ליברמן ראוי להצדעה
הח"כים של הליכוד וכולנו שותקים, ונותר רק אחד עם סימנים של חוט שדרה שלא מוכן לקחת חלק במכירת החיסול. ליברמן גזר את גורל הקואליציה
צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שדבר כזה קורה בפוליטיקה הישראלית. אביגדור ליברמן הודיע היום (ב') כי הוא מוותר על תיק החוץ, הכה מבוקש ויוקרתי, משום שיש לו דרישות עקרוניות. הוא מתנגד לכניעה האדירה של נתניהו לחרדים. הוא מסרב לקחת חלק במכירה הכללית.
ליברמן לא מוכן לוותר על הישגי הממשלה הקודמת בתחומים כמו השוויון בנטל וחוק נהרי - החוק לעידוד הבדלנות והתחרדות, שיחזיר את התקצוב המלא לבתי ספר חרדיים שמסרבים לכלול לימודי ליבה. בשנים האחרונות התרגלנו למצב שבו הפוליטיקה היא "אומנות האפשר". כל רמיסה של עיקרון חשוב מצאה לה את ההסבר הידוע מראש: פוליטיקה מחייבת פשרות. ההסבר נכון. אם כל הצדדים למשא ומתן, כל משא ומתן, יתעקשו על שלהם - העולם כולו יהיה תקוע במלחמת הכול בכול.
אלא שהקואליציה הקורמת עור וגידים מגיעה לשיאים חדשים. מדובר במכירת חיסול משום שרוב מצביעי הימין בכלל, והליכוד בפרט, מתנגדים לדרישות החרדיות. רוב מתנגדי הימין תומכים בשוויון בנטל. הם מתנגדים להשתמטות. הם מתנגדים לתקצוב של מוסדות חרדיים שמטפחים את הבורות ומעודדים את הבדלנות.
והנה, לימין הזה, שהוא בעצם רוב הימין, אין נציגים בכנסת ישראל. נתניהו מצוי באקסטזה של מכירת חיסול, אבל חברי הכנסת של הליכוד שומרים על שתיקת הכבשים. אין להם מה לומר. הם יהפכו בשבועות הקרובים לאוטומטים. איש לא יעז לפתוח את הפה, איש לא יתריס, איש לא יזעק: המלך עירום. איש לא יאמר שהמדינה חשובה יותר מהכניעה הטוטלית.
אבל מתברר שיש אחד, רק אחד, שנותרו בו סימנים של חוט שדרה. מה לא אמרנו עליו? שהוא הגרוע שבחבורה, שהוא ציני, שהוא משנה את עורו, שלא ברור אם הוא שמאל או ימין. ליברמן הִצדיק חלק לא מבוטל מהביקורת נגדו. הוא לא צדיק הדור. ההתנהלות שלו ראויה פעמים רבות לביקורת. אבל הנה, ברגע אחד מתברר שבמקום שבו אין אנשים, יש אחד שמוכן להיות איש.
ייתכן שכל העמידה הראויה הזו של ליברמן היא הצגה. ייתכן שבעוד שעות אחדות יתברר שבסך הכול מדובר בתרגיל פוליטי עלוב, שנועד להפעיל עוד לחץ כדי לקבל עוד טובות הנאה. היו דברים מעולם, אבל נדמה שהפעם זה רציני.
ליברמן, עושה רושם, מתכוון לכל מילה. אין צורך להסכים לכל העקרונות שהציג במסיבת העיתונאים כדי להבין שמדובר בפוליטיקאי מזן אחר. הצעד של ליברמן משמעותי הרבה יותר ממה שנדמה. למעשה, הוא גזר את גורלה של הקואליציה. אין מצב שבו קואליציה של 61 מנדטים תחזיק מעמד.
בהתחשב בעובדה שכמעט כל חברי הכנסת של כולנו קרובים הרבה יותר לעמדות של ליברמן, בוודאי בענייני מכירת החיסול, הקואליציה שבקושי קמה מתחילה את הספירה לאחור עוד לפני שהיא קמה. ובכלל, לנוכח העמידה של ליברמן, חברי הכנסת של כולנו נראים עלובים. היכן הם? מדוע הם מאפשרים לא רק "פשרה", אלא רמיסה טוטלית של כל מה שהם מאמינים בו? אין צורך שתשעה מהם יתנגדו לכניעה. צריך רק אחד. ייתכן שזה יקרה מוקדם ממה שנדמה לנו.
ליברמן נקט מהלך פוליטי חסר תקדים. הוא אמר לא לסחטנות ולא לרמיסת הדמוקרטיה ולא ל"מיעוטוקרטיה". נכון לרגע זה, ובתקווה שדעתו לא תשתנה בשעות הקרובות, ליברמן ראוי להצדעה.
לפנייה לכתב/ת 
