"אריה אליאס היה שחקן נשמה"
רבים מבין שחקני ובמאי ישראל עבדו לאורך השנים עם אריה אליאס שהלך לעולמו בגיל 94, וכולם מעידים על אדם צנוע ואנושי. יהודה ברקן: "הוא הוציא מתפקידים קטנים את רגעים שלעולם לא נשכח". ששון גבאי: "הוא היה לי כמו אבא עירקי". הבמאי רענן אלכסנדרוביץ': "אני כבר מתגעגע אליו ול'עיוני' שלו"
"הלך מאיתנו שחקן נפלא ואדם נפלא. זה הפסד לתעשייה ואני מודה על הזכות שניתנה לי לעבוד עם שחקן כמוהו גם ב'צ'רלי וחצי' וגם ב'חגיגה בסנוקר'", אמר הבוקר (ה') השחקן והבמאי יהודה ברקן, עם היוודע דבר מותו של השחקן אריה אליאס בגיל 94. "ב'אבא גנוב 2' פשוט בניתי לו תפקיד כי ידעתי שאחד כזה שמשרה אווירה כזאת נעימה על הסט חייב להיות שם. כל מפיק חייב שיהיה לו שחקן כמו אריה אליאס. הוא היה נשמה אמיתית - עם ההתחשבות והאכפתיות שלו.
"הוא אף פעם לא נלחם על גודל של תפקיד - מבחינתו לא היה תפקיד גדול או קטן. יש שחקן גדול או שחקן קטן, ואריה אליאס הצליח להוציא מהתפקידים הכי קטנים שהיו, את הרגעים הכי גדולים שלעולם לא נשכח. גם ב'צ'רלי וחצי' ו'חגיגה בסנוקר' הוא לא היה תפקיד ראשי, אבל זכרו אותו כמו שזכרו את זאב רווח ואותי".
גם השחקן זאב רווח, איתו שיתף פעולה אליאס בלא מעט סרטים, כאב את לכתו הבוקר: "זו הודעה מצערת מאוד וכואבת. הוא היה אהוב עליי מאוד. הוא היה חולה בזמן האחרון אבל תמיד נשאר שחקן עם כל כך הרבה הומור. תמיד היה לי העונג לשחק איתו, זאת אבידה גדולה. דיברתי איתו בפעם האחרונה לפני כמה חודשים, היינו מתקשרים אחד לשני ומדברים שיחות חולין. בזמן האחרון היה קשה לדבר איתו כי הוא לא הרגיש טוב. אריה אליאס היה שחקן ענק, בכל התפקידים שעשה בלטה הנוכחות שלו. הוא היה אדם נפלא, שנפלא לשחק איתו ותענוג לעבוד איתו. מה שנשאר לי להגיד יהי זכרו ברוך".
"אני די בהלם, הוא קצת כמו אבא בשבילי, בגלל שהוא עירקי מהדור הישן ואני מהדור הצעיר יותר", אמר ל-ynet השחקן ששון גבאי, שהופיע לצדו בתוכנית "הילדים משכונת חיים", ששודרה בחינוכית בשנות ה-70. "הצעדים הראשונים שלי בטלוויזיה היו ב'ילדים משכונת חיים', שם הוא עזר לי מאוד. זו אבידה גדולה בשבילי. הוא היה השחקן העירקי הראשון שניסה והצליח להגיע לממסד - בדרכים לא קלות אבל הצליח.
"ב'שכונת חיים' הוא היה האבא הגדול של כולנו. היו לו את כל התכונות המדהימות והטובות שאנחנו רוצים שיהיו בנו אבל לא מצליחים ליישם - הוא הצליח. היחס שלו למקצוע ולאנשים היה מדהים. אליאס הצליח לפלס את דרכו להיות אחד השחקנים המובילים בארץ ללא מרמור, למרות שעבר דרכים לא קלות בכלל".
שמי זרחין שביים את אליאס ב"הכוכבים של שלומי" מ-2003: "זה הלם בי - אין גבול בין אליאס השחקן לאליאס האדם, אלו לא שתי ישויות נפרדות - הן קשורות אחד בשני. הוא שחקן גדול ואדם גדול, הוא יוצר דמויות גדול. כמו כן מדובר באוהב אדם גדול. הוא הגיע אל המשחק והיצירה מתוך אהבת האדם, ההומניות שלו, היכולת הרגשית, יכולת הנתניה האינסופית שלו - זה בן אדם אציל נפש באמת. הוא גיבור תרבות אמיתי. מבחינתי זו זכות גדולה היתה לעבוד איתו וללמוד ממנו".
התפקיד האחרון של אליאס בקולנוע היה בסרט "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" מ-2004 ועליו זכה בפרס אופיר. הבמאי רענן אלכסנדרוביץ' ביקר אותו לאחרונה בבית החולים תל השומר, שם אושפז כשהוא מורדם.
מתוך הסרט האחרון של אליאס, "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" (2004)
"עשיתי עם אריה לצערי רק סרט אחד, אבל ההרגשה שלי היתה שאני מקבל את אחד השיעורים הכי חשובים שקיבלתי, ואקבל על קולנוע עלילתי ומשחק, על הקשר האדם והשחקן. אני זוכר שזה היה סרט ראשון שלי ואריה היה מסתכל עלי בבוקר ומברך אותי - 'עיוני', וזה היה כבר מסדר הכל. אני יודע שאני לא אשמע את זה עוד אף פעם וזה עצוב. אני מתגעגע אליו כבר, ומאוד מצטער שלא הספקנו לעשות יותר".
גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הביע היום צער על פטירתו של השחקן: "אריה אליאס היה שחקן אהוב על דורות של ישראלים שראו את כשרון המשחק שלו בכל במה בה הופיע - בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה. הדמויות הרבות והמגוונות שגילם ריגשו אותנו וכך נזכור אותו. יהי זכרו ברוך".
עם הפרסום הידיעה על מותו מסר יושב ראש איגוד אמני ישראל יענקלה מנדל: "כמה שהיה מוכשר, כך היה אריה אדם צנוע. כל מי שפגש בו התאהב בו ברגע. הדמויות שגילם הפכו לקאלט, וגם צעירים שנולדו שנים לאחר שגילם אותן, יודעים לצטט אותו בעל פה. תנחומינו למשפחה, יהי זכרו ברוך".
בראיון למרט פרחומובסקי במסגרת פרויקט מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי, דיבר אליאס על ההכרה המאוחרת שקיבל על פועלו שכללה פרסי מפעל חיים מהאקדמיה לקולנוע וטלוויזיה וגם פרס אופיר לשחקן הטוב ב-2003. "את הפרסים היו צריכים לתת לי לפני עשרים, שלושים, ארבעים שנה, אבל הם נזכרו. ובמקום אבק שיהיה על הפרסים, יש טעם טוב", אמר השחקן בראיון שצולם בביתו ב-2006. "לפני שנים לא התעניינו ברמה של הקולנוע, אבל עכשיו אם אני לא עושה קולנוע, אני הולך ברחוב ואנשים מכירים אותי".
(השתתפה בהכנת הכתבה: שירי הדר)
