טקסים קבועים של ילדים: מתי מדובר בהפרעה?
אם הילד שוטף ידיים עשרות פעמים ביום, מקפיד ללכת רק בדרך מסוימת או נמנע מהנאות מסוימות יכול להיות שהוא סובל מהפרעה טורדנית-כפייתית הדורשת טיפול. הספר "השטן נמצא בפרטים הקטנים" חושף את עולמם של הילדים שהסביבה לא מבינה אותם
כתבות מעניינות נוספות:
הילד נופל, שובר? אולי זו הפרעה התפתחותית בקואורדינציה
בעיה פיזית או רגשית? הכל על הפרעת קשב וריכוז
אילו קשיים חברתיים של הילד צריכים להדאיג אתכם
להוריה של ג'ניפר טרייג בת השבע, ילדה יהודיה-אמריקאית שגדלה בשנות השמונים בעיירה קטנה בקליפורניה, לא היה שמץ של מושג מה בדיוק הבעיה שלה. לקח להם מספר שנים לזהות שג'ני סובלת מהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD).
כשג'ניפר בגרה, היא כתבה את זכרונותיה בספר מלא הומור: "השטן נמצא בפרטים הקטנים" (הוצאת דיונון). כשנתקלתי בספר לראשונה ידעתי שאני פשוט חייבת לתרגם אותו לעברית. קודם כל, מכיוון שזה ספר שכיף לקרוא: מצחיק, שנון, ועם זאת עמוק ונוגע ללב – ספר שלא מניחים מן היד.
בנוסף לכך, היתה לי עוד סיבה משמעותית: כפסיכולוגית קלינית, אני מאמינה שהספר יעשה שירות משמעותי לכל מי שסובל ממחשבות טורדניות והתנהגויות כפייתיות - בכל גיל - ולבני משפחתם. זו הפרעה שמלווה לא פעם בתחושות קשות של בושה, ומעוררת רצון להסתירה, ולכן יש חשיבות רבה לחשיפה לידע על ההפרעה ועל אופני הטיפול בה.
מניעת אסונות
אז מה זה בדיוק OCD? מדובר במצב נפשי שבו מחשבה מציקה שבה ועולה בדעתו של הסובל – זו המחשבה הטורדנית - והדרך היחידה להיפטר ממנה היא לעשות פעולה מסוימת - זו ההתנהגות הכפייתית. לעיתים מופיעות רק מחשבות טורדניות או רק התנהגויות כפייתיות. זו הפרעה שניתן למצוא גם אצל מבוגרים וגם אצל ילדים ובני נוער.
ג'ניפר, למשל, סבלה בגיל ההתבגרות ממחשבות על אסונות שעלולים לקרות לבני משפחתה. כדי להפטר מן המחשבות הבלתי נסבלות היא פיתחה כל מיני טקסים, שסבבו סביב פרשנות אישית, מבולבלת ודי ביזארית של ההלכה היהודית, שאליה נחשפה באופן חלקי ואקראי: היא המציאה תפילות משונות וארוכות, רחצה ידיים עשרות פעמים ביום, בנתה מזבחים מאצטרובלים בחצר האחורית ונמנעה מכל מיני הנאות של בני גילה כדי שחס וחלילה לא תחטא ותגרום לאסון נורא.
ג'ניפר (שגדלה במשפחה חילונית לגמרי), סבלה מ-OCD עם גוון דתי-קיצוני. בספר היא מכנה את ההפרעה שלה 'קַפֶּדֶת', בגלל ההקפדה המוגזמת והלא הגיונית שלה על כללי הדת, שאת חלקם בכלל המציאה.
סידור בלתי פוסק של חפצים
ילדים ובני נוער שסובלים מ-OCD עשויים להפגין התנהגויות כפייתיות מגוונות: בדיקה חוזרת ונשנית (הדלת נעולה? בטוח לא יבוא גנב? בטוח בטוח?), דחף לגעת בדברים מסוימים או בחלקי גוף (ילד שנוגע בלי הרף באף כי כך הוא מרגיש שיסלק מחשבה מפחידה), צורך לחזור שוב ושוב על סדר פעולות מסוים (טקסים קבועים סביב אכילה), סידור בלתי פוסק של חפצים, צעצועים או בגדים, צורך לספור באופן מסוים, ללכת באופן מסוים (בלי לדרוך על הקווים!), חשש מופרז מלכלוך או זיהום, הימנעות עקשנית ממאכלים מסוימים. יש אינספור ביטויים להפרעה. המשותף לכולם: נוקשות (אי אפשר לשנות את האופן בו מבצעים את הפעולות), חזרתיות, דחף בלתי ניתן לשליטה לביצוע ההתנהגות וחרדה עמוקה אם לא ניתן לבצעה.
חשוב לדעת: לא כל התנהגות חזרתית מעידה על OCD. רוב הילדים הצעירים אוהבים טקסים קבועים (למשל, סיפור לפני השינה, כיסוי בשמיכה, חיבוק של הדובי ונשיקת לילה טוב), שמרגיעים אותם ונותנים תחושת מוכרות, בטחון ויציבות. זה נפלא, ואין בזה כל פסול.
מתי זו מתחילה להיות בעיה? כאשר הטקסים צורכים זמן מופרז, כאשר הילד נכנס לחרדה אם מאיזושהי סיבה הוא לא יכול לבצע את הטקס, כאשר ההורים מתרשמים שהילד סובל, מוטרד, ונמצא במצוקה.
מה עושים? פסיכולוג קליני או פסיכיאטר לילדים יוכלו לעזור להורים מודאגים לאבחן האם מדובר באמת ב-OCD. אפשר בהחלט לעזור! הטיפול המקובל היום הוא שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול התנהגותי, תמיכה רגשית לילד והדרכה להורים.
איריס רילוב היא פסיכולוגית קלינית מומחית, ומתרגמת הספר "השטן נמצא בפרטים הקטנים"
לפנייה לכתב/ת 
