הפלייאוף של טרול פירס
הוא כבר בן 37, אבל עדיין יודע איך להוביל את הקבוצה שלו להצלחה ברגע האמת, ובעיקר איך להוציא את היריבים שלו מדעתם. פול פירס מוושינגטון ויזארדס יורה לכל הכיוונים ונהנה מזה
טרול: חיית מערות מיתית שמתוארת בפולקלור כגמד או ענק, בעלת חזות מכוערת מאוד.
אם האינטרנט לימד אותנו משהו, הרי זה שכדי להיות טרול מוצלח (בתרגום חופשי, להתסיס אנשים במכוון) דרושה ממך רמה מסוימת של אמנות, ויש להעריך את האמן גם אם בא לנו להרוג אותו. במיוחד אם בא לנו להרוג אותו, משום שזה אומר שהוא מצוין בעבודתו.
בזמן שב־NBA חוגגים, ובצדק, את העונה המרהיבה של סטפן קרי, קוסם של כדורסל וקסם של בנאדם אנחנו, הזקנים והמרירים יותר, חוגגים את העובדה שפול פירס עדיין נמצא בפלייאוף.
ולא סתם בפלייאוף. וושינגטון וויזארדס שלו גנבה את הביתיות מאטלנטה הוקס, ואף אחד כבר לא יופתע אם היא תגיע לגמר המזרח. זה לא היה קורה בלי פירס, גם כי נשאר לו עוד קצת כדורסל בטנק, וגם כי הוא, איך נאמר במילים יפות, חתיכת מניאק.
בגיל 37, כשכבר אין מקום אפילו לנייר עיתון וירטואלי בין הניתור שלו לרצפה, פירס נמצא בשלב ה־YOLO של הקריירה (יעני, you only live once), מה שבא לידי ביטוי באובדן אלוהים מוחלט. לא רק שהוא אומר מה הוא חושב על כל אחד את זה הוא עשה תמיד, הוא רק עושה את זה עוד יותר עכשיו אלא שהוא הפך לאמן טרוליות אינטרנטי מהגדולים בסביבה.
גם פופוביץ' טרול
כמובן שההיסטוריה של ה־NBA מלאה בשחקנים, מאמנים ובעלי קבוצות, שככל שהיריבים שנאו אותם יותר, כך הם היו מאושרים יותר. ביל ליימביר היה כזה. הוא באמת היה בלתי־נסבל. גרג פופוביץ', מאמן סן־אנטוניו הנערץ, הוא טרול גם של עיתונאים וגם של שחקנים. הוא מאמן שעשה פאול על שאקיל אוניל חמש שניות אחרי תחילת המשחק כדי לשלוח אותו לקו העונשין, וצחק לו בפנים.
ג'יי.אר סמית', שחקן של דייויד בלאט, מזיז לשחקנים את הבנדנה על הראש, פורם להם את השרוכים, לוחש להם באוזן, ובאופן כללי דורש סטירה. צ'ארלס בארקלי הוא כמובן טרול רב־אמן. מדעתו על המראה של נשות סן־אנטוניו ועד דעותיו בעניינים חברתיים אם בארקלי לא מטריף אותך, אתה לא קיים.
איך אפשר בלי רג'י מילר שהטריל את ניו־יורק ואת ספייק לי למוות, ומארק קיובן שהתעלל בדייויד סטרן 14 שנה, נקנס שוב ושוב, כאילו שזה הזיז לו, וכשסטרן פרש ביקש ממנו קיובן בטוויטר לקנוס אותו בפעם האחרונה.
ויש גם את קווין גארנט, בעל הכישרון המיוחד לגרום לאנשים להרגיש רע עם עצמם, ואת קובי בראיינט שאולי לא מתכוון להיות טרול, אבל ככה זה כשאתה אומר מה דעתך על כל דבר, מהר מאוד אנשים שונאים אותך. מייקל ג'ורדן היה כמובן טרוליסט מחונן והאגדה אומרת שלא היה קשקשן מעצבן יותר מלארי בירד.
מלכלך על כל העולם
אבל פירס מביא את הטרולינג בפלייאוף הזה לדרגת אמנות של ממש, גם כי הוא נותן את המופע שלו בעידן של רשתות חברתיות, כשכל מה שאתה צריך חוץ ממוח חריף ונבזי זה מחשב ואולי גם שליטה מינימלית בפוטושופ.
