למה אנחנו מפחדים להיות מאושרים?

האם אתה מאושר? האם את מאושרת? האם החיים שלכם נראים בדיוק כפי שהייתם רוצים שיהיו? כפי שחלמתם עליהם או ייחלתם להם מגיל צעיר? האם אתם חיים עם מי שאתם אוהבים ושאוהב אתכם בחזרה?

האם אתם קמים בבוקר עם שיר חדש בלב, רגועים, שלווים, כשחיוך מרוח על פניכם ותחושה נעימה עוטפת את גופכם? האם אתם מסופקים ונהנים ומרגישים חופשיים ושמחים רוב הזמן, או במלה אחת - מאושרים?

הכתבות הקודמות:

לקרוא ולזכור: הדרך ההגיונית להפסיק להעלב

רוצים להצליח בחיים? אל תעבדו קשה

תפסיקו להכיל, ותתחילו להיות כנים

בואו נודה על האמת, מרבית בני האדם, כלומר אנחנו, אינם מאושרים. אנחנו אולי מדווחים בסקרים, או מספרים לחברינו, שטוב לנו והכל נפלא, אלא שבמציאות, אנוטרודים מדי בדאגות משומשות על העתיד ובמחשבות לעוסות על העבר, כלומר עסוקים ב"אין" במקום ב"יש".

אנחנו מעמידים פנים שזה בסך הכל בסדר, אבל בתוך תוכנו אנחנו די מיואשים ומרגישים לא פעם חסרי אונים. האושר נראה לנו חמקמק, רגעי, רחוק, אולי בכלל בלתי אפשרי.

זה מה שלימדו אותנו בבית, זה מה שראינו שם. וכתוצאה מכך, התרגלנו להסתפק במועט, בשגרה, בבינוניות, באכזבה. בשקרים לבנים, ביומיום מתסכל, בעבודה שמכלה את חיינו אט אט ובאהבה שאינה בדיוק אהבה, ולכן קוראים לה "קשר", או "זוגיות", או "מערכת יחסים".

אז ראינו את הורינו עושים את זה לעצמם. ועכשיו תורנו לבזבז את חיינו. למה? מדוע האושר כל כך רחוק מאיתנו? ולמה אנחנו לא נאבקים עליו? האם התעייפנו? התייאשנו? איבדנו את התקווה להיות מאושרים באמת?ואולי הכל מתחיל בקביעה הזאת, שאי אפשר להיות מאושר באמת, שאין בחיים הללו משהו מושלם, אז אין לנו למה לצפות, כי ממילא נתאכזב.

ממה אתם באמת מפחדים?

אבל מדוע אנו חוששים כל כך?האם זה מפני שלמדנו, על בשרנו, שאם אנחנו רוצים משהו, חושקים בו, חולמים עליו, רוב הסיכויים שלא נקבל אותו?אז אמרנו לעצמנו: לשם מה להתאמץ? רק כדי להתאכזב? עדיף לא לחלום - ולחיות בערך, או כאילו, או על יד.

אני לא קונה את זה. אני מאמין שהכל אפשרי. אני לא מתפעל מסבל. ובוודאי שאיני מקבל את הגישה שצריך לוותר מראש על הכמיהה לאושר ועל השגתו. כדי להתקרב למקום ההוא, הנכסף, אני מציע לכם לשאול את עצמכם מספר שאלות משמעותיות.

כל שאלה מגלמת בחובה התבוננות על חייכם. היא תגרום לכם לחשוב עליהם, להעריך אותם מחדש, ואולי גם יצוצו תובנות ויגיעו הבנות. ייתכן שאף תמצאו את התקווה ההיא, שנעלמה שם, מתחת להררי האכזבה.

אז הנה השאלות שעליכם לשאול את עצמכם:

מה ההגדרה שלי לאושר?

מה עושה אותי מאושר?

האם אני מאושר?

מתי הייתי מאושר לאחרונה?

האם חוויתי אושר כילד?

האם הוריי היו לדעתי מאושרים?

האם אני מכיר אנשים מאושרים?

האם אני מאמין שאני יכול להיות מאושר באמת?

ענו על השאלות בכנות, בפירוט, ובעיקר תהיו ישרים עם עצמכם. כי מה יש לכם כבר להפסיד? אתם יכולים רק להרוויח. נכון, התשובות עלולות להכאיב לכם, אבל עדיף לטעמי להיות ברורים, להביט למציאות בעיניים ולא להתחמק. רק כך גדלים. רק כך עושים את הדרך. הדרך אל האושר.

אחרי שתסיימו לכתוב, הביטו בתשובות שלכם. הביטו בהן שוב. הפנימו אותן. תנו להן לשקוע. ואז, לפתע, יקרה משהו. משהו יתבהר. משהו ישתחרר. ואושר מתחיל, קודם כל, בשחרור מאותן תפיסות עולם נוקשות, מעכבות ומחלישות.

להיות מאושר, בעיניי, זה אומר להיות חופשי. ולהיות חופשי זה לחיות בגדול, לחיות באמת. לא לפחוד להיפרד, או להתאכזב, או לספוג מהלומה רגשית. להאמין בעצמנו שנוכל לעמוד בכך, שיש לנו את החוסן הנפשי להתמודד, ושאחרי שננקה את כל מה שלא נכון, יגיע הדבר הנכון, הדבר האמיתי.

כדי להיות מאושר, אל תסתפקו בפחות מהכל. אושר הוא הכל. מגיע לכם הכל.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת