זאת. אספינוסה טלפן לפלטיה ושאל אותו אם כדאי או

לא ליצור אתה קשר. מכיוון שהיססו, החליטו לשאול את מוריני. מוריני נמנע מלחוות דעה. הדבר היחיד שידעו על ליז נורטון היה שהיא מלמדת ספרות גרמנית באיזו אוניברסיטה בלונדון. ובניגוד אליהם, היא לא היתה מרצה בכירה.

הכנס לספרות גרמנית בברמן היה סוער. בלי שהחוקרים הגרמנים יהיו מוכנים לכך, פלטיה - בתמיכתם של מוריני ואספינוסה - עבר למתקפה, כמו נפולאון בּיֵנָה, ועד מהרה נפוצו לעבר המסבאות ובתי הקפה דגליהם המובסים של פוהל, שוורץ ובורכמאיר. המרצים הגרמנים הצעירים שנכחו במושב היו מבולבלים תחילה אבל לבסוף הכריעו, אמנם באי־אלו הסתייגויות, לטובת פלטיה וחבריו. גם הקהל, שרבים בתוכו היו סטודנטים שהגיעו מגטינגן ברכבות או במיניבוסים, העדיף את הפירושים הנלהבים והנוקבים ללא סייג של פלטיה והתמסר בהתלהבות לתפיסת החגיגה הדיוניסית, לפרשנות בנוסח הקרנבל האחרון (או הלפני אחרון) שפלטיה ואספינוסה דגלו בה.

כעבור יומיים באה התקפת הנגד של שוורץ וחסידיו. הם השוו את ארצ'ימבולדי להיינריך בֵּל, ודיברו על אחריות. הם השוו את ארצ'ימבולדי לאוּוֶה יוֹנסוֹן, ודיברו על סבל. הם השוו את ארצ'ימבולדי לגינטר גראס, ודיברו על מחויבות אזרחית. בורכמאיר אפילו השווה את ארצ'ימבולדי לפרידריך דירְנמָט ודיבר על הומור, מה שנראה למוריני ביזיון שאין כדוגמתו. אז הופיעה, כמו משמים, ליז נורטון וסיכלה את התקפת הנגד כמו איזה גנרל דֵסֶה או לָאן, אמזונה זהובת שער שדיברה גרמנית רהוטה להפליא, אולי קצת מהר מדי, והרחיבה את הדיבור על גרימֶלסְהָאוּזֶן ועל גריפיוּס ועוד רבים אחרים, לרבות תאוֹפרַסְטוּס בּוֹמבַּסְטוּס פון הוֹהֶנְהַיים, המוכר יותר לכול בשם פָּרָצֶלְסוּס.

מתוך "2666", מאת רוברטו בולוניו. מספרדית: אדם בלומנטל. הוצאת עם עובד. 888 עמ'.