להתגרש ולשחרר: להמשיך הלאה אחרי הגירושין

משהו מוזר קורה למוח אחרי שאת מתגרשת. ברגע שאת משחררת, המוח לא זוכר את הרגעים הטובים ולא זוכר את הקשים, וכמו מחשב שנמסר לתיקון אחרי שקיבל מכה רצינית הוא עושה ריסטארט ודליט. באופן מופלא ובלתי ברור, המוח מוחק כל זכר לאיש שהיה החצי השני שלך, כאילו לא היה קיים מעולם, ומפנה את המקום למשהו חדש.

במוח החדש המתוקן אין הרהורי חרטה, אין יצרים כמו קנאה, שליטה או רכושנות, אלא שחרור מוחלט מכל אלה, והוא מתאפיין במחיקה טוטאלית של הבנאדם שחלק עימך את יצועך במשך שנים רבות.

כל מי שמצליחה לשחרר על באמת - בכל תחום בחיים, מעבודה מבאסת ועד אקס של שבועיים - יודעת איך זה כשהיא מניחה את העבר מאחוריה ולא חושבת עליו יותר. הכל פתאום נראה נעים יותר, קל יותר, ללא מטענים ומשקעים מיותרים.

אפשר לעשות את זה

אל תעלמו מהשטח - גם אם קשה: אבהות אחרי גירושים

גירושים: ילדים שנחשפים לבגידה סובלים יותר

איך אפשר לשכוח מישהו ככה?

מדהים לגלות איך המוח מוחק ביעילות אכזרית וממוקדת כל בדל מחשבה על הבעל לשעבר, אלא אם יש משהו שקשור בילדים ומזכיר לך את עצם קיומו. "גם אצלנו זה ככה", הפתיע אותי גדי, גרוש חמש שנים.

"אם לא הייתי צריך לתקשר עם גרושתי בנוגע לילדים לא הייתי זוכר שהיא קיימת, וזה מוזר, כי היינו מאוהבים בטירוף. המזונות יורדים בהוראת קבע, הילדים גם בהוראת קבע של שני רביעי וכל סופשבוע שני, ומעבר לזה אין לי שום אינטראקציה או מחשבה אודותיה. זה בלתי נתפס, איך אפשר לשכוח ככה מישהו?", מסתבר שאפשר.

כשאת שלמה עם ההחלטה שקיבלת, אין סיבה לנוסטלגיה. הפנים מביטות קדימה, מחפשות את הדבר הבא שלמענו שווה לקום בבוקר. חוץ מהילדים שלך, שבשבילם תמיד שווה להתעורר, אבל לא כשחזרת אתמול בארבע בבוקר ממסיבה והם מתעקשים שתקומי להכין להם סנדוויץ' לבית הספר למרות שהם תיכף מסיימים תיכון.

הבעיה מתחילה, ולא נגמרת, כשמישהו לא משחרר. ובמישהו אני מתכוונת לבעלך שמסרב להפנים שהוא כבר לא בעלך. זה, אגב, לא משנה אם את זו שפירקת את החבילה או שזה בעלך לשעבר.

אם עדיין יש לו משהו אלייך, ניצוץ כלשהו של רגש, זיק של תקווה שאולי תחזרו - הוא עלול למרר את חייך. יש הקוראים לזה שנאה, יש הקוראים לזה אהבה (אתן יודעות, הגבול דק), אני קוראת לזה תתקדם ותעזוב אותי בשקט.

אדווה, גרושה לא טרייה, שבעלה עזב אותה לטובת מישהי אחרת, ועזב גם אותה לטובת מישהי עימה התחתן והביא ילדים, מנסה להשתחרר כבר הרבה זמן, אולם ללא הועיל.

למרות שהבעל עזב זה מכבר, הוא עדיין ממשיך לקחת חלק נוכח בחייה, כשהוא מתווכח איתה על כל חוג שהילדים נרשמים אליו, ו'שוכח' לשלם מזונות מדי פעם. עשר שנים מנסה אדווה לשקם את חייה ולבנות אותם מחדש, אבל לא מצליחה. "בגלל שהוא לא משחרר אני לא מצליחה להשתחרר ממנו", אמרה לי אדווה.

האם היא צודקת?

כמו שאמר שמעון פרס – כן ולא.

לא מגיבים ברגש על רגש

היא צודקת, כי קשה להשתחרר ממישהו שלא עוזב את החבל. היא לא צודקת, כי היא יכולה לחתוך את החבל הזה. בעלשעבר שממשיך להציק עושה זאת כי בתת המודע הוא רוצה לשמור על גחלת הנישואין.

אצלך היא כבתה, אבל אצלו יש ל"ג בעומר כל השנה. איך נמנעים מהגיצים שהוא משלח? לא מגיבים בהתלהמות, לא נגררים אחרי פרובוקציות, לא עונים בכעס על אסאמסים או לא עונים בכלל.

העיקרון הוא פשוט: לא מגיבים ברגש על רגש. נניח שמישהו שאת בכלל לא מכירה ובכלל לא מעניין אותך היה אומר לך משהו מעצבן, מטומטם או חסר תכלית – האם היית מתעצבנת או שהיית מרימה גבה ומסובבת את הגב? כנראה שהיית מתייחסת אליו בביטול וממשיכה בחייך.

תמיד תזכרי ששלוות הנפש שלך חשובה יותר מכל דבר, ושהוא עושה לך את המוות כי הוא מתחרפן שהתגברת עליו. אל תתני לו דלק, עד שהמנוע שלו יכבה.

בסוף, גם הוא יבין שאם הוא רוצה אותך לצדו הוא צריך להיות שם בשבילך ובשביל הילדים, לשמור מרחק ולפרגן. סבלנות, סבלנות, לא קונים בשום חנות. וחבל.

אבל זה מה שיש ועם זה ננצח.

שלך,

גאיה קורן

גאיה קורן היא עתונאית בידיעות אחרונות, יועצת בשיטת NLP, הפועלת על שינוי התודעה במוח באמצעות חשיבה חיובית. גרושה באושר, אם לשני מתבגרים. מלווה נשים לפני, אחרי ותוך כדי הליך גירושין, כולל המתלבטות שבדרך. בנוסף, מרצה להערכה עצמית "אני מלכה!" ומנחת סדנאות של העצמה נשית