אור אסרף הובא למנוחות: "כבר לא תקרא לי 'אחותי היפה'"
אלפים ליוו את אור אסרף שנהרג בנפאל בדרכו האחרונה. אביו פטריק: "חסרו לך 100 מטר כדי לצאת בשלום". האחות אלה: "מלאך שומר שלי, אני לא מאמינה שאנחנו צריכים להיפרד"
"80 שנה לא רעדה האדמה בנפאל. היא המתינה לך, לאדם כמוך שיעיר אותה מתרדמתה. המפולת שתפסה אותך הייתה לאורך 300 מטר. חסרו לך רק 100 מטר כדי לצאת בשלום, אולם נחשול הסלעים שטף כלפי מטה וסחף אותך. המוות אחז בך כשאתה צועד שמח וטוב לב", כך ספד היום (ד') פטריק אסרף לבנו אור אסרף, הצעיר הישראלי שנהרג בנפאל, והובא למנוחות בבית העלמין ביישוב להבים, שבו מתגוררת משפחתו. אלפים השתתפו בהלוויה של אור, שגופתו נמצאה רק כשבוע לאחר רעידת האדמה החזקה שפקדה את נפאל.
"יצאת בגפך לטרק בן 10 ימים להרי ההימלאיה, מצויד היטב כשמכשיר איתור לויני בכיסך מוכן לכל", אמר האב פטריק. "עקפת מטיילים. צריך להספיק יותר. נופי הרים מושלגים, קולות ציפורים ונהר שוצף לצדך. מטיילים ראו אותך וכולם דיווחו על מטייל שנהנה מכל רגע בטבע. יחד עם חבריך לצוות של אגוז חילצו אותך במבצע מורכב ומסובך תוך נטילת סיכון גדול לחייהם", הוסיף וציין את שמות חבריו לצוות.
האחות אלה הוסיפה: "תודה שבנית איתי מבצרים מכריות, שקמת איתי ב-6:00 בבוקר בשבתות. שהשגחת עליי מרחוק ושיגעת את ההורים כל פעם שהיה לי חבר. מלאך שומר שלי, עכשיו אתה באמת מלאך. הגרון חנוק מדמעות. לא תספר לי בהתרגשות על שיר של אריק ברמן. לא תנגן לי היום יום הולדת במפוחית. כבר לא תקרא לי אחותי היפה. לא תיקח אותי ואת נדב לטיול במעיין. גיבור על שלי, הנסיך האמיץ ויפה התואר שלי. אני לא מאמינה שאנחנו צריכים להיפרד".
נעם פינסק שהייתה חברתו ספדה לו: "אני זוכרת את ניצוץ הקשר כשליווית אותי הביתה בכיתה ט'. היה כל כך כיף שלא רצינו להיפרד. ואת הנשיקה הראשונה בציליות. התגאיתי לספר לכולם שאתה חבר שלי. לאורך השירות איבדת אחים ובנים. עבדנו כל כך קשה להתגבר על זה ועם כל הקושי הצלחנו להמשיך. היית המצחיק בחבורת הבנים, מדריך בלתי נשכח בצופים, בן נוסף להוריי. היית החבר הכי טוב שלי ועכשיו הלכת בפתאומיות מוחלטת. אף אחד לא דמיין שהגבר היפה והחייכן והאהוב על כולם ייקטף דווקא במקום שעשה לו הכי טוב".
חבר ליחידה ספד לו: "כנראה שאתה עכשיו בגן עדן הירוק. בטח מחבק את יובי ויפרח (יובל דגן וטל יפרח, חבריהם לצוות שנהרגו בצוק איתן, א"ק). כשנפרדנו כתבת: שלושה חודשים בלעדיכם זה לא צחוק'. לא משנה מה, לא תהיה לבד. לא נפרדים לעולם. ככה זה בצוות. לטוב ולרע. לחיים ולמוות. הצוות כבר מתגעגע. תשמור עלינו לנצח מלמעלה יחד עם יובי ויפרח. אוהבים אותך לנצח. חבריך מהצוות".
בני משפחתו של אור קיבלו את המסר האחרון ממנו ביום שישי, עוד לפני רעידת האדמה העזה בנפאל. אור, לוחם יחידת אגוז, נפצע במהלך הקיץ האחרון במבצע צוק איתן, החלים ושב ליחידה. לפני כארבעה חודשים טס לטיול בחו"ל, ממנו היה אמור לחזור בחודש יולי.
אחרי שלא הצליחו ליצור איתו קשר, יצאו פטריק, אביו של אור, וחבריו מהצבא כדי לנסות ולמצוא אותו. ככל שחלף הזמן גבר החשש לשלומו, עד שהגיעה הבשורה הרעה שגופתו נמצאה באזור לנגטנג (האגמים הקפואים) שנפגע קשה מאוד מרעידת האדמה, עם נחלים של בוץ, סחף וסלעים. "המצב שם נראה כמו סוף העולם", העידו אנשים שהיו במקום. חילוץ הגופה היה קשה מאוד אבל חבריו החליטו להוציא אותו בכל מחיר, כדי להביא את אור לקבורה בישראל.
בבוקר סיפר פטריק על המאמצים למצוא את בנו: "ככל שהזמן עבר קיבלנו יותר ויותר דיווחים בטלפון ומאנשים שהסתובבו במקום וראו את אור, העבירו פרטים על הטרק", סיפר. לדבריו, לאור היה ציוד רב, "כל מה שצריך, הוא הלך לטייל ולאכול את הטבע. הוא התקדם מהר, עקף את הישראלים הראשונים". אור עוד הספיק לשתות קפה עם אחת המטיילות שעברה במקום בו טייל. "זו הפעם האחרונה שראו אותו". כשעה או 45 דקות אחרי המפגש עם המטיילת, האדמה החלה לרעוד. מטיילים ספרדים סייעו לצוות החיפוש והעריכו לאיזו מפולת, מתוך 26 שהיו באזור, נקלע אור.
"צוות אגוז, חברים של אור, איתרו אותו", מספר פטריק. "המוות היה מהיר, הוא לא סבל. הם איתרו את כל הציוד שלו לידו. המפולת לא עלתה מעליו כמו שהיא מחצה אותו, דחפה אותו כלפי הנהר ונעצרה על שפת המצוק, לפני הנהר. החל תהליך של החילוץ שלו באזור מאוד מאוד מסוכן. צריך היה להוציא אותו מעומק הגיא לציר, בדרך לא דרך. החברים שלו אלתרו אלונקת שדה מענפים ועצים, כל הזמן סיכנו את חייהם. זה מסע שלקח כשבע שעות, התחיל לפנות החשיכה והסתיים בחצות. נחישות ורעות כאלה לא רואים כל יום".
לפנייה לכתב/ת 