זה התחיל עוד לפני הפלייאוף, כשבראיון ל־ESPN אמר פירס מה הוא חושב על כל העולם מריי אלן, אותו הגדיר פחות או יותר כסוציומט, ועד צמד הגארדים המאוד מוכשרים של הוויזארדס שלו, ג'ון וול וברדלי ביל, להם קרא "רכרוכיים". גם לברון ג'יימס לא יצא בלי כלום, ופירס רק אמר שהלוואי שהוא היה צעיר יותר, כי אז ללברון לא היו שתי טבעות.
אחר־כך התפנה פירס לטפל ביריבה של הוויזארדס בסיבוב הראשון, טורונטו רפטורס, כשאמר שאין מה לדאוג ממנה כי "אין לה את זה". זה היה או מחושב או קטנוני מן הסתם שניהם אבל זה היה הצעד הראשון בלבד בהתעללות הנפשית שהעביר פירס את קנדה כולה. וקנדים, אנשים נחמדים שכמותם, לא בנויים להתמודד עם זה.
לאחר מכן באו שני המשחקים בטורונטו במהלכם לא מחק פירס את החיוך מהפרצוף אחרי כל סל, וכשהוויזארדס עלו ל־0:2, הוא הודיע לטורונטו כי הם יגמרו את הסיפור בסוויפ בבית והוא "לא עובר במכס יותר, גמרתי עם המקום הזה".
בסוף הסדרה העלה פירס לפייסבוק צילום פוטושופ שלו יושב על כסא הברזל מ"משחקי הכס" ומעליו הכותרת "מלך בצפון". זה היה ארוגנטי ומבריק ומצחיק ואידיוטי וכל הדברים שה־NBA כל־כך משוועת להם.
"לא אכפת לי לשחק את התפקיד של האנדרדוג, נבל או מה שתרצו לקרוא לזה", הוא הסביר, "אני רק מנסה לעזור לקבוצה שלי לנצח, לתת לנו יתרון מנטלי. אם זה התפקיד שאני צריך למלא בקבוצה צעירה כזו, אין לי שום בעיה עם זה. זה לא שאני בחור רע. כולם הרי יודעים שאני בחור טוב, מחוץ למגרש כמובן".
מצא את הטריק שלו
טרולי כדורסל אומרים ליריבים שלהם מה הם מתכוונים לעשות, מזמינים אותם לנסות לעצור אותם ואז עושים את זה בכל מקרה. מה שהופך את הקריירה של פירס כולה למאסטרפיס של טרוליות יותר מכל פוטושופ או ציוץ בטוויטר זו העובדה שהוא תמיד מצא דרך לנצח שחקנים מוכשרים יותר.
בבוסטון הוא היה MVP בסדרת גמר שנכחו בה קובי בראיינט וקווין גארנט. הוא ניצח את לברון ג'יימס וכרמלו אנתוני בסדרות פלייאוף. הוא ניצח כל MVP נגדו התמודד בסדרת פלייאוף (אלן אייברסון, קובי בראיינט, דרק רוז ולברון ג'יימס). כטרול, אין תחושה טובה יותר מלדעת שאתה יכול לנצח גם את אלה שכולם בטוחים שהם יותר טובים ממך.
שחקנים לא שורדים ב־NBA עד גיל 37 בלי למצוא טריקים בדרך. זה יכול להיות שינוי סגנון משחק כמו שעשו ג'ורדן ובראיינט, וזה גם יכול להיות להפוך לטרול. פירס תמיד ייזכר כשחקן הכי גדול שהיה לסלטיקס מעבר לבירד.
אבל בשנתיים מאז עזב הוא שיחק בשתי קבוצות, ברוקלין ו־וושינגטון, הביא את שתיהן לפלייאוף ואת הוויזארדס הוא עוד יכול לקחת לגמר המזרח. בתוך דור המותגים הפלסטיים של לברון וקווין דוראנט, הילדים הטובים קרי ורוז, וחבורת הצדיקים הזקנים מסן־אנטוניו טוב לדעת שפול פירס והאמת עדיין נמצאים שם בחוץ, תודה רבה.
פירס :"לא אכפת לי לשחק את התפקיד של האנדרדוג, נבל או מה שתרצו לקרוא לזה. אני רק מנסה לעזור לקבוצה שלי לנצח"
לפנייה לכתב/ת 
