הבית לילדים שנפלטו ייסגר? "יחזרו לרחוב"
במשך שנים מהווה תיאטרון המרתף בירושלים מוצא אחרון לצעירים בסיכון שנאלצו לצאת מבתיהם. מחסור תקציבי עלול להוביל לסגירת המוסד עוד השנה: "המקום הזה הציל לי את החיים", אמרה בוגרת התיאטרון
תיאטרון המרתף בירושלים שבו לומדים נערים וצעירים בסיכון שנפלטו ממסגרות אחרות, נקלע לקשיים תקציביים. המשמעות: ייתכן שהתיאטרון, שהפך בית למי שהקשר שלהם עם בני משפחתם ניתק, ייאלץ לסגור את שעריו עוד השנה.
למימון הבסיסי של התיאטרון אחראית עד כה עמותת "ענב", שזוכה למימון חלקי ממשרד הרווחה. גם הקרן לירושלים מסייעת לו מעט. אולם ההוצאות הולכות וגדלות ובתיאטרון הסבירו כי דרושה תוספת תקציב של 300-200 אלף שקלים על מנת להמשיך להתקיים.
צפו בבוגרי התיאטרון מדברים על סכנת הסגירה
אל התיאטרון מגיעים נערים שנפלטו מבתיהם ומצאו את עצמם ברחוב. "אנחנו מהווים סוג של מפלט אחרון", אמרה ורד פולשצ'וק-קט, מנהלת התיאטרון, "הם מקבלים כאן שילוב של מענה מצד הרווחה עם בית ספר מקצועי לתיאטרון".
לנערים מציעים מסלול ייחודי - שלוש שנים של לימודים בבית ספר המשלבים לימודי משחק. למי שעובר בהצלחה את התהליך מוצע להמשיך לשחק בלהקה במשך ארבע שנים. "הם אומרים שהם עברו תהליך מאוד משמעותי, שזו הפעם הראשונה שראו אותם וראו מי הם. לא הסתכלו עליהם רק דרך הכישלון שלהם אלא ראו את הכוחות, נתנו להם איזשהו אופק", הסבירה פולשצ'וק-קט.
"החבר'ה מגיעים עם דימוי עצמי מאוד נמוך, חוסר אמון במערכת ובבני אדם בכלל בחברה הבוגרת. קשה להם מאוד להתמיד, להגיע ולקחת חלק עם אנשים אחרים שהם לא מכירים", הסבירה. על הקהל שמגיע לצפות בהצגות אמרה: "לפעמים כשמגיעים לכאן חושבים שמגיעים מתוך כוונה טובה לפרגן לנוער וצעירים בסיכון ומאוד מתפלאים לראות שהחבר'ה מעלים קלאסיקות ועושים עבודה מקצועית ויוצאים עם חוויה מאוד משמעותית".
היא הזהירה מסגירת המקום: "המשמעות היא שהרבה צעירים שזה המקום היחיד שבו מצאו לעצמם בית, עברו תהליך של שינוי וגילו אופק חדש - יאבדו אותו. המשמעות היא שחלקם אולי יחזרו לרחוב. ההצעה הזאת, שמהווה פתח חדש ותקווה חדשה, מקום ששומע אותם, רואה אותם ומציע להם משהו אחר - לא יהיה".
בר בנימין (24) הגיעה לתיאטרון לאחר כשנערה עזבה את בית משפחתה ומצאה את עצמה ברחוב. "בגיל 14 אח שלי מת, זה הפך אצלי את הכול. חזרתי בשאלה, עזבתי את הבית לפנימייה. אבל עזבתי את הלימודים בשלב מסוים. בהמשך עזבתי את הפנימייה והתחלתי לנדוד בין כל מיני מסגרות", סיפרה.
"התפתחתי והתעצמתי בזכות המקום הזה"
לדבריה, "המקום הזה בפירוש הציל לי את החיים. הייתה תקופה ארוכה שלא רציתי בכלל לחיות. אם זה היה תלוי בי הייתי מגיעה למקומות הכי נמוכים שבן אדם יכול להגיע אליהם. המקום פה החזיק אותי עם הראש מעל המים. הם ממש תפסו אותי. אפשר לומר שמבחינה מסוימת אני בחיים כאילו בעזרתם ואני
בחיים לא רק בחיים אני גם חיה והתפתחתי והתעצמתי בזכות המקום הזה ולא אני. כל מי שאני מכירה שלומד פה".
גם אפרת יפרח (25) הגיעה לתיאטרון לאחר שנפלטה למגורים ברחוב בגיל 16. "מהרחוב הייתי אצל סבתא, קפצתי ל'אתנחתא' כמה פעמים. כשהגעתי למרתף למדתי להוציא את הדברים החוצה", סיפרה יפרח. "זה סוג של טיפול שלא הסכמתי לעבור וכאן הכניסו לי אותו בדלת האחורית. בצה"ל לא רצו אותי, כנראה שהיו המון בנות במחזור שלי וכנראה לא רצו מישהי ובחורה שגדלה ברחוב, זה לא משהו שצה"ל רוצה. מאוד רציתי לעשות איזשהו שירות והמציאו בשבילי תקן פה במרתף".
כחלק מהתהליך שעוברים השחקנים בתיאטרון הם שיקמו את הקשר עם משפחותיהם. אחד הרגעים המכוננים בחייו של שחקן בתיאטרון המרתף הוא היום שבו ההורים מגיעים לראות את ההצגה. "זה היה מדהים - להשאיר את אבא שלי חסר מילים אחרי הצגה", אמרה גיל כהן (21) על ההצגה הראשונה שראו הוריה. על האפשרות שהמוסד ייסגר היא אמרה: "זה לאבד בית. לאבד מקום שאני חושבת שכמו שהוא עזר ועוזר לי הוא יכול לעזור לעוד המון".
בעקבות הקשיים התקציביים שאליהם נקלע התיאטרון החלו במשרד הרווחה במגעים מול עמותת ענב לבדיקת אפשרות של סיוע שיאפשר המשך קיומו.
לדף התרומות לתיאטרון המרתף - לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
