הכל עניין של זווית הסתכלות

הקשר שלי עם קהילת פגועי הנפש בישראל - חברי עמותת ״אנוש״ החל במקרה: לפני שבע שנים פנו אלי מפסטיבל שנקרא ״קולה של המילה״, בבקשה שאבנה להם מופע מיוחד בנושא ״פסיכיאטריה ותרופות״. פניתי לעמותת ״אנוש״ המשקמת פגועי נפש לאחר אשפוז והצעתי להעביר לחברי העמותה סדנה שבועית בנושא כתיבת שירים כשהמטרה הסופית היא להעלות מופע בפסטיבל שבו אלחין ואבצע את השירים של פגועי הנפש.

"כשהסתכלתי מזווית, שלחו אותי להסתכלות"

המפגש הראשון היה הפתעה מוחלטת בשבילי: מצאתי שם את גליה שהיא משוררת מצוינת ופעילה, את צחי מאיר הפנים שהיה לי מוכר מפני שהיה סניטר באיכילוב כשאבא שלי ז״ל אושפז שם, את שירה שכל כך אהבתי את השיר שיצרנו יחד עד שהכנסתי אותו לאלבום שלי ואת יהודה שנתן את משפט המפתח, שמאפיין בעיניי את כל הפרויקט: ״אמרו לי שהכל עניין של זווית הסתכלות - אבל כשהסתכלתי מזווית, שלחו אותי להסתכלות״...

יהודה צדק. אנחנו רגילים להסתכל על העולם דרך עדשות גסות. למעשה העולם שאנחנו חיים בו וקוראים לו "נורמלי" - מחנך אותנו להעריך גסות רוח: בין אם זו ליידי גאגא שלובשת שמלה עשויה מסטייקים כדי להיות גיבורת תרבות במערב או ג׳יהאד ג׳ון שעורף ראשים כדי להיות גיבור תרבות במזרח - גסות הרוח והוולגריות היא הזרם המרכזי בעולם היום.

אני מוזיקאי ואני לא מתיימר להיות סמכות בענייני בריאות הנפש, אבל אם יש משהו שלמדתי בשבע שנים של עבודה עם חברי עמותת 'אנוש' זה שכל הצורות של פגיעה נפשית, מחלת נפש או הפרעה - סכיזופרניה, מניה דפרסיה, חרדה או דיכאון קשים הן למעשה תולדה של רגישות יתר. בעולם שסובל מגסות יתר, לא רק שאסור לנו לזלזל באנשים רגישים יתר על המידה - יש לנו גם הרבה מה ללמוד מהם ולא רק כשקוראים להם רובין וויליאמס, ג׳ון נאש או ווינסטון צ׳רצ׳יל.

"העולם שאנחנו חיים בו וקוראים לו "נורמלי" - מחנך אותנו להעריך גסות רוח". צילום: אריאל בשור

המופע הראשון הוליד שירים יפים והתרגשות גדולה ולכן מצד אחד רציתי להמשיך את הקשר עם עמותת 'אנוש' ומצד שני ידעתי שלא אוכל לקחת על עצמי לבד פרויקט כזה כל שנה. החלטתי להביא את הרעיון לבית ספר למוזיקה 'רימון' שהנהלתו אימצה אותו בחום. כך נולד פרויקט ״האני האחר״ - שהפך כבר למסורת ורץ כבר שנה שישית.

בכל שנה אני עושה אודישנים ובונה קבוצת יוצרים ונגנים מוכשרת ממיטב הסטודנטים ב'רימון' ואנחנו יוצאים לדרך: פגועי נפש מכל הארץ שולחים לנו שירים, הסטודנטים מלחינים אותם ופעם בשבוע בערב אנחנו נפגשים ומנגנים אותם יחד. אחרי כמה חודשים כבר יש בחדר להקת רוק מגובשת שמרגישה קשר עמוק לכותבים עוד לפני הפגישה איתם.

"האנשים והסיפורים הלא קלים שמאחורי השירים"

אז מגיע הרגע שאני מחכה לו יותר מכל: החזרה המשותפת הראשונה, שבה שומעים הכותבים אנשי 'אנוש' את הלחנים והמלחינים פוגשים סופסוף את האנשים והסיפורים הלא קלים שמאחורי השירים. רמי- נכה צה״ל, שומע פעם ראשונה את עומר - מלחין ומבצע צעיר ונהדר, הופך את המילים שלו לשיר שמהפנט את הקהל ועל זה שניהם אסירי תודה אחד לשני.

"מעשה אמנות שכולנו עומדים מאחוריו בגאווה גדולה". צילום: אריאל בשור

בערב המופע עצמו מצטרפת אלינו גם היצירה הנהדרת של הסטודנטים של טל לוטן מהמכללה הישראלית לאנימציה - שמייצרים כרזות יפהפיות בהשראת השירים- והן מוקרנות מאחורי המבצעים. מהר מאוד הקהל נסחף לתוך אופרת רוק - יצירה מושקעת ומשותפת לא של פגועי נפש וסטודנטים למוזיקה

ולאנימציה אלא של שלוש אוכלוסיות שיש להן ייחוד משותף - רגישות יתר- והחיבור ביניהן הוא מעשה אמנות שכולנו עומדים מאחוריו בגאווה גדולה.

• הכותב הוא מוזיקאי, זמר, מלחין ויוצר, והמנהל האמנותי של פרויקט "האני האחר".
  

• מופע "האני האחר" יתקיים ביום ד' (6.5) בשעה 20:30 במתחם יד לבנים, המחתרת 3, רמת השרון. ניתן לרכוש כרטיסים למופע בקופות יד לבנים ברמת השרון בטלפון: 03-5483851.