יום הרווקים

בסוף השבוע האחרון נותרתי לבד. רווק ל-48 שעות כתוצאה מזה שהגברת נסעה לבלות עם חברות. החלטתי לבלות את היומיים האלה עם עצמי ולנצל אותו להורדה של מפלס הזללנות והשתיה. או ככה לפחות חשבתי שיהיה .

שישי, שעת ערב מוקדמת. אני בדיוק מסיים להכין לעצמי ארוחת רווקים: זרקתי כמה דברים לתוך קערה עמוקה מתוך כוונה ברורה להשתרע איתה על הכורסא שמול המסך. לפתע התחיל הנייד להשמיע צלילי הודעות. התעלמתי. הוא לא ויתר והחל גם לצלצל. נאלצתי לענות. מסתבר שהצעירים במשפחתי החליטו שהם חייבים לדאוג לי שלא ארעב חלילה והזמינו אותי לארוחת ערב. נפרדתי בצער מהקערה העמוקה. יוצאים לאכול.

צעדתי למתחם בזל שבצפון הישן של תל אביב, אל מסעדת "זה סושי" שברחוב אשתורי הפרחי ליתר דיוק. מזמן לא אכלנו שם והחלטנו לקפוץ ולבקר. מסתבר שהמקום שופץ והתרחב והתפריט כולל עכשיו גם מרקי ראמן ולחמניות באו.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

האוכל הוגש בכלים מעוצבים וייחודיים והגיע לשולחן צבעוני ומושקע. טרטר סלמון וטונה עם אבוקדו ושומשום היה מעולה, כמו גם מרק הראמן, שהיה מבוסס על ציר עוף עשיר וריחני, גדוש בירקות, אצות ואטריות.

לחמניית באו לוקוס הכילה דג פריך, בצל סגול פרוס דקיק מוחמץ והיתה עדינה ונעימה. השנייה, עם בשר בקארי היתה מתובלת באופן דומיננטי יותר. לא שהבשר בקארי היה רע, אבל הבאן לא הוסיף לו שום ערך מוסף ולכן העדפתי את הלוקוס.

בסושי הזמנתי רול ללא אורז עם אבוקדו, סלמון וטונה - מנה קלילה ועשויה היטב וכן קונוס עם צלופח. טעים. קנקן סאקה חם, סודה תאילנדית ואני שבע. אחלה ארוחה.

קליל עד כמה שאדם במשקלי יכול להרגיש, קמתי מהשולחן וחזרתי בצעדים איטיים אל הכורסא שמול המסך בבית.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

בירה ופיש אנד צ'יפס ב"פיר 23"

שבת בבוקר. חדר כושר, מקלחת ארוכה (אין לאן למהר) וחזרה הביתה, אל הקערה העמוקה מאתמול שחיכתה במקרר.

איך שאני מתיישב לנשנש, מתחילים פתאום - ניחשתם נכון - צלילי הודעות מהנייד שהופכות לצלצול ארוך. הפעם היה זה ד' השמן שהחליט גם הוא לא לתת לחבר לרעוב. נסעתי ארוחת בוקר דשנה בביתו יחד עם החברים. כל אחד הביא משהו טוב ורק אני הבאתי את עצמי, כי חוץ מהקערה שכבר לא נראית כל כך טוב (ושוב נשארה מיותמת), הבית היה ריק. פשטידות, בורקס מלווינסקי, סלטים יין של הר אודם ורוח קלילה של תחילת הקיץ.

בדרך חזרה מצאתי את עצמי בנמל תל אביב ההומה. מזג האוויר ממש תענוג: שמש ורוח ים השתלבו יחד לשבת מושלמת. עצרנו במסעדת פיר 23 ששמחתי שנפתחה מחדש. העיצוב השתנה קצת אבל האווירה נשארה לא יומרנית וטובה.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

בירה אחת או שתיים של הוגרדן, רוח-ים ולפתע שכחתי לחלוטין שכבר אכלתי. הזמנו נקניקיה (טובה!), דג קוד מטוגן באופן יוצא מהכלל, עם צ'יפס פריך, עוד בירה ויאללה - הביתה לשינת הצהריים.

מוצאי שבת. הגברת חוזרת, זורקת את תכולת הקערה העמוקה מהמקרר ומביטה בי בפליאה. "כן", אני אומר. "הייתי כל כך עסוק שלא הספקתי לאכול כלום.

עוף צלוי, מושרה 48 שעות ביין ודבש

מתכון שזכה להצלחה ביום העצמאות. אני הכנתי אותו עם צלעות טלה בשדרה שרק העצם מופרדת בין צלע לשניה, אבל ניתן בהחלט להכין את המתכון עם שוקיים או כנפיים של עוף ולצלות בתנור.

המרכיבים ל-6 סועדים:

1.5 ק"ג שוקי עוף או 2 שדרות של 10 צלעות טלה

למרינדה:

1/2 כוס מיץ לימון טרי סחוט ( במידה ויש היתי משתמש גם בליים אחד ,מוסיף המון )

1 כף שמן זיית

1/2 כוס יין לבן

1 כף דבש מומסת בחצי כוס מים חמים

3 שיני שום כתוש

1/2 כפית אורגנו יבש

1/2 כפית כוסברה טריה קצוצה דק - לא לחשוש, היא לא דומיננטית כאן

1/2 כפית מלח

1/2 כפית פלפל שחור טחון

פלפל אדום חריף – לא חובה, לפי הטעם

אופן ההכנה:

1. טוחנים את כל מרכיבי המרינדה עד לקבלת תערובת הומוגנית. טועמים - המשרה אמור להיות חמוץ אבל לא מדי וניתן להוסיף מעט סוכר במידת הצורך ואולי לדלל במעט מים.
2. יוצקים לקערה גדולה את המשרה, מוסיפים את העוף ומכסים. מעבירים למקרר להשרייה של יומיים ואפילו שלושה.
3. מעבירים את העוף עם המשרה לתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות, מכסים ואופים 55-60 דקות. מורידים את הכיסוי וצולים עוד 15 דקות תוך כדי שמרטיבים את השוקיים במשרה מפעם לפעם. בתיאבון .