למה אין פיקוח על מצב בריאות השיניים בישראל?

עידן ליצמן הבא

רפורמת השיניים היא הסחורה החמה ביותר בעולם הבריאות היותר. סגן השר יעקב ליצמן חוזר לתפקיד שמילא עד לפני כשנתיים, ומתכוון להרחיב את הרפורמה שלו שנעצרה בתקופת יעל גרמן. עד שנת 2010, תחום בריאות השן היה פרטי לגמרי, וכיום ילדים עד גיל 12 זוכים לטיפול במסגרת סל הבריאות, כאשר התכנון הוא להעלות את גיל הזכאות ל-18. 

יחד עם השיפור המיוחל, מבקר המדינה מצביע על כמה בעיות בתחום בריאות השן, גם הציבורי וגם מה שנותר בפרטי. למרות שהרפורמה הכניסה את טיפולי השיניים לסל, עדיין הרוב לא מנצלים אותה ומקבלים טיפול במגזר הפרטי.

רק שליש מהילדים השתמשו בזכותם לטיפולי שיניים במימון ציבורי ב-2013, ו-46.5 אחוז מבני ה-6 עד 10, שזהו הגיל בו מתחלפות שיני החלב.

אחת הסוגיות המרגיזות ביותר בדו"ח המבקר היא טיפולי השיניים לנזקקים. מבקר המדינה המליץ לפני עשר שנים למשרדי הבריאות והרווחה למפות את צרכי האוכלוסייה הנזקקת מבחינת בריאות השן, על מנת לאפשר לנזקקים לקבל טיפול יקר שניתן רק באופן פרטי.

למרות זאת, שום מיפוי שכזה לא בוצע, אין הערכה לגבי התקציב הדרוש לכך, ולכן הממשלה לא יכולה לסייע לנזקקים. "יש לראות דרך פעולה זו של משרד הרווחה בחומרה", מציין המבקר.

המצב דומה גם בקרב קשישים. ליצמן מתכנן להרחיב את הרפורמה גם לבני 65 ומעלה, אך עד אז מצב השיניים של האוכלוסייה המבוגרת הוא גרוע. הקשישים סובלים ממחלות כמו חוסר בשיניים, זיהומים, פגיעה באיכות וכמות הרוק, ועוד. לעתים הם גם מתקשים להגיע למרפאות ולתקשר עם הרופאים.

כמחצית מהקשישים - חסרי שינים

לפי מחקר מ-2002, 54.4 אחוז מבני ה-65 ומעלה היו חסרי שיניים לחלוטין. למי שכן היו שיניים, היו רק 10.4 שיניים בממוצע. גם בנושא זה המבקר העיר שעל משרדי הבריאות והרווחה למפות את מצב השיניים ואת הצרכים של הקשישים, אך הדבר לא נעשה.

"מהנתונים המעטים הקיימים ניתן לומר כי מצב בריאות השיניים של הקשישים בארץ לפני כעשור היה גרוע יחסית למדינות מערביות אחרות, ונוכח היעדר פעולות ייחודיות לתיקון מצב זה אין יסוד להניח כי מצבם השתפר", קובע המבקר. "קשישים רבים אינם יכולים להרשות לעצמם לעבור טיפולי שיניים בגלל מחירם, קשישים מסתובבים ללא שיניים, דבר הגורם לעיוות של הפה והפנים".

סוגיה מטרידה נוספת היא ביצוע השתלות שיניים על ידי מי שלא הוכשר לכך. משרד הבריאות אמר על כך למבקר כי מדובר בעבירה פלילית, אך בפועל בגלל היעדר פיקוח השתלות מבוצעות על ידי רופאים שלא עברו הכשרה ואף על ידי טכנאי שיניים.

שיעור רופאי השיניים בישראל עומד על 1.04 רופאים לאלף תושבים, גבוה יותר מה-OECD אך במגמת ירידה מתמדת. בשנת 2000, למשל, השיעור היה 1.12 לאלף. עם זאת, מדובר ברופאים הרשומים בישראל, אך לא ניתן לדעת כמה מהם באמת פעילים. למה זה חשוב? מבקר המדינה מסביר שכך לא ניתן לתכנן מהם הצרכים של האוכלוסייה מבחינת בריאות השן.

בניגוד לרפואה, רופאי שיניים יכולים לעבוד גם ללא התמחות. עם זאת, הם יכולים להתמחות בתחומים שונים כגון כירורגיית פה ולסת או רפואת הפה. נכון לסוף 2009, רק 8 אחוז מרופאי השיניים היו מומחים. הנתון לא מפתיע מאחר שבשמונה מתוך תשעה תחומי התמחות כלל אין תקנים למתמחים.

משרד הבריאות מסר בתגובה כי: "המשרד תומך בהמלצת המבקר בסוגית הקמת המאגר אולם נדרש לשם כך משאבים שאינם בידינו. לא קיים מחסור ברופאי שיניים ולא צפוי מחסור בשנים הקרובות. למשרד מידע שלם ומפורט על כלל מחזיקי הרישיון בתחום רפואת השיניים. הדרך להשגת מידע על רופאי השיניים הפעילים היא באמצעות הלמ"ס והזמנו עבודות מהם.

"לגבי השתלות שיניים, חזקה שכל רופא שמבצע פעולה יכשיר את עצמו כדי לבצעה. המשרד מפקח על כל השירותים הרפואיים בישראל ורמת הפיקוח שונה בין המוסדות. המחוקק לא חייב מרפאות שיניים פרטיות ברישיון וביקורים במרפאות כאלו מתבצעות לפי הצורך. שיעור המיצוי של ילדים ביחס לשיעור התחלואה הוא גבוה".